בשנה האחרונה אנו רואים היקפים חסרי תקדים של ייצוא בטחוני ממדינת ישראל. את הדשדוש בעולם ההיי-טק תפסו בשנה האחרונה הזמנות יוצאות דופן של מוצרים ביטחוניים מתוצרת מקומית.
מאז ומתמיד הייצוא הביטחוני הישראלי נחשב לפורץ דרך ומצוי בחזית הידע העולמית. ההשקעות והמו"פ בתעשייה הצבאית-ביטחונית מובלות ע"י מפא"ת, החיילות והתעשיות הישראליות, שמביאים למוצרים מדויקים מאוד לצרכי הלקוח ומהווים מענה מנצח באמצעי התקיפה, המודיעין, החלל, הכטב"מ וכמובן בעליונות ההגנתית שלנו. המוצרים של התעשיות הישראליות מוכחים בקרב בצורה הכי משמעותית ומהוות "תעודת ביטוח" אמיתית למדינות שרוכשות אותן.
בשנה האחרונה אחד הזרזים המשמעותיים לרכש הוא הטרגדיה שמתרחשת באוקראינה. הלחימה בין רוסיה לאוקראינה מראה שבגלל שיקולים מדינתיים ידיה של המדינה לפעמים כבולות מלסייע במכירת מערכות תקיפה ואפילו מכירת מערכות הגנה לכל אחד מהצדדים, למרות אולי הרצון שלנו לסייע למדינות חברות ובעלות ברית. מדינות אחרות רואות את הלחצים והקשיים ומעדיפות להצטייד מראש, כאשר זה ניתן, כ"תעודת ביטוח". הן מבינות שבשעת לחימה לפעמים זה עלול להיות מאוחר מידי.
ירידה דרסטית בביקושיםלתוצרת רוסית
רוסיה מהווה שחקנית מובילה בזירת היצוא הביטחוני העולמי. פעמים רבות יש לרוסיה נוכחות משמעותית בכל תערוכה עולמית צבאית או אווירית בעולם. אך הנוכחות הזו קטנה משמעותית ובחלקים מסוימים בעולם היא נעלמה כמעט לחלוטין בגלל הלחימה באוקראינה. רוסיה נתפסת כמדינה התוקפת ללא רחמים, עם מערכות נשק מיושנות ופחות אפקטיביות. בשנה וחצי האחרונות העולם נוכח ברמת המוצרים הנמוכה והאיכות הירודה של התוצרת הצבאית הרוסית והתוצאות העלובות של רוסיה בלחימה הוכיחו זאת. הדבר מביא לירידה משמעותית עד כדי קריסה בהצטיידות מתוצרת רוסיה. בנוסף לכך, קיים חוסר משמעותי באספקות עצמיות לצבא הרוסי והוא נעזר בייבוא מאיראן ומכל מדינה שמוכנה לספק לו אמצעים אילו.
לוואקום הזה שנוצר מלקוחות מסורתיים של התעשייה הרוסית, נשאבת בהצלחה התעשייה הישראלית הביטחונית ונותנת מענה מוצלח משוכלל ובעל הצלחות מוכחות בשדה הקרב.
אזרוח טכנולוגיות צבאיות
חשוב ואפשר להסתכל גם על אספקט נוסף ובעל פוטנציאל הנובע מגידול בייצוא הביטחוני והשקעות המו"פ בתחום זה והוא היותה של התעשייה הצבאית קטר טכנולוגי וכלכלי להתפתחות התעשיה האזרחית ולהנבטת מיזמים חדשניים אזרחיים מטכנולוגיות צבאיות.
פיתוח אמצעי הגנה ואמצעי תקיפה כרוכים בשימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר כדי להשיג יתרון טכנולוגי ומבצעי על הצד השני. השימוש בטכנולוגיות הינו רוחבי וכולל את כלל הטכנולוגיות הזמינות - אלקטרוניקה, תוכנה, סייבר, חומרים, אופטיקה, סנסורים ותהליכי ייצור ואינטגרציה מורכבים ועוד הרבה תחומים משלימים.
כמעט לכל אחת מהטכנולוגיות החדשות שמומצאות לטובת ייצור אמצעי לחימה יש "אח תאום" או ספין-אוף (Spinoff) שניתן לנצל אותו לטובת שימוש אזרחי. הפרדוקס שנובע מכך הוא שהטכנולוגיה האנושית מתפתחת בקצב גבוה יותר בתקופה של עימותים צבאיים ומתיחות פוליטית. שכן הממסד מקצה יותר משאבים למחקר ופיתוח, והתעשיינים מתאמצים לשפר יכולות ומשקיעים במו"פ כדי לזכות בחוזים.
אחד מהתפקידים והחובות שלנו, כמדינה שמייצאת נשק שמגן על מדינות, אבל גם גורם למוות וסבל, הם להתאמץ ולמצות את התקציבים המוקצבים לפיתוח, כמו גם הכסף שמתקבל ממכירת הציוד, גם לטובת אזרוח הטכנולוגיות לטובת האזרחים בארץ בפרט והאנושות בכלל.
אנחנו והעולם עדיין לא נמצאים עדיין בשלב של "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", אבל בכסף שנכנס למדינת ישראל לטובת ייצור חרבות וחניתות ניתן וצריך לייצר גם מחרשות וטכנולוגיות להתפלת מים, לייצור רכבים ולפיתוח מיכשור רפואי ועוד הרבה יישומים לטובת האדם והאנושות כולה.
רוני גורדאנה משמש כיו"ר איגוד מהנדסי מכונות, תעופה וחלל בלשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאיים בישראל. עברו המקצועי כולל מעל 20 שנות ניסיון במנהל פיתוח אמל"ח ותשתיות במשרד הביטחון (מפא"ת). בתפקידו האחרון שימש כנספח צבאי בהודו. הלל קין הוא שותף מייסד בחברת RESTARTUP לפיתוח, מיצוב, מיצוי טכנולוגי, יזמות ואסטרטגיה טכנולוגית עבור משקיעים וחברות בתחומי ידע טכנולוגיים. לשעבר מנהל מפעל בתעשייה האווירית ודירקטור בדירקטוריון החברה
