"שחיקה של המערכת הממלכתית היא שחיקה של הזהות הלאומית"

מערכת החינוך בישראל ובעולם כולו מצויה בפני אתגרים קשים. בית הספר במתכונתו הישנה איבד מזוהרו, בעוד בית הספר החדש טרם השלים את עיצוב זהותו החדשה.

בפני מערכת החינוך עומדת המשימה להקים מערכת חינוכית מתחדשת שבכוחה לטפל בשלוש מטרות מרכזיות:

טיפוח ופיתוח מרחב אישי - תלמידים ותלמידות זקוקים לליווי אישי שיטתי, לשיח ולהקשבה. מבנה המשפחה השתנה, כך גם שעות העבודה של ההורים השתנו, בעוד היכולת להעניק תשומת לב נינוחה נפגעה. לצד אלה הסיכונים גדלים יחד עם התפשטות המסכים. כדי שצעיר ייפגש בהתנהגות מסכנת הוא לא נדרש לצאת מן הבית. הבדידות והניכור עלו כיתה, כאשר תופעות הולכות וגדלות של דיכאון התפשטו בקרב צעירים. בנוסף, תלמידים ותלמידות רבים יכולים לסיים את מערכת החינוך ללא שיחה אישית אחת מעמיקה; הם יכולים להצטיין בלימודים ולסבול מניכור, זרות או משברים אישיים, בלי שאף איש חינוך יעמוד על כך. לכל אלה יש להוסיף כמובן את נזקי הקורונה. כל אלו ועוד דורשים להעניק לתלמידי בית הספר יחס אישי מקצועי, חם וקבוע.

פיתוח מצוינות והצטיינות - תלמידי בתי הספר נדרשים לאתגר אישי בו יוכלו לאתר את מרחבי החוזקה שלהם. פיתוח מצוינות והצטיינות מהווים בסיס לפיתוח חיים משמעותיים, מוביליות ויכולת של קיום עתידי בכבוד. יצוין כי הצטיינות ומצוינות הם לא רק יעד אישי אלא יעד חברתי ולאומי. החברה זקוקה לבוגרים בעלי יכולת הצטיינות שיתרמו ככל יכולתם לפיתוחה של המדינה.

לשם כך, על מערכת החינוך להקדיש מקום לתחומי עניין שונים, תוך הענקת תמיכה שתסייע לאותם תלמידים להצטיין בהתאם לכישוריהם. בית הספר נדרש להציב אתגר רב ערך ולפתח סקרנות, בעוד מערכת החינוך נדרשת להתאים את תחומי הלמידה ליעדי המאה ה–21, הן במסגרת כלים ומיומנויות והן במסגרת תכנים ומקצועות.

תוכנית הלימודים, הכלים והתכנים, כמו גם מבנה ההערכה והמדידה משקפים נאמנה את הפערים בין המציאות העגומה למערכת הרצויה. נכון להיום, המערכת אינה מפתחת מצוינות אלא חוטאת בבינוניות.

פיתוח ערכים אישיים ולאומיים - מערכת החינוך נועדה לפתח זהות אישית, קהילתית ולאומית. לשם כך על המערכת להקדיש זמן ניכר לבירור יסודות החיים: הומניזם ומוסריות; יהדות וישראליות; דמוקרטיה ולכידות. מערכת החינוך צריכה לאמן את שריר הנתינה והמעורבות החברתית, לפתח מעורבות ואקטיביזם.

סגירה

אני סבור כי על מערכת החינוך להפוך למסגרת אטרקטיבית, בה לא נמנעים מעיסוק בשאלות הליבה המטרידות את מדינת ישראל; לעורר סערה ודיון נוקב, תוך הצגה ראויה של מגוון העמדות. מערכת החינוך הישראלית, במתכונתה הנוכחית, דלה. חלק מכך נובע מפחד של המורים מהבעת עמדה או מרגולציה שגויה של משרד החינוך. כך נוצרת מערכת בינונית, משעממת ולא מסעירה אשר חוטאת לתפקידה.

לצד אלה, מערכת החינוך הישראלית סובלת ממשבר כוח אדם חמור. צעירים מעוררי השראה נמנעים מלבחור במקצוע ההוראה בשל היעדר מרחב בחירה, יכולת השפעה על התכנים ועל דרכי ההוראה. מורים שנמצאים במערכת לא הוכשרו לשיח אישי, לפיתוח מצוינות אישית ולהנחיה ערכית. יש ביניהם אלפים רבים של מחנכים מחויבים ומעוררי השראה, אבל הם למעשה הוכשרו ללמד בבית ספר שאינו קיים עוד. מסיבה זו על כל רפורמה חינוכית להתמקד בשלביה הראשונים בפיתוח מקצועי של צוותי ההוראה.

ואם לא די בכך, ישראל היא חברה מפוצלת לשבטים ולקהילות. מערכת החינוך זקוקה למערכת חינוך ממלכתית שיש בה כדי לסייע בצמצום פערים, בגיבוש ליבה ערכית רעיונית, בטיפוח מורשת לאומית לצד מורשות קהילתיות, בפיתוח צוותי הוראה וניהול. שחיקה של המערכת הממלכתית היא שחיקה של הזהות הלאומית. ביטול המערכת הממלכתית פוגע בשכבות חלשות, מנציח פערים ומגביה את החומות בין השבטים.

על מערכת החינוך להפסיק את הפיצול הנוראי בין חינוך פורמלי לחינוך לא פורמלי, שכן היא צריכה לראות כל ילד וילדה בראיה הוליסטית; המערכות השונות צריכות לשתף פעולה כמו תזמורת סימפונית מרובת כלים וצלילים, כאשר על הנהגת מערכת החינוך לשמש בתפקיד המנצח.

"שינוי מערכת החינוך הוא אתגרבר השגה"

תקופת כהונתי כשר חינוך הושפעה מארבעת היסודות הללו. רפורמת למידה משמעותית הייתה לשלב הראשון בשינוי שיטת הלמידה ודרכי המדידה וההערכה. ביטוי אישי באמצעות עבודות חקר ומטלות אישיות שיתפרסו על פני כ-30 אחוז מסך הבחינה. חשבתי שראוי לחלק את מנגנון המדידה ל-50 אחוז בחינה חיצונית ו-50 אחוז הערכה פנימית. ראיתי בכך אפשרות להתאמה אישית, כמו גם לפיתוח המעורבות והשייכות של המורים. אלא שסברתי שיש לעשות זאת בהדרגה.

תכלית למידה משמעותית היא הפיכת ה'ידע' למפת דרכים אישית ולאומית. אני מאמין כי תכליתו של הידע, אינה שינונו. תכלית לימודי ההיסטוריה והתנ"ך אינם רק זיכרון העבר אלא גם עיצוב העתיד. משמעותם של אירועים היסטוריים אינה רק בהעברת המסורת אלא בעיקר בעידוד הזיקה והשייכות. לצד אלה, על מערכות המדידה וההערכה לשקף לא רק מיומנויות שינון אלא מיומנויות דיגיטליות, חקרנות ושאילת שאלות, יחד עם ספקנות והסקת מסקנות. צעירים רבים מסיימים את בית הספר עם דלות שפתית נוראה וחוסר יכולת בהבעת עמדה. אנחנו מכשירים ילדים מצטיינים לעולם שכבר לא קיים. על כן, למידה משמעותית היא למידה שמעניקה לתלמידים את היכולת לפתור את הבעיות המרכזיות שהעולם מתמודד איתן.

במהלך תקופתי במשרד הגענו להישגים רבים:
פתחנו את "בתי הספר של החופש הגדול" שנועדו לשבור את החיץ שבין חינוך פורמלי לזה שאינו. הן נועדו להבטיח קיץ משמעותי לאלו שאין באפשרותם לשלוח את ילדיהם לקייטנה איכותית. המטרה הייתה להרחיב את המסגרת גם לבתי הספר של הצהריים. דרך יצירת מסגרת אחודה הכוללת לימודים, פעילות חברתית וערכית בשילוב תנועות הנוער וחוגי העשרה. לצערי, רק השלב הראשון התחולל וגם הוא באופן חלקי.

הנהגנו שיטת תקצוב דיפרנציאלי שנועדה לצמצם את הפערים בין רשויות חזקות לחלשות. אף ילד לא יכול להיפגע בגלל תלוש המשכורת של הוריו או אזור מגוריו. התחלנו ביישומה, יעד כלכלי וערכי ראשון במעלה, אלא שגם רפורמה זו הונהגה רק בחינוך היסודי ולא התרחבה כפי שראוי לה.

הקמנו מערכת חינוך ממלכתי–חרדי אשר תפקידה היה לאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ההולמים את אורחות חייהם מבלי להתפשר על לימודי יסוד ראויים. לא רק אנגלית ומתמטיקה עמדו לנגד עיניי, אם כי גם מבנה ראוי, שעות ייעוץ, שכר הוגן למורים ולמורות, פיקוח ועוד. לצערי, גם זה קרה באופן חלקי. פוליטיקאים ואינטרסנטים מנעו התפשטותם של בתי ספר מסוג זה. הדרישה היתה גדולה, אולם הביצוע היה נרפה.

הנהגנו שעות התנדבות חובה על כלל מערכת החינוך - היא נועדה להעמיק את הזיקה והשייכות, את המעורבות החברתית, את האחריות האישית והזהות הלאומית. פיתחנו את תוכנית "האחר הוא אני" שנועדה להעמיק את ההיכרות בין הקהילות, את יכולת ההכלה והקבלה של כלל אזרחי ישראל.

הרחבנו את פעילות תנועות הנוער וחיזקנו את ארגוני הנוער מתוך הבנה שלכל נער ונערה צריכה להיות מסגרת חינוכית אחר שעות הלימודים. לא ניתן להתעלם מהפריחה של התנועות והארגונים המהווים עוגן משמעותי בהתפתחותם של צעירי ישראל.

העברנו את הסמינרים למורים למל"ג מתוך רצון לפתח אקדמיזציה, להעלות את רמת ההכשרה, לפתח את מורי המורים. ועדיין, הרגולציה של המשרד על תוכניות ההכשרה ארכאית הינה מסורבלת.

נכשלתי בחידוש בתי הספר המקצועיים. כאלה שיאפשרו לכל ילד לפתח את מרחב ההצטיינות שלו. בתי ספר כאלה אינם מיועדים לאלה שנכשלו בחינוך ה'רגיל', אלא בעיקר לאלה שיכולותיהם יוכלו לבוא לידי ביטוי לא בישיבה של 40 שעות שבועיות בכיתה. התנאי היה שבתי הספר הללו יהיו מצוינים, שפתיחתם לא תהיה רק בפריפריה ושילוו אותם החברות המובילות במשק.

אני מסתובב בבתי הספר בארץ ופוגש אלפים רבים של מנהלים ומורים. אני יודע שהשפה והערכים הללו הונחלו לכלל מערכת החינוך בדרגות יישום והטמעה שונות. יחד עם זאת, אני מבקש להדגיש: המתנגדים לשינויים במערכת החינוך, אלה הדבקים במתכונת הישנה, שוכחים פרט אחד חשוב: המערכת הקודמת נכשלה.

האם אלה ששיננו ונבחנו בעשרות רבות של בחינות היו מחוברים יותר להיסטוריה שלנו? האם הצלחנו לתרום לעיצובם של בני נוער סקרנים יותר? פעילים? אקטיביסטיים? האם החברה הישראלית הפכה למוסרית יותר? ערכית יותר?

צר לי, אבל אני סבור ששינוי מערכת החינוך הוא אתגר בר השגה. הוא דורש מנהיגות, בהירות, שיתופיות. "לא בשמיים היא". רפורמות מקיפות התחוללו בעולם, חלקן נחלו הצלחה. אם נרצה - זו לא תהיה אגדה.

שי פירון הוא נשיא תנועת פנימה ושר החינוך לשעבר