בנייה ירוקה 2050 - הזדמנות כלכלית אדירה ליזמים שרצים למרחקים

בעשורים הקרובים תתרחב התקינה הקשורה לתעשיית הבנייה ותחייב יותר ויותר שימוש בחומרים ירוקים. איך נכון להיערך כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי של שינויים אלה?

ד"ר (Phd) ליאור אליגל
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ד"ר (Phd) ליאור אליגל
תוכן שיווקי

ב-30 השנים האחרונות הפך תחום איכות הסביבה מתחום אזוטרי שמעניין קומץ מסוים של אנשים לאחד הנושאים המרכזים שבו עוסקות ממשלות, יזמים, ומדענים בכל העולם. הצפי של הלמ"ס הוא שב-2050 אוכלוסיית ישראל תגיע ל-17 מיליון תושבים. כשלוקחים בחשבון שכמחצית מהמבנים נבנו בשנות ה-60' של המאה שעברה, המשמעות היא שב-30 השנים הבאות נכפיל את מספר המבנים הקיימים ובמקביל נחדש חצי מהקיימים. ליזמים יש כאן הזדמנות כלכלית אדירה, ובמקביל קיים אתגר עצום לרשות המקומית, שאחראית להנפיק היתרי בנייה.

ד"ר (Phd) ליאור אליגל | צילום: אלבום משפחתי

התקן לבנייה ירוקה (ת"י 5281) יצא לראשונה ב-2011, וזה זמן טוב לסכם את מה שהיה ולנסות לנחש, בצורה מושכלת, מה מצפה לנו ב-30 השנים הבאות. נדרשו בערך חמש שנים (2016) עד שמרבית הערים הגדולות והמרכזיות של ישראל (פורום ה-15) אימצו את התקן ודרשו אותו כתנאי להיתר ולטופס 4. כיום רוב המבנים הציבוריים ופרויקטים המגורים שנבנים ברשויות הגדולות נדרשים לעמוד בציון מינימלי של כוכב אחד. התקן כמובן אילץ את כל יצרני חומרי הבנייה והמערכות השונות לבצע שינויים מרחיקי לכת ולהשקיע משאבים רבים בקווי היצור שלהם כדי להתאים את המוצרים לדרישות התקן.

בעקבות השינויים האלו נכון להיום הבנייה הירוקה מעמיסה פחות מ-5% לעלות הבנייה ומנגד, החיסכון הצפוי במים וחשמל לדיירים עומד על כ-25%. במהלך העשור הקרוב, עם כניסה של מכוני הבקרה והעובדה שהתקן נכנס בצורה מפורשת לתקנות תכנון הבנייה (ממרץ 2022), אנחנו נראה שני תהליכים שמתרחשים במקביל: מצד אחד אימוץ של התקן בכל הפרויקטים ובכל חלקי הארץ, ומצד שני רשויות ויזמים שידרשו מעצמם ציון של שלושה כוכבים לפחות.

משנת 2030 המיקוד ישתנה, דירוג אנרגטי נמוך ושימוש בחומרים לא-מסרטנים לא יספיקו. אנחנו נעבור לבניינים מאופסי אנרגיה ופחמן דו-חמצני. משנת 2040 אנחנו לא רק נדרוש בניינים מאופסי פחמן דו-חמצני אלה נתחיל ליישם צעדים משמעותיים לכיוון כלכלה המעגלית. כבר היום בארצות סקנדינביה בפרויקטים מסוימים, מקטלגים כל אלמנט הנכנס לבנייה במטרה למחזר אותו כאשר הבניין ייהרס. גם יצרנים של מערכות, שרוצים להישאר רלוונטיים, יצטרכו להמשיך ולהשתפר כי התחרות והדרישות הרגולטוריות רק עולות.

מקרה בוחן טוב הוא ההתפתחות של מיזוג האוויר וחלונות לאורך השנים. בשנים האחרונים רוב יצרני מיזוג האוויר עשו עבודה טובה מאוד כדי להגיע לדירוג אנרגטי גבוהה והפחתת הרעש. בעשור הקרוב ההתפתחות תהיה לכיוון של חיטוי וטיהור האוויר ממזהמים. הנושא הזה קיבל תנופה עצומה בגלל הקורונה וסינדרום "הבית החולה". הנושא הבא הוא כמובן החלפת גזי הקירור (CFC), שגורמים נזק עצום לשכבת האוזון, והמרתם בגזים פחות רעילים. מכיר את הנושא מקרוב כחבר בוועדת החדשנות של ASHRAE (האיגוד הבינ"ל הגדול בעולם לנושא מיזוג אוויר).

בדומה למיזוג גם בחלונות, היצרנים הטובים הצליחו אחרי הרבה מאמץ להגיע לדירוג אנרגטי גבוה, על-ידי שימוש בזיגוג כפול וציפויים שמעבירים אור ולא חום. הדבר הבא כמובן הוא השילוב של אלמנטים של הצללה ופאנל סולארי בתוך החלון עצמו, כך שהפאנל הסולארי הופך בעצם לחלק מחזית הבניין (BIPV). השלב האחרון היא היכולת למחזר את הפאנל הסולארי בצורה נוחה וכלכלית. זה בדיוק מסוג הדברים שה- NFRC (האיגוד הבינ"ל הגדול מסוגו לתעשיית החלונות) דנים בו, כחלק מהדרישות של ועדת התקינה של ANSI (מכון התקנים האמריקאי).

הכותב הוא ד"ר לפיזיקה, יועץ תקינה ובנייה ירוקה וחבר בוועדת התקינה של ANSI (מכון התקנים האמריקאי)