בגברים שונים צפוי "גיל המעבר" לבוא לידי ביטוי מוחשי יותר בגילאים שונים, אך אין ספק כי הוא יגיע, במוקדם או במאוחר. בשונה מהמצב בנשים, בגברים מדובר על פי רוב בשינויים הדרגתיים, המתרחשים לאורך שנים ואף עשורים, אך לעתים דווקא אירוע פתאומי כגון שבר, גילוי מחלה קשה (של מבוגרים) או אירוע רפואי משמעותי כזה או אחר עלולים להטיח את המציאות בפנים.
בסקירה זו נציג את השינויים הנפוצים והתופעות הגופניות המאפיינות גברים בעשורים חמישי/שישי/שביעי לחייהם, תוך דגש על התפקוד האורולוגי והפתרונות הקיימים.
תסמיני ההשתנה = הגדלת הערמונית
בלוטת הערמונית (פרוסטטה) הממוקמת בבסיס שלפוחית השתן ועוטפת את צינור השתן (השופכה) הולכת וגדלה עם השנים. מדובר בהגדלה שפירה של הערמונית. עם גדילתה היא לוחצת ומפריעה למעבר השתן, וגורמת להיחלשות הדרגתית של זרם השתן, למאמץ בהתרוקנות, וכתוצאה להתנהגות "רגיזה" של שלפוחית השתן, המתבטאת בתדירות השתנה מוגברת והשתנה לילית. בחלק אף נגרמים זיהומים בדרכי השתן, וקשיי ההשתנה יכולים להחמיר לכדי עצירת שתן. במקרים חריגים אף עלולה להתפתח פגיעה בתפקוד הכליות. כל אלה עלולים לפגוע באופן ניכר באיכות החיים של הגבר המבוגר, ומצריכים פעמים רבות טיפול תרופתי ולעתים אפילו התערבות פולשנית או ניתוחית.
מחלה נוספת הקשורה לבלוטת הערמונית היא סרטן הערמונית. זהו הגידול הסרטני הנפוץ ביותר בגברים. שכיחותו הולכת ועולה עם הגיל, ומאובחן לרוב בעשורים ה-6-8 לחיים. למרבית המזל, אמצעי גילוי מוקדם והתפתחותו האיטית מביאים לכך שהגילוי הוא לרוב כשהמחלה ממוקמת וברת-טיפול וריפוי. זה מושג, במרבית המקרים, באמצעות ניתוח, או על ידי סדרה של הקרנות הממוקדות בערמונית.
הפרעות בתפקוד המיני
עם העלייה בגיל הולכת ויורדת יכולתו של הגבר להגיע לזקפה נוקשה וממושכת דיה המאפשרת קיום יחסי מין מספקים. לירידה זו גורמים רבים, כשהחשובה שבהם: הצטברות נזקי הגיל על כלי הדם, כך שזרימת הדם יורדת. נזקים אלו נובעים לרוב ממחלות וגורמי סיכון כגון יתר לחץ דם, סוכרת, עודף כולסטרול ושומנים וכן נזקי העישון. בנוסף, ניתוחים שונים המבוצעים באגן עלולים להביא לפגיעה בתפקוד הזקפתי. סקרים מראים כי הבעיה נפוצה למדי: כמחצית הגברים מעל גיל 40 סובלים מהפרעות בזקפה, בדרגת חומרה כזו או אחרת, אך עדיין רק מיעוטם מעלה את הבעיה ומבקש פתרון וטיפול. הפתרון הנפוץ והנוח ביותר הוא סיוע לזקפה בעזרת כדורים המגבירים את זרימת הדם. אלו מאופיינים ביעילות ובטיחות גבוהות, אך באותם גברים בהם התרופות אינן יעילות יש להציע פתרונות מורכבים יותר כגון הזרקות לפין, ואחרים אף מגיעים לניתוח שתל (תותב) לפין.
חסר טסטוסטרון של הגיל המבוגר – האנדרופאוזה
בדומה למנופאוזה, האופיינית לגיל המעבר בנשים, כך גם האנדרופאוזה מתאפיינת בנסיגה הדרגתית בייצור ההורמונים האחראים לתפקוד המיני. בגבר מדובר בהורמון הטסטוסטרון, המיוצר בעיקר באשכים ומשפיע על ההתפתחות המינית ועל התפקוד המיני של הגבר.
להורמון זה השפעות נוספות מרובות הקשורות לחילוף החומרים בגוף, בין השאר על ייצור תאי זרע, על החשק המיני, על התפתחות השרירים, על מצב הרוח, ועוד. ירידה של רמות ההורמונים אל מתחת לסף הרצוי, המתרחשת בכשליש מהגברים "המתבגרים", עלולה, כתוצאה מכך, להביא לתסמינים המתבטאים במערכות שונות בגוף. כיוון שהורמון זה אחראי על התפקוד המיני, על נוקשות הזיקפות, תדירותן ומישכן, עלול חסר בהורמון לתרום תרומה נוספת להפרעות בתפקוד המיני. הטיפול הניתן במצבי חסר הוא השלמתו על ידי מתן טסטוסטרון חיצוני (לרוב במריחה על העור או בזריקות), וכך באופן פשוט יחסית ניתן להעלות את רמות הטסטוסטרון ולהחזיר לגבר את "נעוריו".
ד"ר אורי גור הוא אורולוג-מנתח, עוסק באורולוגיה שחזורית, אחראי על המרפאה להפרעות בתפקוד מיני, מחלקה אורולוגית, במרכז הרפואי מאיר
