בכל פארק, גן ילדים, מגרש ספורט או מרחב ציבורי, נדרש שילוב בין מתקני הצללה לתשתיות חשמל, עבור תאורה, שקעי טעינה, מצלמות אבטחה ומערכות נוספות. אלא שבשטחים ציבוריים רבים, ובעיקר בשטחים ציבוריים פתוחים המרוחקים מתשתיות קיימות, חיבור לחשמל כרוך בחפירות, בהנחת תשתיות, בקבלת אישורים ובהשקעה כספית משמעותית. גם במקומות שבהם קיימת תשתית, מדובר לא פעם בתהליך מורכב ויקר.
מהאתגר הזה נולד הפיתוח החדש של דיוקים 2000 - מערכת "צלאור", המשלבת יריעות סולאריות גמישות כחלק בלתי נפרד ממשטח ההצללה. כך הופך המתקן למקור אנרגיה המעניק צל במהלך היום, ובמקביל מייצר חשמל לתאורה ולשימושים נוספים. "עד היום מתקן הצללה היה מתקן שנותן צל", אומר אינג' אוסאמה אבו פריח, הבעלים ומנכ"ל דיוקים 2000. "אנחנו רוצים שהוא ייתן גם אור. במקום להביא חשמל ממרחקים ולהשקיע בתשתיות מורכבות, אפשר לייצר את האנרגיה בדיוק במקום שבו משתמשים בה".
לדבריו, הרעיון נולד מתוך העבודה היומיומית בשטח. "בכל פעם שתכננו פרויקט ציבורי נתקלנו באותה בעיה: יש הצללה, אבל אין חשמל. כדי להביא תשתית דרושים חפירות, אישורים ועלויות גבוהות. שאלנו את עצמנו למה לא לנצל את אותו שטח שכבר מייצר צל גם לייצור אנרגיה".
מהרעיון לאב טיפוס בשטח
בניגוד לפאנלים הסולאריים הקשיחים המוכרים, "צלאור" מבוסס על יריעה סולארית גמישה שניתן לתפור כחלק בלתי נפרד ממערכת ההצללה. "זו לא מערכת שמונחת על גבי המתקן, אלא הופכת להיות חלק ממנו", מסביר אבו פריח.
בימים אלה מפתחת החברה אב טיפוס ראשון, שאמור להיות מותקן בפארק בבאר שבע. בשלב הראשון תיועד האנרגיה להפעלת תאורת המתחם, ובהמשך ניתן יהיה להשתמש בה גם עבור שקעי טעינה לטלפונים, מתקנים זמניים ויישומים נוספים שאינם צורכים הספק גבוה. במקביל נבחנת אפשרות לאגור את האנרגיה במצברי ליתיום, לשימוש בשעות שבהן אין שמש. "ישנם מקומות רבים בישראל ובעולם שבהם יש שמש חזקה, אבל אין תשתית זמינה", מדגיש אבו פריח מדוע הפיתוח מתאים במיוחד למדינות חמות ולמרחבים שבהם הגישה לתשתיות חשמל מוגבלת. "המטרה היא לקחת מוצר ישראלי חדשני ולהתאים אותו לפארקים, לחקלאות ולמרחבים ציבוריים גם מחוץ לישראל".
מהצללה פסיבית לתשתית אנרגיה חכמה
כדי לתת מענה לאחד האתגרים המרכזיים בפיתוח, ולשלב בין טכנולוגיה לעיצוב, היריעה הסולארית מותקנת בחלקו העליון של המתקן, בעוד שמצדו התחתון נשמר המראה האדריכלי המתוכנן. כך ניתן לשלב את המערכת גם במתקני הצללה מעוצבים, מבלי לוותר על השפה האדריכלית, או על חוויית המשתמש.
במתקני "פגודה" לדוגמה, המוכרים מגני ילדים ומבתי ספר, ניתן לשלב ארבע יריעות סולאריות משולשות המשתלבות בצורת הפירמידה. החברה מתכננת גם מתקנים בהטיה וקונסטרוקציות ייחודיות נוספות, שלדברי אבו פריח אינן קיימות כיום במתכונת דומה. כל פרויקט מתוכנן בליווי מהנדסים, בהתאם לעומסי רוח, תנאי האקלים, כיוון השמש ודרישות החשמל. "ככל שמשלבים אותנו כבר בשלבי התכנון הראשונים", הוא מסביר, "כך אפשר לחבר נכון יותר בין אדריכלות, קונסטרוקציה, הצללה ואנרגיה".
היעד הבא, לדבריו, הוא להאריך משמעותית את חיי המתקנים. בעוד שכיום תקופת האחריות המקובלת בענף נעה בין חמש לעשר שנים, בחברה שואפים לפתח מתקני הצללה שיחזיקו עשרות שנים, בדומה לאורך החיים של המערכות הסולאריות.
עבור אבו פריח, מהנדס מכונות בעל שני תארים בהנדסת מכונות ותואר נוסף בכלכלה וניהול, פיתוח מוצרים חדשים הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה. "אני תמיד מחפש את הבעיה הבאה שאפשר לפתור באמצעות הנדסה", הוא אומר.
הפיתוח החדש מצטרף לשורת פתרונות שפיתחה דיוקים 2000 מאז הקמתה בשנת 1991. החברה פועלת כיום בשלושה תחומים מרכזיים: פתרונות לענף התובלה, מערכות כיסוי אוטומטיות למשאיות ולתאי אחסון, ותכנון, ייצור והתקנה של מתקני הצללה וקונסטרוקציות למרחב הציבורי.
מערכות הכיסוי של החברה משווקות כיום גם מחוץ לישראל, ובין היתר בקנדה, ספרד, סין, רוסיה ומדינות נוספות, בנוסף לפעילות בדובאי, שממנה היא פועלת מול שווקי המזרח התיכון. במקביל היא משמשת ספקית של משרד הביטחון, עובדת עם רשויות מקומיות וגופים ציבוריים וביצעה פרויקטים רבים בפארקים, מוסדות חינוך, בסיסי צה"ל ומרחבים ציבוריים ברחבי הארץ.
אבו פריח רואה את מתקני ההצללה הופכים בעתיד לתשתיות חכמות שיספקו גם עמדות טעינה, שירותים דיגיטליים ופתרונות אנרגיה נוספים. "השאיפה שלי היא לא רק לפתח מוצר חדש", הוא מסכם. "אני רוצה לקחת חדשנות ישראלית שנולדה כאן ולהפוך אותה לפתרון שישמש ערים וקהילות ברחבי העולם".
בשיתוף חברת דיוקים 2000
