במחלקת העיניים, במרכז הרפואי וולפסון, אשר נמצאת תחת הנהלה חדשה, המדע והאנושיות נפגשים כדי לנסות וליצור את הבלתי אפשרי בתחום רפואת העיניים. "במחלקת העיניים שלנו, פועל צוות רופאים מומחים בעלי שם וניסיון, אשר מביאים לא רק ידע מקצועי עמוק, אלא גם לב רחב וגישה אנושית יוצאת דופן. כאן, בין כותלי המחלקה, מתרחשים ניסים קטנים, ניסים שמשנים חיים ומחזירים תקווה", מספרת פרופ' ריטה ארליך, מומחית ברשתית ומנהלת מחלקת העיניים בוולפסון.
בעידן שבו הטכנולוגיה מתקדמת במהירות מסחררת, מחלקת העיניים משלבת בין חדשנות רפואית לטיפול אישי ומסור. כל מטופל זוכה ליחס אינדיבידואלי, כשהצוות הרפואי רואה לנגד עיניו לא רק את הבעיה הרפואית, אלא את האדם כולו על מכלול צרכיו ורגשותיו.
סיפורים אישיים ומרגשים, עומדים מאחורי כל ניתוח, טיפול ובדיקה. כאן מטופלים חיילים פצועים השואפים לחזור לשדה הקרב, מכאן יוצאות משלחות הומניטריות לטיפולי עיניים באפריקה. הרופאים במחלקת העיניים בוולפסון נוגעים בחיים ומשנים אותם לטובה.
בחרנו את הסיפורים המרגשים ביותר בהם נתקלו רופאי ורופאות מחלקת עיניים במרכז הרפואי וולפסון.
"לא רק לרפא מחלה, אלא להחזיר חיים. להחזיר אם לילדיה, אישה לעצמה, אדם לעולמו"
ד"ר חגי אביזמר מנהל יחידת הקרנית והקטרקט, וולפסון
"באחת המשלחות אליהן הצטרפתי לאפריקה, הגיעה אליי לטיפול אישה צעירה בת 27, אם ל-2, שעולמה חשך, נתמכת לחלוטין באמה. עיניה, מכוסות בקטרקט לבן, לא ראו דבר מלבד הבהוב אור קלוש. שנתיים היא ישבה בביתה, מנותקת מילדיה, מעצמה, מהחיים עצמם. כשפגשתי בה, ראיתי מעבר לעיניים העיוורות. ראיתי אם שלא זכתה לראות את ילדיה גדלים, אישה צעירה שנגזלה ממנה עצמאותה. הפחד והעצב בפניה נגעו בי עמוקות, והבנתי שאנחנו חייבים לנסות.כשהשכבתי אותה על שולחן הניתוחים, הרגשתי את כובד האחריות. ניסיתי להרגיע אותה, אך בלבי התפללתי - שנצליח, שנחזיר לה את עולמה. 20 דקות נמשך הניתוח, והקטרקט הוסר. כשיצאתי מחדר הניתוח, דמעות עלו בעיניי. הרגשתי שזו הצלחה, אבל רק למחרת הבנתי באמת את גודל השינוי.ביום שאחרי, היא כבר חיכתה במסדרון בית החולים. לא עוד אישה מפוחדת ועצובה, אלא אדם חדש, מהלכת, מדברת, צוחקת. כשראתה אותנו, פניה קרנו באושר שאי אפשר לתאר במילים.ברגע הזה הבנתי שזו מהות הרפואה. לא רק לרפא מחלה, אלא להחזיר חיים. להחזיר אם לילדיה, אישה לעצמה, אדם לעולמו".
"אני רואה את האור בעיניה, את התקווה והשמחה שחזרו לחייה"
ד"ר מאיה כלב לנדוי אחראית שירות גלאוקומה, וולפסון
"כרופאת עיניים המתמחה בגלאוקומה, אני נתקלת במקרים מורכבים ומאתגרים על בסיס יומי. אך ישנם מקרים מיוחדים שנחרטים בזיכרון ומזכירים לי מדוע בחרתי במקצוע הזה. אחד כזה הוא סיפורה של מיכל, שהגיעה אליי לראשונה בגיל 32, אישה צעירה עם היסטוריה קשה של גלאוקומה מילדות. כבר בגיל 18, לאחר סדרה ארוכה של ניתוחים כואבים, היא איבדה את הראייה בעין אחת. העין השנייה, היחידה שנותרה לה, הייתה במעקב צמוד ותחת טיפול תרופתי מתמיד. כשפגשתי אותה, ראיתי אישה מלאת חיים שנשואה לבן זוג תומך ומקסים, אך מתחת לחיוך שלה, יכולתי לחוש את הפחד העמוק. הבדיקות הראו שהלחץ בעינה הטובה היה גבוה ובלתי נשלט, עם סימנים ברורים להתקדמות המחלה. מיכל סיפרה לי שהיא מפחדת שתאבד את ראייתה, חוששת מעיוורון ומחייה בעתיד. ידעתי שהאפשרות היחידה להציל את ראייתה הייתה בניתוח. אך כשהצעתי זאת, ראיתי את הפחד בעיניה. היא סירבה בתוקף לעבור שוב את הניתוחים הקשים שחוותה בעבר. לאחר התלבטות ארוכה, החלטתי להציע לה אפשרות חדשנית - ניתוח קטן יותר, שמעולם לא בוצע במקרה כשלה. הסברתי לה את הסיכונים והסיכויים, ולמרות החששות, היא נתנה בי אמון והסכימה. יום הניתוח הגיע. כשנכנסתי לחדר הניתוח, ראיתי את מיכל שוכבת על שולחן הניתוחים, ידה אוחזת בחוזקה בידו של בעלה, 'אני סומכת עלייך', היא לחשה. הניתוח עבר בהצלחה מעל המשוער. בשבועות שלאחר מכן, ראינו שיפור הדרגתי בראייה שלה והלחץ בעין ירד לרמה תקינה. היום, שנתיים לאחר הניתוח, מיכל ובעלה מתכננים להביא ילד לעולם. בכל ביקור שלה במרפאה, אני רואה את האור בעיניה, את התקווה והשמחה שחזרו לחייה".
"מתי אוכל לחזור לחברים שלי בחזית?"
פרופ' ריטה ארליך, מנהלת מחלקת עיניים, וולפסון
"מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', טיפלנו בטובי בנינו וחיילינו, שהגיעו אלינו פצועים בגוף אך לא ברוח. הם מפתיעים אותי בחוסן הנפשי שלהם ובשאלה שחוזרת על עצמה: 'מתי אוכל לחזור לחברים שלי בחזית?'.
זו תזכורת מרגשת לגבורה ולמסירות שמאפיינות את הלוחמים שלנו.זכור לי במיוחד רון, חייל שנפגע בשתי עיניו. כששכב על שולחן הניתוחים, לא יכולתי שלא לחשוב על בני, רון, שגם הוא פרמדיק לוחם. ברגעים אלה, הבנתי שאני לא רק רופאה, אלא גם אם לכל אחד מהם. לאחר 2 ניתוחים מורכבים, ראייתו של רון שוקמה והוא חזר לחיים מלאים. בכל יום אני נזכרת בזכות הגדולה שנפלה בחלקי - להיות חלק ממסע ההחלמה של הגיבורים האמיתיים של ישראל".
"לפעמים המקרים המורכבים הם אלה שמלמדים את השיעורים החשובים על אנושיות וחמלה"
ד"ר איתמר ישורון, מנהל שרות הרשתית וניתוחי הרשתית, וולפסון
"ד', 50 מטופל המתמודד עם מחלה מאני-דפרסיבית, נכנס לחיי המקצועיים לפני כ-4 שנים. הגעתו למרפאת הרשתית עם הפרדות רשתית בעינו האחת, הציבה בפנינו אתגר כפול - רפואי ונפשי. לאחר שהניתוח בעינו עבר בהצלחה, ד' עמד בפני ניתוח הפרדות רשתית בעינו השנייה. הוא חש מתח וחרדה והיה במצב נפשי ירוד במיוחד. מתוך דאגה למצבו ורצון לתמוך בו, הזמנתי אותו להצטרף למשפחתי לסעודת החג. בערב ראש השנה, ממש לפני הסעודה, נקראתי לניתוח דחוף בבית החולים. כך מצאתי את עצמי בחדר ניתוח, בעוד ד' חוגג עם משפחתי את סעודת החג. מחשבה זו מילאה אותי בתחושת חום ותקווה, ביודעי שד' אינו לבד ברגע משמעותי זה. גם הניתוח השני בעינו של ד', עבר בהצלחה. ד' לימד אותי שהרפואה היא הרבה מעבר לניתוחים ולתרופות, הרפואה היא גם אמפתיה, על ראיית האדם שמעבר למחלה, ועל היכולת שלנו, כרופאים, להיות לא רק מרפאי גוף, אלא גם מחבקי נשמה".
בשיתוף המרכז הרפואי וולפסון
