הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), שהוקם ע"י האו"ם, הוא הגוף המדעי המשמעותי ביותר הפועל לשם כימות שינוי האקלים מעשה ידי אדם, מידול המשך השינוי העתידי בתרחישי פליטת גזי חממה שונים וכן ניתוח ההשפעות של ההתחממות הגלובלית על דפוסי מזג אויר ברחבי העולם. ה- IPCC פרסם מאז הקמתו ב- 1988 שישה דו"חות מקיפים בנושא, כאשר הפרק הראשון בדו"ח השישי[1], שפורסם באוגוסט האחרון, מציב לנגד עיננו תמונה עגומה במיוחד. הדו"ח, המתבסס על מחקרים שעברו הערכת עמיתים על ידי מאות מדענים, קובע כי אנו עדים בדורנו לשינוי אקלים מעשה ידי אדם ובהיקף חסר תקדים.
ההתחממות הגלובלית, יוצרת שינוי אקלים ומגבירה שכיחות של תופעות קיצוניות כגון גלי חום כבדים, משקעים חריגים לצד בצורות קשות, סופות טרופיות ועוד, באופן שצפוי על פי כל תרחישי הפליטה הקיימים להימשך בעשרות השנים הקרובות וביתר שאת. תהליכים מסוימים, דוגמת המסת קרחונים ועליה של מפלס פני הים, הם כבר בלתי הפיכים למאות ואולי אלפי השנים הקרובות. עם זאת, למרות שההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים הבא בעקבותיה הם עובדה מוגמרת, קיימת חשיבות מכרעת, מבחינת היכולת האנושית לקיים חיים תקינים ונוחים, למידת ההתחממות.
לפיכך, על מנת להימנע מתרחישי הקיצון החריפים ביותר ולהישאר בטווח התחממות ממוצעת של c1.5-2° אנו נדרשים להפחתה דרמטית של פליטת גזי חממה, עד לאיפוס פליטה מלא באמצע המאה לכל המאוחר.
המדינות מתחייבות לאיפוס פליטות
לאור כל זאת, אנו עדים ליותר ויותר מדינות שהכריזו בשנה האחרונה על יעדים לאומיים לאיפוס פליטות. האיחוד האירופי היה הגורם המשמעותי הראשון להכריז כי עד שנת 2050 תאופס כל פליטת גזי החממה משטחו. הצהרה דומה הוכרזה בארה"ב, מעט לאחר כניסתו של הנשיא ביידן לבית הלבן וקיימת התחייבות דומה של סין, המזהמת הגדולה ביותר מבחינת פליטות, ל- 2060. למעשה קרוב ל- 70% מפליטות גזי החממה בעולם היום נמצאות תחת מחויבות לאומית שכזו לאיפוס פליטות. בועידה השנתית של האו"ם בנושא בגלזגו (COP 26) וכחלק מהמחויבות של המדינות החתומות על הסכם פריז (COP 21), יציגו המדינות את המחויבויות שלהן להפחתת פליטות עד 2050 וכן את התכניות הלאומיות למימוש התחייבויות אילו. התכניות שפורסמו הן מגוונות ושונות אחת מהשנייה בפרמטרים רבים. ברמת הפירוט, השאפתנות ומגוון הדרכים למימוש היעדים, אולם לכולן השפעה משמעותית על כלכלת העולם.
מדינות שונות בוחרות בטכנולוגיות שונות לייצור חשמל, הנעת תחבורה ועוד על פי מקורות האנרגיה הזמינים להן, היתרונות היחסיים של כל מדינה והעדפות שונות. עם זאת, על מנת לקבל תמונת מצב טובה של התמורות העמוקות הנדרשות בשווקי האנרגיה בעולם, ניתן לבחון מפת דרכים מעמיקה שנבנתה על ידי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA)[2], שפורסמה במאי האחרון. הסוכנות מנסה לשרטט בדו"ח תרחיש מעמיק וריאלי למשק האנרגיה העולמי במצב של איפוס פליטות, תוך הבטחת אספקה יציבה ובמחיר בר השגה לכל. בנוסף, מפת הדרכים כוללת פירוט רב באשר לשינוי הנדרש בעשור הנוכחי עד לשנת 2030, על מנת לאפשר מצב של איפוס פליטות בשנת 2050. בעשור הקרוב, התרחיש חוזה צמיחה של 40% בכלכלה העולמית לצד הפחתה של 7% בצריכת האנרגיה, ודורש תוספת קיבולת של 630 GW סולארי, 390 GW רוח ומעבר ל- 60% מכירות של רכבים חשמליים בהשוואה ל - 5% היום. רק עבור סולארי בטכנולוגיה פוטו-וולטאית (PV) מדובר בהתקנה יומית של קיבולת השווה לשדה הסולארי הגדול ביותר הקיים היום (2.2 GW בגונגה סין).
בעוד התמונה המצטיירת ל- 2030 מציגה שינויים דרמטיים וקשוחים למשק, השינוי מתבטא בהטמעה מהירה של טכנולוגיות קיימות, מוכחות וכלכליות ברובן, אך במבט ל- 2050, קרוב ל- 50% מהפחתת הפליטות צפויה להיות מושגת מהטמעה של טכנולוגיות הנמצאות היום בשלבי פיתוח ראשוניים בלבד ומחייבות שינוי סדר עדיפויות והקצאה של כסף ציבורי רב. הפיתוחים המשמעותיים ביותר הנדרשים הם בתחומים של אגירת אנרגיה מתקדמת, אלקטרוליזה ליצירת מימן וכן תפיסה וקיבוע של פחמן מהאוויר.
הדו"ח מעריך כי תידרש השקעה של כסף ציבורי בסכום של כ- 90$ מיליארד רק לשם מימון פרויקטי הדגמה על מנת לסייע לתעל את ההשקעות הפרטיות הנדרשות ליצירת השינוי המיוחל עד 2030. עד כאן טכנולוגיות, אולם לא ניתן יהיה לבצע את השינוי המיוחל ללא שינויי בדפוסי התנהגות ויתכן בהחלט כי זהו האתגר המשמעותי ביותר. ראשית נדרש טיפול יסודי בבעיות העולם המתפתח, שכן לכ- 0.8 מיליארד אנשים אין, נכון להיום, גישה לחשמל וכ- 2.6 מיליארד אנשים בעולם עדיין מבשלים בתנורי אש פתוחים. במקביל, אזרחים בעולם המפותח יידרשו להתייעל אנרגטית (כולל שיפוץ מאסיבי של מבנים קיימים), לעבור לשימוש בתחבורה ציבורית, להפחית טיסות וצריכת מוצרים ועוד, כלומר לוותר על נוחות חיים בשביל איכות חיים – משוואה מאתגרת לציבור בטווח הקצר.
המחויבות הישראלית
ישראל, כחלק מאותה מחויבות בינלאומית, וכהכנה לוועידת האקלים בגלזגו, פרסמה יעדים לכלכלה דלת פחמן ב- 2050 ומפת דרכים מפורטת ל- 2030[3]. היעדים המוצגים בתכנית המפורטת, שהוכנה על ידי צוות ממשלתי רחב ובהובלת המשרד להגנת הסביבה, הם להפחתת פליטות של 85% ב- 2050 ו- 27% ב- 2030 ביחס לשנת הבסיס, היא 2015. בעת כתיבת שורות אילו, החליט ראש הממשלה, נפתלי בנט, על התחייבות ליעד של איפוס פליטות עליו הוא יצהיר בגלזגו כראש המשלחת הישראלית לוועידה. זוהי החלטה הצהרתית ומנהיגותית תקדימית ונכונה, המסמנת את המטרה החשובה כפי שמתווים לנו הנתונים המדעיים הקיימים היום. יעד זה ידרוש כמובן עדכון לתכנית הלאומית, אולם לאו דווקא עדכון משמעותי בשלב זה, שכן יעדי האיפוס של מדינות מערביות נוספות (שבדיה לדוגמה) מניחים, עד לשנת 2050, הפחתת פליטות של 85% לצד השלמת ההפחתה הנוספת באמצעות "קיזוז", קרי תמיכה כספית בפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה במדינות אחרות, או באמצעות ספיחת פחמן מהאוויר ובכל מקרה מימוש הפעולות הנדרשות לעמידה ביעדים בעשור הקרוב חשוב בעיני הרבה יותר מאשר הסוגייה התיאורטית של אופן הפחתת חמישה עשר האחוזים הנוספים בשנת 2050. לבסוף, מנגנון הצבת היעדים והכנת התכניות, עליו הוחלט בהסכם פריז, בנוי באופן בו בכל חמש שנים היעדים נבחנים מחדש לשם עדכון והעלאת הרף, זאת ככל שנצברים ידע ויכולת מתאימים ועדכון תכניות העבודה בהתאם. דוגמה למהלך שכזה ראינו כאשר משרד האנרגיה ורשות החשמל העלו את היעד לשימוש באנרגיה מתחדשת ב- 2030 מ- 17% אליו התחייבה המדינה במסגרת הסכם פריז ל- 30% רק כשנתיים לאחר שהיעד הוצב, זאת בעקבות הוזלה של עלות הפנלים הסולאריים.
בבחינה של התכנית הישראלית, ניתן לראות, כי עיקר ההפחתה הצפויה להיות מושגת בשנת 2030 נובעת ממשק החשמל וזאת כתוצאה ממעבר ליצור חשמל המבוסס על 30% אנרגיות מתחדשות ו- 70% גז טבעי, באמצעות הטמעה משמעותית של ייצור סולארי אשר יאפשר הפסקת שימוש בפחם. הפחתה נוספת צפויה מפעולות ההתייעלות המבוצעות במגזרי הצריכה השונים, ובפרט בנייה ירוקה ובנייה מאופסת אנרגיה, לצד שינוי בסוג גזי הקירור המשמשים מזגנים ומקררים כתוצאה מיישום תיקון קיגאלי לפרוטוקול מונטריאול והפחתה משמעותית בכמות הפסולת המוטמנת בישראל. באשר ליעדי 2050, עיקר ההפחתה צפויה לנבוע ממשק החשמל אשר יתבסס ברובו על אנרגיות מתחדשות בתוספת קיבולת משמעותית של אגירת אנרגיה, המאפשרת איזון ביין זמן הייצור בעזרת כוחות הטבע (שמש ורוח) לבין שעות הצריכה, זאת לצד חשמול כמעט מלא של סקטור התחבורה כמו גם צמצום הנסועה ברכבים פרטיים ובמשאיות. לתכנית יעדי משנה ואמצעי הפחתה רבים נוספים, לצד אמצעי מדיניות תומכים כגון מיסוי פליטות פחמן, אולם קצרה היריעה במאמר זה מלהציג את כולם.
האזרחים יהיו חייבים לשנות הרגלים
תופעה מעניינת נוספת, אשר החלה דרכה כתוצר לוואי של התהליכים הלאומיים, אולם הלכה וצברה תאוצה והפכה נכון להיום למובילה ונרחבת, היא הצבה של יעדי איפוס פליטות והכנת תוכניות יישום אסטרטגיות וארוכות טווח על ידי חברות מסחריות. למעלה מ- 4,000 חברות, ביניהן הגדולות והמובילות בעולם, כגון גוגל, אמזון, מייקרוסופט, אפל, נייק, קוקה קולה, יוניליוור, נסטלה ועוד התחייבו לאיפוס פליטות במסגרת אחד ממנגנוני הדיווח המקובלים בעולם, שבראשם ה- SBTi (Science Based Targets Initiative)[4].
החברות פועלות למדידה ואפיון פליטת גזי החממה הישירה שלהן מצריכה של דלקים לייצור אנרגיה תרמית או תדלוק כלי רכב, תהליכים כימיים בייצור, פליטה עקיפה מרכש של חשמל ופליטות ממכלולים רחוקים יותר לדוגמה מרכש של חומרי גלם או פעילות של קבלני משנה. לאחר אפיון ראשוני זה, נבחנות אלטרנטיבות טכנולוגיות שונות, לדוגמת חשמול תהליכים, שימוש בביו-דלקים או מימן, רכש של חשמל ממקורות מתחדשים ועבודה מקיפה לשינוי שרשרת האספקה. לבסוף, הכנת תוכנית עבודה רב שנתית למימוש על בסיס ישימות טכנולוגית וכדאיות כלכלית. העתקה של התהליך הלאומי והתאמתו לדפוסי העבודה של חברות מסחריות.
עד כה תיארתי פעילות בשתי רמות – לאומית ובתאגידים גדולים. זוהי פעילות חשובה, משמעותית והכרחית לקיום המין האנושי, אולם היא לא תנחל הצלחה ללא הצלע השלישית במשולש – אנו כולנו כפרטים. על מנת להצליח ולהימנע מההשפעות ההרסניות ביותר של שינוי אקלים, אזרחים בעולם יצטרכו לשנות הרגלים – להתייעל בשימוש באנרגיה על ידי רכש של מכשירים יעילים וצמצום השימוש, להגביר שימוש בתחבורה ציבורית ובהליכה, לצמצם קניות מיותרות וטיסות לא הכרחיות ועוד. אולם, אל לנו לשכוח בנוסף את התפקיד של החברה האזרחית כמנוע לפעילות של שתי הצלעות הראשונות במשולש. לא ניתן לצפות למושיע בדמות הממשלה או התאגידים הגדולים, ללא שינוי בדפוסי ההצבעה והרכש של האזרח הפשוט. השינוי יקרה והממשלות והתאגידים הגדולים יעשו את חלקם באופן מלא רק כאשר אנו נדרוש זאת מנבחרי הציבור ונעניש בקלפי פוליטיקאים שלא נענים לגודל השעה, רק כאשר העדפות הרכש שלנו מהחברות יושפעו מעומק הטיפול שלהן בנושא האקלים, זהו הסוד האמיתי של תהליך השינוי.
הכותב הוא מנכ"ל חברת הייעוץ אקוטריידרס, המובילה עם הממשלה והמגזר העסקי את המאמץ הלאומי להפחתת פליטות גזי חממה ולהתמודדות עם משבר האקלים
