בימים של חוסר ודאות, מתחים חברתיים ואתגרים כלכליים – יש לנו הזדמנות היסטורית לבחור מחדש לאיזה כיוון תלך מדינת ישראל. הבחירה שלי ברורה: חברה שמודדת את חוזקה, לא רק לפי מספר המגדלים או ההשקעות בהייטק אלא לפי היכולת שלה לשלב את כל בנותיה ובניה – גם את מי שנולדו או הפכו להיות עם מוגבלות.
בישראל 2025, על אף הישגים משמעותיים בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך, עדיין נותר פער גדול בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלות. שיעורי התעסוקה נמוכים מהממוצע במדינות ה־OECD ומחקרים מצביעים על הדרה מהמרחבים הציבוריים, התרבותיים והקהילתיים. אנחנו במקום טוב – אבל רחוקים מהחזית העולמית.
הזכות לשוויון - חובה מוסרית ולא סיסמה
הזכות לשוויון, היא זכות בסיסית המעוגנת בערכי הדמוקרטיה, בחוק ובאמנות בינלאומיות. כשאדם עם מוגבלות מודר מהשכלה, משירות ציבורי או משוק העבודה – נפגעת לא רק זכותו, אלא גם המרקם החברתי כולו. חברה שאינה מאפשרת לכל אזרחיה להשתתף בה, פוגעת בלכידות שלה ובחוסנה.
כאשר משלבים אנשים עם מוגבלות בקהילה ובתעסוקה, כולם מרוויחים: הארגונים, הכלכלה, והחברה הישראלית כולה – שמתחזקת בלכידות ובאמון.
הכלה כמשאב לאומי
חברה אנושית נמדדת ביכולתה להכיל את כולם - חברה הומאנית, זוהי חברה שמעמידה את האדם במרכז, מבטיחה לכל פרט בה מקום ושואפת להעניק תחושת שייכות ושוויון.
היום, יותר מתמיד, נדרשת מנהיגות שתבין שהשקעה בהנגשה, בתעסוקה מותאמת, בדיור בקהילה ובחיים משותפים – איננה "הוצאה" אלא השקעה אסטרטגית. כמו שתשתיות תחבורה בונות כלכלה, כך תשתיות של הכלה בונות חברה. שילוב אנשים עם מוגבלות נתפס כערך מוסרי, אני רואה בו נכס לאומי, שמגדיל את כוח העבודה, מצמצם תלות בקצבאות ובעיקר מחזק את הלכידות החברתית.
בחודש מאי השנה, ביקרתי במרכז קהילתי בדרום הארץ. שם פגשתי בחור צעיר עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שלוקח חלק בקבוצת רובוטיקה. הוא סיפר לי: "פעם הייתי הילד שצריך עזרה. היום אני זה שמלמד אחרים", החיוך והגאווה בעיניו המחישו יותר מכל מצגת או דו"ח את העוצמה של שילוב נכון: מהפכה של תודעה – גם שלו וגם של הקהילה שמסביבו.
האתגרים בדרך
כדי שהסיפורים האלו יהיו הכלל ולא היוצא מן הכלל, יש להתמודד עם חסמים מהותיים:
• עמדות ודעות קדומות – החברה עדיין נוטה לראות אנשים עם מוגבלות כ"פחות מסוגלים".
• חסמים פיזיים – מבנים, תחבורה ושירותים שאינם מונגשים.
• פערים בחינוך – לא כל ילד זוכה למסגרת משלבת אמיתית.
• שוק העבודה – מעסיקים רבים חוששים מההתאמות הנדרשות או מטילים ספק ביכולות.
האחריות שלנו – כמנהיגים, מעסיקים ואנשי ציבור – היא לפרק את החסמים האלה, להשקיע בהנגשה, להקל ביורוקרטיה ולבנות תשתיות שילוב יציבות.
חזון לעשרים השנה הבאות
אני רואה לנגד עיניי ישראל שמבוססת על חזון של שילוב והכלה. מדינה שבה כל ילד וילדה עם מוגבלות לומדים לצד חבריהם, כבר מהגיל הרך, במעונות יום, בגנים, בבתי הספר בשכונה, כחלק טבעי מהמערכת החינוכית המשותפת; ישראל שבה עולם התרבות, הספורט והפנאי פתוח ונגיש לכולם – תרבות שייכת לכולם. ישראל שבה אנשים עם מוגבלות משתלבים בשוק העבודה בזכות כישוריהם ויכולותיהם ולא מתוך ויתורים או חסדים. חזון זה מתאר חברה שבה השוויון איננו סיסמה אלא מציאות יומיומית, חברה שהבחירה בהכלה היא הבחירה בעתיד חזק, חדשני ועמיד יותר לישראל כולה.
מדינה כזו תהיה חזקה וחדשנית יותר. היא תהפוך למודל עולמי: חברה שמבינה שהכלת כל אזרחיה היא היתרון התחרותי האמיתי שלה.
קרן שלם, היא קרן ציבורית של השלטון המקומי בשיתוף משרד הרווחה והביטחון החברתי, הפועלת לקידום איכות החיים של אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם ברשויות המקומיות.
כמנכ"לית קרן שלם, אני רואה שליחות בקידום איכות החיים של אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, בכל תחומי החיים. החזון שלנו, כולל הקמת מעונות יום שיקומיים לצד מעונות רגילים, כדי שילדים עם מוגבלות יגדלו מגיל צעיר כחלק טבעי מהקהילה.
בימים אלה, אנו פועלים יחד עם השלטון המקומי, השלטון האזורי ומשרד רווחה לכתוב ולפתח תוכניות אב מותאמות לכל רשות מקומית, המבטיחות רצף שירותים ותשתיות לרווחת אנשים עם מוגבלות. תשתיות שיהיו בסיס להכלה שיווין והמצפן החברתי של ישראל בשנים הבאות.
ישראל של מחר
אני מאמינה שבעשור הקרוב ישראל יכולה להפוך למודל עולמי של הכלה – מדינה שמוכיחה כי אפשר לבנות חברה חכמה, חדשנית ופורצת דרך, מתוך מחויבות לאדם החלש ביותר שבה. זהו "המצפן החברתי" שלנו. אם נדע להסתכל על כל אדם כעל חלק מהמשאב האנושי של המדינה – נבטיח צדק חברתי וגם יתרון תחרותי במגרש הגלובלי.
בסופו של דבר, השאלה איננה אם יש מקום לאנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית – אלא אם יש לחברה הישראלית עתיד בלעדיהם.
הכותבת היא מנכ"לית קרן שלם
