"מדינת ישראל הציבה לעצמה מטרה בתחום האנרגיה המתחדשת להגיע לרמה של 30% "אנרגיה ירוקה" עד שנת 2030. נכון להיום כולם מתייחסים להיבטי הרגולציה השונים, לקיומם או היעדרם של שטחים פנויים ואיך בעצם אפשר להגיע ל30% אנרגיה מתחדשת בשנת 2030, אך למעשה הנושא מורכב הרבה יותר. ללא התייחסות להיבטים אחרים ולאפשרויות אחרות מדינת ישראל לא תגיע ליעדים הרצויים", כך אומר נתן קלאורה, בעלי חברת נאוסולאר, בעל ניסיון של למעלה מ-30 שנה בתחום האנרגיה וההתחדשות האנרגטית.
לדבריו, "אם היעדים הינם רק למטרה של הפחתת גזי החממה אנחנו מחטיאים את "התמונה הגדולה".
אם כך, מהי "התמונה הגדולה" הזו?
"התמונה הגדולה מתייחסת לעובדה הפשוטה, וכמובן המצערת, שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה תמידי עם איומים ממשיים על חיי אזרחים, תעשיה, כלכלה ומשק האנרגיה. על כן המטרה הראשונה של הטמעת אנרגיה ירוקה בישראל איננה רק להפחית את כמות גזי החממה אלא להגיע לעצמאות אנרגטית וביזור אמצעי ייצור החשמל כך שבכל מצב חירום לא נצטרך להישען רק על גנרטורים ורשת החשמל".
תחנות הכוח הן המטרה הראשונה של האויבים
נתן לא מדבר באוויר שכן רק בשבועות האחרונה התבשרנו על כך שבמערכה הבאה צפויים ליפול בארץ 1,500 טילים בכל יום למשך מספר שבועות, ובין המטרות הראשונות יהיו תחנות כוח ותחנות השנאה. "נכון להיום אנחנו יכולים, בקלות יחסית, להפוך כל מערכת סולארית ל"גנרטור סולארי" ואפשר רק לתאר את היתרון במצב בו יש במדינה אלפי גנרטורים סולאריים", הוא מסביר את המהפכה עליה מדבר, נוכח התמונה הביטחונית הקודרת.
כיצד ניתן להגיע ליעד הזה?
"בראש ובראשונה על ידי הגדרת היעד של 30% אנרגיה ירוקה כיעד לאומי חיוני. היעד הזה חייב שיתוף פעולה והכרת ההכרח בין משרד האנרגיה, משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד הביטחון, המשרד לאיכות הסביבה ופיקוד העורף. לכולם חייב להיות אינטרס להגיע למטרה של עצמאות אנרגטית בחירום".
מה מעכב את ההגעה למציאות האידיאלית הזו?
"הבעיה העיקרית כרגע הינה קווי ההולכה והבירוקרטיה. בעוד שהמטרות המוצהרות הינן להגיע ליעד של 15% עד 2025, הרי שבשטח לא ניתן לחבר מערכות חדשות בלמעלה ממחצית שטח מדינת ישראל. גם אם יוקצו כל המשאבים הנדרשים הרי שלחבר קווי הולכה חדשים ייקח בין שלוש לחמש שנים. הפתרון הוא "לשכנע" את השוק האזרחי להתקין מערכות סולאריות לצריכה עצמית, מערכות אגירה ומערכות מחוברות רשת".
מחירי האגירה רק הולכים ועולים
בנקודה זו מבקש נתן להבהיר נקודה חשובה: "במצב הנתון כיום לא ניתן להגיע ליעד של 30%, ואפילו למחצית מזה, ללא אגירה", הוא קובע. "יחד עם זאת אגירה, כרגע, ובעתיד הנראה לעין איננה כלכלית. המשמעות היא שאם לא תהיה לאגירה תמיכה מהמדינה בדרך זו או אחרת, אגירה בשלב זה איננה אפשרית. מי שחשב שמחירי האגירה ירדו טעה בגדול: בחודשים האחרונים עלו מחירי מצברי הליתיום ב-20-80%, תלוי בסוג המצברים".
אם כך, מאיפה מתחילים?
"ראשית בהחלטה אסטרטגית שהיעד של 30% הוא יעד לאומי, ביטחוני וגם יעד להיות ירוקים. שנית, משרדי הממשלה צריכים להבין, יחד, שהמטרה של 30% היא לא רק של משרד האנרגיה: זאת מטרה לאומית. נקודות נוספות שיש להדגיש הן שצריך להתחיל "לחנך" את הציבור ולהביא למודעות שלו שאגירת אנרגיה הינה הכרח לחירום ולחיי יום יום, לשנות את חוקי הבנייה: כל בניין, בית, מבנה תעשייה, מבנה ציבור חייב במערכת סולארית. בנוסף, יש לקבוע כי כל חניה ציבורית חייבת להיות מקורה עם גג סולארי, ולבסוף צריך להפוך את נושא התקנת מערכת סולארית ואגירה למותג חיובי שאנשים ירצו לבחור להיות בו".
הוא מוסיף כי "יש לעודד מיידית כל בניין בעיר וכל מקום להתקין מערכת סולארית. יש צורך בשינויי חקיקה מידיים להקלה על התקנת מערכות סולאריות: עיריות צריכות לתת הקלות בארנונה, להוריד חסמים. יש להוריד את הכוח של המתנגדים בבניינים משותפים למערכות סולאריות (זאת הבעיה העיקרית בבניינים משותפים). בכל הערים הגדולות ישנם אלפי בתים בהם ניתן להתקין מערכות סולאריות. הרווח המיידי יהיה הורדת העומס על קווי ההולכה (אפשר לייתר אותם בהרבה מאוד מקומות) ואנרגיה ירוקה נוספת".
האם ניתן לעשות שימוש במכוניות חשמליות כמערכות אגירה?
"בהחלט. הצפי הוא ל-1.3 מילון מכוניות חשמליות בשנת 2030. קיבולת המצברים במכונית חשמלית הינה 60 קילו-וואט-שעה בממוצע. ניתן לחבר את המכוניות עם חיבור טעינה דו כיווני: גם לטעינה וגם לפריקה. כמות האגירה במיליון מכוניות העומדת על 60 אלף מגה וואט-שעה. זוהי קיבולת אגירה עצומה שתאפשר להשתמש באנרגיה בחירום ובשימוש יומי בתעו"ז (תעריף עומס וזמן) גבוה וחיסכון בהוצאות החשמל. למעשה המכונית תהפוך ל"מרכז רווח" ולא ל"מרכז הוצאה".
התקנת מערכות לצריכה עצמית בקיבוצים ובמושבים
בשלב זה מבקש נתן לחדד כי הדברים שנאמרו עד כה אינם תיאוריה בלבד או שאיפה אישית אלא דברים המבוססים על המציאות החדשה בשטח. "את רוב רובם של הדברים עליהם דיברתי עד כה אנחנו בנאוסולאר כבר מיישמים בשטח", הוא מסביר. "עד היום התקנו למעלה ממאה מערכות עצמאיות ורק בשבוע שעבר התקנו מערכת לצריכה עצמית בקיבוץ ליד הכנרת".
"במושב באזור בנימינה התקנו מערכת לצריכה עצמית ולטעינת מכונית חשמלית ולפני כחודש סיימנו התקנה של מערכת עצמאית לחווה חקלאית, ללא חיבור חשמל, ברמת הגולן. בימים אלו אנחנו מתקינים חניה סולארית להטענת רכבים חשמליים, ללא חיבור לרשת החשמל במועצה אזורית עמק יזרעאל ובשבועות הקרובים נציג מערכת טעינה דו כיוונית למכוניות חשמליות. בנוסף, אנו נמצאים בימים אלו במשא ומתן עם קיבוצים למערכות סולאריות עם אגירה לצריכה עצמית. כך שהמהפכה בעיצומה וחברת נאוסולאר היא בהחלט גורם דומיננטי מאוד שדוחף לכיוון הזה".
נתן עוסק במערכות סולאריות עצמאיות, אגירת אנרגיה ומערכות סולאריות למעלה מ-15 שנים. בשנת 2018 הוא הקים את פרויקט האגירה הראשון בארץ: 120 קילו וואט סולארי עם 360 קילו-וואט-שעה מצברי ליתיום. הפרויקט הוקם במטרה לחסוך בחשמל מחח"י ולגיבוי לשעת חירום. המערכת עובדת למעלה מארבע שנים ללא תקלות: אוגרת ביום את האנרגיה העודפת שמיוצרת מהמערכת הסולארית ומספקת חשמל עם ירידת התפוקה הסולארית עד לבוקר שלמחרת.
"בשנים האחרונות התמחיתי בנושאי אגירה ובין היתר אני נותן הדרכות בנושאי מצברי ליתיום", הוא מספר. "כאשר תכננתי את מערכת האגירה הראשונה בשנת 2017, 98% מהעוסקים בתחום הסולארי לא הבינו מהי אגירה. חמש שנים אחרי וכולם מדברים על אגירה".
מהי הנקודה שהכי קריטית בעיניך על מנת להגיע ליעד הנכסף של 30% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030?
"מנקודת המבט שלי, הבעיה הראשונה הינה חינוך ומודעות. הציבור חייב "לשנות דיסקט" ולהבין שהתקנת מערכת סולארית עם אגירה אינה רק כדי להרוויח כסף אלא צורך הכרחי. חשוב להביא את המודעות לידי כך שהמושג "אני ירוק" יהיה סטטוס חברתי. והרי מה לא נעשה במדינתנו כדי להיות בסטטוס המתאים?", הוא מסכם בחיוך.
ליצירת קשר: neosolar.co.il
בשיתוף נאוסולאר
