דליפת שתן היא בעיה מתסכלת בכל גיל אולם שכיחותה עולה משמעותית עם תחילת גיל המעבר. ההרטבה עצמה היא רק חלק מהבעיה. נוסף עליה נגרמים פצעים, דלקות בדרכי השתן, צריבה באזור איבר המין, נפילות ושברים. לתסמינים הפיזיולוגיים נלווים תחושות בושה, בידוד, רצון להסתגר בבית ואף עלול להתפתח דיכאון. חשוב להבהיר כי בעיה זו ניתנת לרוב לטיפול הטבה ואף ריפוי בכל קבוצות הגיל ואין לקבלה כ"גזרה משמים".
דליפת שתן – סוגים וטיפולים
דליפת שתן במאמץ – דליפת שתן בזמן פעילות שמעלה את הלחץ התוך בטני כגון צחוק שיעול עיטוש, פעילות ספורטיבית, יחסי מין וכו'. הדליפה נגרמת כתוצאה מפגיעה אנטומית ולכן הטיפול הנדרש הוא תיקון האנטומיה.
הטיפול הלא ניתוחי המקובל הוא פיזיותרפיה של רצפת האגן. תרגול קבוע לחיזוק שרירי רצפת האגן והסוגר השופכתי יכולים לשפר את דליפת השתן. אחוזי ההצלחה משתנים ביחס לחומרת הדליפה וההתמדה של המטופלת.
הטיפול הניתוחי המקובל והנחקר ביותר בספרות המדעית הוא החדרה של סרט סינטטי תומך מתחת לצינורית השתן דרך הנרתיק כשהסרט הנפוץ ביותר הוא ה TVT.
עבודות מחקריות מראות שתוצאות הניתוח לריפוי דליפת השתן בטווח קצר של 1-3 שנים הם כ 60-85% הצלחה, ולטווח היותר רחוק סיכויי ההצלחה יורדים ל- 40-70%.
למרות שזהו כנראה הניתוח הטוב ביותר שפותח עד היום לטיפול בדליפת שתן במאמץ, רוב המנתחים יעדיפו לא לבצע אותו ראשונית אצל נשים עם דליפת שתן קלה, אלא להפנות לטיפול עם פוטנציאל נזק נמוך יותר.
שלפוחית רגיזה – מתבטאת בתכיפות ודחיפות במתן שתן ביום ובלילה.
זו אינה פגיעה אנטומית אלא תפקודית. הפגיעה מתבטאת בתחושתיות מוגברת לקיום מעט שתן בשלפוחית (בעיקר עקב היובש בנרתיק שמשפיע גם על שלפוחית השתן) או בהתכווצויות לא רצוניות של שריר השלפוחית.
הטיפול המקובל הינו טיפול שמרני על ידי הימנעות מקפאין, פיזיותרפיה של רצפת אגן ואימון שלפוחית, בשילוב עם תרופות שמטרתן להרפות את שריר השלפוחית שיוכל להכיל יותר שתן ויאפשר להקטין את התכיפות והדחיפות במתן שתן. החיסרון העיקרי של התרופות הוא בתופעות הלוואי העיקריות שלהן – יובש בפה ועצירות. קיימות גם תרופות שפועלות במנגנון שונה ללא תופעות לוואי אולםהן עלולות להשפיע מעט על לחץ הדם.
בשנים האחרונות קיים טיפול בהזרקת הרעלן "בוטוקס" לשריר שלפוחית השתן. בפעולה זאת משתקים למעשה חלק מהשריר ועל ידי כך מגבירים את יכולת אגירת השתן. מדובר בפרוצדורה כירורגית זעיר פולשנית שמבוצעת רק במקרים קשים. חסרונותיה העיקריים הם באפקטיביות נמוכה יחסית, צורך לחזור על הפעולה כל כ 6-12 חודשים ואפשרות עצירת שתן וצורך בקטטר עד חלוף השפעת הזריקה.
טיפול בלייזר וגינלי
לייזר משמש ברפואה מזה עשרות שנים לטיפולים רפואיים. לייזר בעוצמה נמוכה גורם לחידוש רקמות ללא צורך בטיפול הורמונלי או טיפול תרופתי. בשנים האחרונות פותח לייזר מיוחד להבראה וחידוש תפקוד הנרתיק אצל נשים בגיל המעבר הסובלות מהתסמונת האורוגניטלית Genitourinary syndrome of menopause בגיל המעבר.
הטיפול בלייזר מתבצע על ידי מתמר הדומה לאולטראסאונד וגינלי. המכשיר מעביר פולסים של קרני לייזר זעירות לרירית הנרתיק. הלייזר גורם לאידוי שטחי מאד של תאים לא מתפקדים ברירית נרתיק ומגרה התפתחות תאים חדשים תקינים. במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות נימצא ש הלייזר הווגינלי גורם לייצור מחודש של רקמת קולגן וחומצה היאלורונית שהם החומרים הטבעיים של נרתיק בריא. כך מושגת רירית נרתיק בריאה ורווית לחות (רטיבות טבעית של הנרתיק) תוך שיקום התפקודים האופייניים לרקמה בריאה וצעירה יותר.
פרופ' חיים קריסי הוא מנהל מחלקת נשים והשרות האורוגינקולוגי מרכז רפואי רבין, מומחה לניתוחי רצפת אגן ולייזר וגינלי
