בנובמבר 2023 נחתמה עסקה הייצוא הביטחונית הגדולה ביותר בתולדות ישראל - מכירת מערכת ההגנה מפני טילים "חץ 3" ע"י התעשייה האווירית הישראלית לגרמניה. היקף העסקה עמד אז על כ-14 מיליארד שקלים, או כ-3.5 מיליארד דולר.
זו הייתה הפעם הראשונה שמערכת החץ מיוצאת לחו"ל והיא ציינה אבן דרך נוספת, משמעותית, בהתפתחות התעשייה הביטחונית הישראלית, תעשייה שצמחה ממעבדות וסדנאות מאולתרות לייצור נשק קל, בשנים שקדמו למלחמת העצמאות. מאז רשמה התעשייה הביטחונית הישראלית שיאים אנושיים, טכנולוגיים ושיווקיים יוצאי דופן, שהפכו את ישראל לייצואנית הנשק התשיעית בעולם. בגרמניה מדברים כבר על רכישת ה"חץ 4", שנמצאת עדיין בשלבי פיתוח.
רק כדי לסבר את האוזן נזכיר, כי ב-2024 הייצוא הביטחוני של ישראל זינק ביותר מ-13% והגיע לשיא של 14.8 מיליארד דולר, לעומת 13.1 מיליארד דולר ב-2023. מדובר על הישג מרשים במיוחד לנוכח השנה הקשה שעברה על כלל הייצוא הישראלי, שהתכווץ בכ-5.6% באותה שנה. יותר מזה, בתוך חמש שנים בלבד - מאז 2019 - הוכפל שווי הייצוא הביטחוני הישראלי כמעט פי שניים.
לצמיחה הזאת יש כמה הסברים. בראש ובראשונה, העלייה בהוצאה הצבאית העולמית. לפי הדו"ח האחרון של SIPRI (המכון הבין-לאומי לחקר השלום בשטוקהולם), ההוצאה העולמית צמחה בכ-9.4% ב-2024. זה נובע גם מהמלחמה באוקראינה, שהביאה למהפכה בתפיסת הביטחון הלאומי באירופה ולהצטיידות רבתי במערכות נשק, אך גם מדרישתו של טראמפ ממדינות נאט"ו להגדיל את ההוצאה הלאומית לביטחון.
אך בנקודת הזמן הנוכחית, תעשיית הביטחון הישראלית מתמודדת גם מול אתגרים מורכבים ובראשם חרמות מצד ממשלות שונות ואיומי אמברגו, על רקע המלחמה בעזה. לכך יש להוסיף גם פעילות של עשרות ארגונים פרו-פלשתינים, שפועלים נגד חברות ביטחוניות ישראליות, בחלק מהמקרים גם באלימות. רק לאחרונה הודיעה ספרד שתאסור על ספינות ומטוסים נושאי נשק לישראל או מייצאים ממנה לעבור בשטחה ואף ביטלה עסקת נשק גדולה עם אלביט. כך גם בריטניה שבוחנת מחדש עסקת מיליארדים עם אלביט לאחר שהשעתה כמה עשרות רישיונות ייצוא של מוצרים צבאיים לישראל. השעיה זו מחדד את ההכרה שייצוא הוא רק חלק מהסיפור והתעשיות הביטחוניות גם נזקקות לייבוא של חלפים ורכיבים.
במקביל, ישראל מודרת יותר ויותר מתערוכות נשק בין-לאומיות, כלי מפתח בשיווק מערכות נשק בעולם. כך היה עם הצרפתים, שמנעו את השתתפות ישראל בתערוכת ה"יורו סאטורי" בקיץ האחרון, וכך גם בתערוכת הנשק DSEI בלונדון, שנפתחה לפני כשבועיים ולא הוצג בה ביתן ישראלי רשמי. אתגר נוסף הוא הרצון של ממשלות להעדיף ייצור מקומי על פני ייבוא, מה שמאיים על התעשייה הביטחונית הישראלית, שמחצית מתוצריה מיועדים לייצוא.
עם זאת, גורמים שונים בתעשיות הביטחוניות טוענים, כי בפועל ביטחון אירופה תלוי בנשק מישראל ועשוי לסכל כל חרם. למרות הביקורת, הם מציינים, מדינות אירופה ממשיכות לרכוש מערכות נשק מישראל והם לא חשים בירידה בביקושים או בהזמנות.
לתכנן קווי ייצור בעלי תפוקה גדולה יותר
לתעשיות הביטחוניות הישראליות מאפיינים ייחודיים המבדלים אותה מתעשיות מקבילות בחו"ל. למרות שבכל המדינות לתעשיות אלה יש חשיבות לאומית-אסטרטגית, בישראל נודעת להן חשיבות קיומית בשל מצב המלחמה המתמיד בו היא נתונה. אחת התובנות המרכזיות ממלחמת "חרבות ברזל" היא שעל ישראל להגדיל עוד יותר את כושר הייצור העצמי שלה בשל התלות המופרזת באספקת נשק וחלפים מארה"ב וממדינות אחרות. תלות זו הופכת מסוכנת במצב של חרמות בין-לאומיים.
המלחמה הנוכחית בשבע חזיתות גם יצרה לחץ עצום על התעשיות הביטחוניות שנאלצו להתמודד, בעת ובעונה אחת, עם הדרישות המיידיות של מערכת הביטחון לאספקת חימושים ועם הצורך לשמר את הלקוחות בחו"ל.
"המלחמה האינטנסיבית בשנתיים האחרונות, כולל פעולה נגד יעדים במרחק של כ-2,000 ק"מ ויותר, גרמה לצריכה גבוהה והידלדלות המלאים בסוגי אמל"ח מסוימים", מסביר אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל, ראש סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב, שהיה בעבר גם יו"ר סוכנות החלל הישראלית. "כך לדוגמה, רק במהלך העימות האחרון עם איראן נורו עלינו כ-570 טילים בליסטיים, מהם חדרו לשטח ישראל כ-40. זאת אחרי שני סיבובים קודמים בהם שוגרו (יחד) מספר דומה של טילים. רובם ככולם יורטו לפני שהגיעו לשטחנו. מצב זה מחייב מלאי גדול מאוד של מיירטים מסוג 'חץ' ודומיו. התעשייה הביטחונית גייסה את עובדיה לייצור שיקום מהיר של המלאים, וכפי שנוכחנו בשטח, הטילים ארוכי הטווח בצד השני 'נגמרו' לפני שאצלנו נגמרו המיירטים.
"באופן פרדוקסאלי, הביקוש הגובר לייצוא אינו מחמיר את הבעיה אלא להיפך. הוא מאפשר לתכנן קווי ייצור בעלי תפוקה גדולה יותר ממה שהיה נדרש לישראל לבדה", מדגיש בן-ישראל.
רני קריל, סמנכ"ל שיווק בכיר ופיתוח עסקי במטה אלביט מערכות, מסכים עימו ומסביר כי אחת הסיבות ליכולת של החברה לפעול במקביל הוא מערך משמעותי של חברות בנות בחו"ל, שמהוות חלק משרשרת האספקה שלה ללקוחות הבין-לאומיים.
"התעשיות הביטחוניות, ובראשן אלביט מערכות, נרתמו מה-7 באוקטובר לתמוך באופן מלא בצרכי משרד הביטחון וצה"ל", מספר קריל. "המשמעות המיידית הייתה חידוש והקמה של תשתיות ייצור חדשות וכן האצת יכולות ייצור קיימות על ידי הכנסת אלמנטים חדשים של רובוטיקה ו-AI לתהליכי הייצור. יש דברים שקרו מיידית, כמו מעבר לעבודה בשלוש משמרות, ויש תהליכים ארוכים יותר של הקמה ושדרוג שהתבצעו נוכח הגידול בביקושים, בישראל ובכל העולם".
איתן מנדל, מנהל חטיבת תעשיות ביטחוניות בהתאחדות התעשיינים, מספר כי הגידול הדרמטי בביקושים בעקבות המלחמה והצורך בהשבה מהירה של מלאים, יצר מצב שבו התעשייה עברה לעבוד, ובחלק מהמקרים עדיין עובדת, ב"מצב חירום תעשייתי". משמעות הדבר היא שמפעלים האיצו ומאיצים סדרות ייצור והזמנות דחופות.
מהן ההשלכות המרכזיות של מצב זה?
"קודם כל זה משליך על קצב הייצור. עליית הקיבולת נדרשה מיידית והדבר הביא עם פרוץ המלחמה לתוספת משמרות, ריצוף קווי ייצור, מיקוד בייצור סדרתי של רכיבים קריטיים ועוד. זה גם מייצר לחצים על איכות, לוחות זמנים ואימות תהליכי בקרת איכות. במישור של כוח אדם, אנו עדים למחסור במהנדסים מיומנים, טכנאים ועובדי ייצור מיומנים, מחסור שהופך לצוואר בקבוק. הביקוש הפנימי גם מחריף את התחרות על כישרונות מול המגזר האזרחי. קיימת גם השפעה על שרשראות אספקה. יש לנו תלות בחלקים זרים (חומרי גלם, אלקטרוניקה מתקדמת) מה שהופך את השרשרת לפגיעה, בין היתר עקב זמני אספקה ארוכים יותר, רגישות להפרעות לוגיסטיות ולמדיניות ייצוא של מדינות צד שלישי. המדיניות הממשלתית להאצת תקציבים ורכש מסייעת, אך גם מקשה על תיאום בין הזמנות מקומיות ובין-לאומיות".
איזו מסקנה מעשית נגזרת מכך?
"שהתעשייה מסוגלת להגדיל תפוקה לטווח הקצר, אך זה דורש תכנון מפורט של כוח אדם (כמו הכשרות מהירות), ריסון העומס על ספקים קריטיים ואיזון בין חוזי רכש פנימיים ובין-לאומיים כדי למנוע 'חנק' לייצור המקומי".
רני קריל סבור שאחד הלקחים המרכזיים מהשנתיים החולפות הוא הערך הטמון בשילוב GenAI במערכות על פלטפורמות מגוונות. "ניתוח הדאטה המצטבר שהגיע תוך כדי לחימה אפשר לצה"ל לחדד את יכולת ניתוח הנתונים בזמן אמת ולייצר מענה אדפטיבי ותגובה יעילה לאיומים משתנים", הוא מציין. "הצלחה זו ממחישה את החשיבות בהרחבת השימוש ב-GenAI באלביט, מה שמאפשר שמירה על היתרון הטכנולוגי והיכולת המבצעית, שני הגורמים שהכי ישפיעו על התעשייה בעתיד הקרוב והרחוק".
הניסיון המבצעי כיתרון תחרותי
כל המומחים בתחום סבורים כי המלחמה חיזקה את מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית צבאית, כיוון שהיא הוכיחה את היתרון הייחודי שלה - היכולת לבחון ולשכלל מערכות נשק חדשניות בזמן אמת, בתנאי קרב אמיתיים.
"במקרים רבים, טכנולוגיות שהודגמו במלחמה האחרונה פותחו על ידי ישראל ונכנסו לשירות מבצעי לפני שהיו אמצעי לוחמה דומים בעולם", מדגיש אלוף (מיל') בן ישראל. "כך עם מערכת ה'חץ' וכך עם מטוסים תוקפים ללא טייס. זה התאפשר בזכות ראייה ממוקדת של ישראל בטכנולוגיות איכותיות מסויימות, שיכולות לסגור את הפערים הכמותיים הבלתי נסבלים בינינו ובין אויבינו. בנוסף, זה התאפשר בזכות הקשר הייחודי בין התעשיות הביטחוניות, האקדמיה וצה"ל, הבנוי לעיתים על שירות מילואים משותף. גם הניסיון המבצעי המצטבר משחק תפקיד חשוב בשמירת מעמדה של ישראל".
מנדל סבור גם הוא ש"הוכחת שדה קרב" ("battle-proven tech") מבטאת את אחת החוזקות הגדולות של ישראל. "העובדה שיש מערכות שנבחנו בשדה הלחימה (לוחמה אווירית, הגנה אווירית, מערכות סייבר ועוד) מעניקות אמון בעיני לקוחות בשווקים זרים ומספקות הוכחה מעשית של יעילות וביצועים", הוא מדגיש. "חוזקה נוספת קשורה לקשר הצמוד בישראל בין צבא לתעשייה, בדגש על השילוש דרישה-פיתוח-שדה הקרב. המסלול הקצר בין דרישות המבצעיות לפיתוח תכונות מוצר מאפשר עדכונים מהירים ותאימות מבצעית.
"זאת ועוד, ישראל נהנית גם ממומחיות טכנולוגית ריכוזית", הוא מוסיף. "מומחיות בתחום מערכות ממוכנות, אלקטרוניקה מתקדמת, מערכות מכ"מ, אוטונומיה ולוחמה אלקטרונית, כולל יכולת לשלב תוכנה מתקדמת. היבט אחר הוא האקו-סיסטם של חברות סטארט-אפ ותאגידים גדולים הבא לידי ביטוי בזרימת ידע, שיתוף פעולה בין הייטק לתעשייה הכבדה ומהירות הגעה לשוק time-to-market. לבסוף, קיימת דינמיקת יצוא עסקית - גמישות בניהול שוקי יעד, שיתופי פעולה אסטרטגיים והסכמים ביטחוניים שמאפשרים כניסה לשווקים מורכבים במהירות".
האם החוזקות הללו הן שבירות וחשופות לסיכונים ממשיים?
"כן, גם בשל אילוצים פנימיים כמו מחסור בכוח אדם מקצועי. בסוף, הנדסה וייצור מיומן הם משאבים הכוללים הכשרה ארוכת טווח וכל קפיצה בביקושים עלולה להעמיס על מערכי ההכשרה. קיימות גם מגבלות תשתית ותפוקה. לא כל מפעל יכול להכפיל קיבולת במהירות בלי השקעות בתשתית ובמכונות. בתחום החיצוני, אכן יש לחצים פוליטיים ורגולטוריים במדינות יעד. כל שינוי עמדות מדיניות, מגבלות ייצוא או סנקציות עלולים להגביל גישה לשווקים ולפגוע בשיתופי פעולה אסטרטגיים. מדינות עלולות למנוע העברה של יכולות מסוימות, במיוחד בתחום חלל, סייבר ומערכות נשק. אם מדינה שמספקת חלק קריטי תטיל הגבלות ייצוא, זו פגיעה ישירה בשרשרת האספקה".
מה המסקנה המתבקשת?
"ששמירה על היתרון מחייבת השקעה מתמשכת בכוח אדם, גיוון מקורות אספקה ותכנון מדיניות תעשייתית מול הממשלה כדי למזער משברים ולחזק עמידות".
בן-ישראל סבור, כי האיום המרכזי על התעשיות הביטחוניות הוא דווקא פנימי - אי היציבות של הממשלה ושינוי סדרי העדיפויות שלה, כולל העדיפות התקציבית הניתנת לתחומים שאינם תורמים לכלכלה ולביטחון, כמו הגדלת אחוז הילדים שאינם לומדים לימודי ליבה.
הדור הבא של לייזר רב עוצמה
אז מה צופן העתיד? מומחים אומרים, כי האתגרים הטכנולוגיים והגיאו-פוליטיים של המאה ה-21 דורשים בחינה מחודשת של הפרדיגמות הקיימות בתחום הביטחון הלאומי ובאופני פיתוח ויישום טכנולוגיות מתקדמות. היבט אחד הוא ברור - כדי להמשיך ולפתח את היכולות התעשייתיות-ביטחוניות שלה, על ישראל להתאימן לעידן הדיגיטלי. ישראל גם תידרש להרחיב את תפיסת הביטחון שלה כך שתכלול גם טכנולוגיות שמקורן אזרחי ושהשפעתן על הביטחון הלאומי עשויה להיות מכרעת. הנוף הטכנולוגי בעולם עובר טרנספורמציה מואצת, המשנה את אופי האיומים והאתגרים הצבאיים. טכנולוגיות מפציעות (Emerging Technologies), שאינן בהכרח צבאיות במקורן, מעצבות מחדש את שדה הקרב העתידי, כמו בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, טכנולוגיות ביו-רפואיות מתקדמות ואנרגיות חדשות (כגון Fusion) ויש הכרח להטמיע אותן במערכות הצבאיות.
יצחק בן-ישראל סבור, כי על ישראל יהיה להשקיע במיוחד בתחומים כמו סייבר, בינה המלאכותית, חלל ומערכות האוטונומיות, כמו מטוסים תוקפים ללא טייס. "ישראל ידעה עד היום להשקיע בזמן בתשתית האנושית הנדרשת לכך ולמקד את מאמצי הפיתוח בטכנולוגיות שוברות שוויון. חשוב להדגיש שלא מדובר רק בטכנולוגיות, אלא גם במנגנונים המאפשרים את העלאתן מעל לפני השטח. גם פה ישראל חלוצה בתחום איחוד סביבת העבודה (אקו-סיסטם) של טכנולוגיות אזרחיות עם סביבת העבודה של טכנולוגיות ביטחוניות. נבנו מנגנונים להעמקת הקשר בין התעשיות הביטחוניות והצבא (כמו מפא"ת, עתודה אקדמית ועוד) ואלו החזירו את ההשקעה בהם בריבית דריבית".
מנדל מעריך, כי המגמות שישפיעו על התעשייה הביטחונית הן דיגיטציה ואוטומציה צבאית - כולל אינטגרציה של AI, סנסורים ורכבים אוטונומיים - תוך הגברה של איומי סייבר והצורך בהגנה משולבת. להערכתו, אירופה ומדינות הסכמי אברהם יגבירו רכישות של מערכות הגנה מתקדמות, כאשר שוקי יעד ישתנו בהתאם לשינויים פוליטיים. נתון נוסף שישפיע הוא לחץ על שרשראות אספקה גלובליות ומעבר למדיניות תעשייתית מקומית.
אז איך נכון להתכונן ולשמר את היתרון היחסי של ישראל?
"צריך להשקיע בכוח אדם אסטרטגי, כולל הכשרות מהירות, תוכניות לימוד תואמות תעשייה ושיתופי פעולה עם מוסדות חינוך. צריך גם לגוון את מקורות האספקה המקומיים. זה אומר מיפוי ספקים קריטיים ויצירת גיבוי חלופי, תוך פיתוח תחליפים מקומיים לחלקים קריטיים. בנוסף, צריך לשים דגש על תוכנה ומו"פ, תוך מעבר מהסתמכות על חומרה כבדה בלבד למודלים מבוססי תוכנה הכוללים עדכונים ששומרים על רלוונטיות לאורך זמן. צריך להתמקד גם ביכולות המשכללות ערך: שילוב מערכות, שירותי תחזוקה, שילוב עם פתרונות אזרחיים. הכי חשוב - צריך מדיניות תעשייתית חזקה, שבה מתקיים שיתוף ממשלתי בתכנון אסטרטגי, עם תקציבים לטווח ארוך, סובסידיות לייצור קריטי, ותכנון כוח אדם ארוך טווח".
מנדל מעריך, כי לצד חיזוק תחומי הליבה (אוויר, הגנה אווירית, רכבים משוריינים) מערכת הביטחון תשאף להתרחב לכיוונים חדשים - תוכנה, אוטונומיה, סייבר ומערכות מבוססות AI. כלומר, לא תהיה החלפה טוטלית של תחומי הליבה הביטחוניים, אלא הרחבה אסטרטגית שממנפת חוזקות קיימות.
בהקשר זה, רני קריל מציין את הדור הבא של לייזר רב עוצמה אווירי שאלביט מפתחת ויהווה פריצת דרך ושינוי תפיסה בהגנה האווירית. "כבית הלייזר של ישראל, אנחנו לא מסתפקים רק בלספק את הלייזר של 'מגן אור', אלא ממשיכים לפתח את היישומים המבצעיים הבאים".
אימוץ מודלים גמישים
נראה שהשילוב הסינרגטי של ידע מצטבר, הון אנושי איכותי ומצוינות הנדסית שאיפיין את התעשיות הביטחוניות הישראליות לאורך השנים, מהווה פלטפורמה אופטימלית להובלת חדשנות בתחומי הטכנולוגיות המפציעות. גורם בכיר לשעבר במערכת הביטחון מדגיש, כי היכולות המוכחות של ישראל בפיתוח מערכות ביטחוניות מורכבות יכולות וצריכות לשמש כקטליזטור לחדשנות פורצת דרך בעתיד. עם זאת, לדבריו, מימוש פוטנציאל זה ידרוש אינטגרציה של יכולות קיימות עם תחומי ידע חדשניים, תוך אימוץ מודלים עסקיים גמישים ושיתופי פעולה חוצי-מגזרים. רק באמצעות אבולוציה זו של התעשייה הביטחונית, תוכל ישראל לשמר את מעמדה כמעצמה טכנולוגית, להבטיח את חוסנה הלאומי ולהוות גורם מוביל בעיצוב הנוף הטכנולוגי העולמי בעשורים הקרובים.
מ"עוזי" ועד "מגן אור"
אי אפשר לדבר על התעשייה הביטחונית הישראלית מבלי להזכיר שכמה מהפיתוחים הייחודיים של ישראל הפכו למותגים בין-לאומיים חובקי עולם. אחד מהם הוא תת המקלע המיתולוגי "עוזי", שפותח בשנות ה-50' של המאה הקודמת, נמכר מאז בעשרות מיליוני יחידות בכל העולם ונחשב לשם דבר בתחומו. העוזי, שתוכנן על ידי עוזי גל, הוא ביטוי נוסף לרוח הישראלית של פיתוח יצירתי וחדשני.
לכך צריך להוסיף שלושה פרויקטים שהיוו אבני יסוד בתעשייה: פרויקט טנק ה"מרכבה", שהביא לפיתוח הטנק המתקדם ביותר מסוגו בעולם; פרויקט "הלביא" לפיתוח מטוס קרב רב-משימתי, שלמרות שבוטל בשנת 1987 עקב עלויותיו הגבוהות ולחץ פוליטי, הותיר חותם משמעותי על התעשייה הישראלית, כמו ידע טכנולוגי נרחב וכוח אדם מיומן בתחומי הנדסת האווירונאוטיקה, המערכות האלקטרוניות והאוויוניקה; ופרויקט "כיפת ברזל", שמספקת הגנה חיונית על האוכלוסייה האזרחית בישראל מפני מטחי רקטות וטילים, מה שהפחית באופן משמעותי את מספר הנפגעים והנזק לרכוש.
פיתוח נוסף של התעשייה הביטחונית הישראלית הוא מערכת "מגן אור", מערכת הגנה אקטיבית מבוססת על קרני לייזר להגנה מפני רקטות ומרגמות בטווחים קצרים וכלי טיס, לרבות גלשני אוויר וכלי טיס בלתי מאוישים. מערכת זו, שתיכנס לשימוש מבצעי בשנים הקרובות, מבטאת את שיא הישגיה של התעשייה הביטחונית הישראלית מבחינה טכנולוגית ואנושית.
