אחד מהאזכורים המוקדמים ביותר של הביטוי "העולם שייך לצעירים" מיוחס לטום מאן, איש איגודי עובדים ופוליטיקאי בריטי, שאמר: "עתיד העולם שייך לנוער של העולם, ומאת הנוער, ולא מהזקנים, תצא אש החיים שתחמם ותאיר את העולם". גם סרי אורובינדו, הפילוסוף והיוגי ההודי, כתב כבר ב־1909: "העתיד שייך לצעירים".
המציאות המדממת והעול על הצעירים
המציאות הישראלית בשנת 2025 מורכבת ורבת פנים. אנו מצויים תחת ענן מלחמה תמידי, הן בזירה הביטחונית והן בחזיתות החברתית והכלכלית, בתוך גבולותינו ומחוצה להם. נדמה שאין מגזר שלא נפגע, אין ערך שלא נרמס ואין פצע שלא מדמם. קהילות שלמות, יהודיות וערביות כאחד, מתמודדות עם שבר עמוק, אובדן, פוסט־טראומה ואי־ודאות כלכלית וחברתית.
בתוך מציאות זו הנפגעים בשיעור הגבוה ביותר הם לא פעם הצעירים, גילאי 35־20. הם נושאים בעול כבד ורב־ממדי: בין אם אלו חיילים מגויסים בחזית או צעירים הממלאים את מקומם בעורף; עובדים בעלי משפחות הנושאים בנטל הכלכלי הגובר ויוקר המחיה המאמיר; וגם צעירים בני החברה הערבית, המתמודדים עם אתגרים אדירים של שייכות וזהות בצד גילויי עוינות, חשדנות, הדרה והחלשה.
המשותף לכל הצעירים האלה הוא הפרדוקס הכואב: העתיד שייך להם – ובה בעת שליטתם בעיצובו כה מועטה. זהו מצב שניתן, כדאי וראוי לשנותו באופן יסודי.
פרדוקס הדורות: למה דווקא עכשיו?
ישראל מוצאת את עצמה שוב ושוב במערבולת של קונפליקטים בלתי פתורים, כאילו כל דור חי מחדש את המציאות המאכזבת של קודמיו. הפילוסוף והסוציולוג קרל מנהיים (Karl Mannheim), בספרו המכונן "הבעיה הסוציולוגית של הדורות" (1928), דיבר על "קבוצות דוריות" – יחידות חברתיות המעוצבות על ידי חוויות היסטוריות משותפות ויוצרות תפיסות עולם ייחודיות. לפי מנהיים, לא כל קבוצת גיל הופכת ליחידה דורית; היווצרותה דורשת אירוע היסטורי משמעותי שמשפיע באופן קולקטיבי על חבריה ויוצר תגובה אחידה למגמות ולמאורעות התקופה. אירועים כמו 7 באוקטובר 2023 וחודשי המלחמה והאי־ודאות שאחריו, ללא ספק עיצבו את התודעה הקולקטיבית של הדור הצעיר בישראל. חוויות אלו, יחד עם טכנולוגיות חדשניות ומגמות עולמיות, מעצבות את תפיסת העולם, הערכים והאידיאולוגיות של בני דור זה, ומבדילות אותם מ"קבוצות דוריות" אחרות.
בישראל הדור הנוכחי, שגדל בצל מתחים בלתי פוסקים, ירש מערכת של בעיות וקונספציות עמוקות שדורות קודמים לא הצליחו לפתור. אבל דווקא בנקודה זו טמון הפוטנציאל הייחודי של הדור הזה.
הדור הצעיר אינו שבוי באותן קונספציות ישנות שאולי הגבילו את אבותיו ואמותיו. הוא פנוי מחשבתית להכיר במגמות חדשניות, לאמץ פרדיגמות ונקודות מבט אחרות ולהיות אדפטיבי למציאות המשתנה במהירות. צעירים אלה הם "ילידי הדיגיטל" (Digital Natives), כפי שהגדירם בשנת 2001 מרק פרנסקי (Marc Prensky) במאמרו "Digital Natives, Digital Immigrants". הם מחוברים מטבעם לעולם גלובלי, פתוחים לרב־תרבותיות ורגילים לשתף מידע וליצור קשרים חוצי גבולות ומגזרים בקלות יחסית. עבורם שיתופי פעולה בין קהילות מגוונות, כמו בין יהודים לערבים, אינם רק אידיאל תיאורטי, אלא מודל עבודה והתנהלות יומיומית, הבא לידי ביטוי במיוחד במרחבי ההיי־טק הפתוחים והמגוונים.
הכוח הצעיר: פנויים לחולל שינוי
כוחם של הצעירים בישראל נובע מגמישותם המחשבתית, יצירתיותם ושאיפתם לחיים שונים. הם מבקשים להשפיע על סביבתם ולגדל את ילדיהם בעולם טוב יותר. זהו כוח הסוכנות האנושית (Human Agency). כאשר כוח זה מכיר במלוא יכולתו לברוא מציאות אחרת הוא הופך לאקטיביסטי חסר תקדים: מוצא דרכים חדשניות לגייס משאבים ותומכים, ורותם צעירים נוספים כדי ליצור מסה קריטית לשינוי. הם לא נשברים תחת העול, אלא פועלים לעיצוב עתיד שבו יחיו הם וילדיהם.
נחישות וחוסן: הדרך לשינוי
הדרך לשינוי ארוכה ומלאת אתגרים: קיצוצי תקציב ליוזמות גיוון, אירועים ביטחוניים המערערים את האמון, דעות קדומות ומתח חברתי. למרות זאת, הצעירים והיוזמות החברתיות מגלים נחישות בלתי מתפשרת. במקום ייאוש הם מוצאים דרכים יצירתיות להמשיך לפעול ולבנות. הם מבינים שאין להם הפריבילגיה לוותר על חזון של עתיד משותף, שכן זהו העתיד שבו יחיו ויגדלו את ילדיהם.
קולותיהם אינם תגובות בדיעבד, אלא ניסיונות פעילים לעצב מדיניות ושיח ציבורי. דרך יוזמות אזרחיות, שיתופי פעולה טכנולוגיים וחברתיים ודיאלוג פתוח הצעירים דורשים מקום בשולחן קבלת ההחלטות ומוכיחים כי הם הכוח המניע לשינוי עמוק ובר קיימא בישראל.
תימוכין סוציולוגיים: מתיאוריה למעשה
מאחורי האקטיביזם של הדור הצעיר עומדות תובנות סוציולוגיות, המראות כיצד חיבורים חברתיים מובילים לחוסן ולשינוי:
• חוסן קהילתי: תיאוריית Community Resilience של קתלין טיירני מלמדת כי קהילות אינן רק שורדות אלא משגשגות, והדור הצעיר בישראל מהווה דוגמה חיה לכך.
• תודעה ופעולה קולקטיבית: עבודותיהם של אמיל דורקהיים וצ'רלס טילי מדגישות כי תחושת שייכות ומטרה משותפת מאפשרת להפוך רצון אישי לכוח מניע רב עוצמה.
• מגע בין־קבוצתי: תיאוריית Intergroup Contact של גורדון אולפורט מציעה מפתח לדו־קיום: מגע בין קבוצות במצבים של שוויון, מטרות משותפות ושיתוף פעולה מפחית דעות קדומות ובונה אמון. העבודה היומיומית במרחבי ההיי־טק והיוזמות האזרחיות ממחישה זאת.
• חדשנות צעירה: מחקרים מצביעים על כך שצעירים מובילים חדשנות חברתית וטכנולוגית, גיוס משאבים ובניית קהילות דרך כלים דיגיטליים ורשתות חברתיות.
השקיעו בצעירים בעתיד המשותף
העתיד של ישראל, על כל מורכבותו, טמון בידיים וברוח של צעיריה – יהודים וערבים כאחד. הם אלה שיחיו בעולם שנבנה היום, והם הכוח המניע שביכולתו לא רק להגיב למציאות אלא לעצב אותה מחדש.
כל מי שמאמין בעתיד של שלום ושגשוג משותף בישראל חייב להכיר בכוחם של צעירים אלה, ולתמוך באופן אקטיבי בארגונים שמעניקים להם כלים ורוח גבית. השקעה בארגונים כמו צופן־תשביק, כמי שפועלים למענם, היא השקעה ישירה בדור הצעיר – בדור שאינו שבוי בקונפליקטים העבר, בדור שבקיא בכלים ובתפיסות החדשניות ובדור שיש לו המוטיבציה והיכולת לברוא מציאות כלכלית וחברתית טובה יותר.
חברות היי־טק, גורמי מדינה, יזמים פרטיים והציבור הרחב – השקיעו בחיבורים האנושיים, בחדשנות הטכנולוגית ובחוסן המשותף שיבנה את ישראל של מחר. העתיד שייך לצעירים, ובאמצעות תמיכתכם בהם ובארגונים שפועלים למענם הם יוכלו להגשים אותו.
מייסם ג'לג'ולי היא מנכ"לית צופן־תשביק ומירב בועז (בוזי), היא משנה למנכ"ל צופן־תשביק
