גדעון סער שכיהן בתפקיד שר החינוך תחת ממשלת נתניהו השנייה בין השנים 2013-2009, מתוודה כי מלכתחילה כיוון דווקא למשרד המשפטים, אולם מרגע שהוצגה בפניו האפשרות לעמוד בראש מערכת החינוך, ראה בכך הזדמנות יוצאת דופן.
"ביחס לטלטלה שעברה המערכת הפוליטית בשנים האחרונות, לכהן 4 שנים מלאות בתפקיד שר זה דבר לא טריוויאלי, על אחת כמה וכמה בחינוך, שם על מנת להשפיע ולהשאיר חותם נדרש שר לפעילות רצופה בת מספר שנים. לשמחתי, הצלחתי להוביל בתקופתי לא מעט רפורמות שסיפקו אופק, הן לתלמידים והן לצוותי ההוראה השונים. הן אף הובילו למשך זמן קצר לעלייה בביקוש למקצוע ההוראה וכן לעלייה מסוימת בממוצע של תנאי הסף הנחוצים לכניסה למקצוע. אלו היו ללא ספק 4 שנים של תור זהב עבור מערכת החינוך בישראל, במהלכן הצלחתי ליישם תוכנית רחבת היקף שאני גאה בה מאוד", כך לדבריו.
הרפורמות החשובות
הרפורמה אליה מתייחס סער מתרכזת בשני מהלכים עיקריים אותם הוביל בנחישות במהלך כהונתו כשר החינוך. הראשונה, ואולי הבולטת ביותר, מקורה בקידום חוק חינוך חובה חינם לגילאי 4-3. "מדובר במהלך היסטורי שהוקפא במשך 25 שנים, בעל השלכות חברתיות אדירות שנשמר עד היום. מעבר לחיסכון הכספי עבור ההורים, המהלך הזה אפשר גם תוספת משמעותית של אלפי גנים שהיו חסרים בשעתו. נאבקתי על החוק הזה מהיום שנכנסתי לתפקיד, כולל מסכת שכנועים שנאלצתי לקיים מול ראש הממשלה ושר האוצר דאז, יובל שטייניץ, על רקע המחאה החברתית שהייתה אז בכותרות. את התוכנית שלי הצגתי גם בפני ועדת טרכטנברג, כחלק ממכלול של צעדים שסברתי שיש לבצע במסגרת החינוך לגיל הרך, כולל המלצה להעברת הטיפול בגילאי 3-0 למשרד החינוך, מהלך שלצערי לא קרם אז עור וגידים עקב התנגדות פוליטית".
רפורמה נוספת עליה אמון סער כללה את תוכנית "עוז לתמורה", הסכם עם ארגון המורים העל-יסודיים. "זו הייתה רפורמה מאוד חשובה, לא רק בהיבטי העלאת שכר המורים (העלאה של 51% בממוצע), אלא גם בהיבטים אחרים של תגמול דיפרנציאלי, מדידה, פינות שהייה למורים במרחב בית הספר וכן הגדלה ניכרת של שעות עבודת המורה. רפורמה מקיפה מאוד שהוכיחה כי כאשר שני הצדדים מגיעים לשולחן בלב שלם ובנפש חפצה ניתן לגשר על פערים".
מהלך נוסף שנועד לשיפור רווחת המורים בישראל התבצע בתקופתו של סער במשרד החינוך במסגרת הסכם "אופק חדש", שאיגד תחתיו צוותי הוראה רבים מגני הילדים ועד לחטיבות הביניים. "למען ההגינות אציין שההסכם נחתם בסוף 2008 על ידי קודמתי בתפקיד, יולי תמר, אבל בוצע בפועל במהלך הקדנציה שלי. ההחלטה שלי להמשיך את הרפורמה הזו לא הייתה מובנת מאליה, אבל הייתה נכונה בעיניי. ההסכם הזה שינה למעשה את אופי העבודה של מורי ישראל וכלל בתוכו מרכיבים חשובים כמו שעות פרטניות לתלמידים ולימוד בקבוצות קטנות, שלא לדבר על העלאה בשיעור של 26 אחוזים בממוצע בשכר המורים. גם הרפורמה הזו אילצה את המדינה להכניס את היד עמוק לכיס, אבל סיפקה למשך זמן מה תקווה אדירה למורים".
ואם לא די בכך, מגולל סער הישג נוסף בתקופתו כשר החינוך, שכלל את הקמת אוניברסיטת אריאל בשומרון, זאת לאחר ארבעה עשורים בהם לא הוקמה אוניברסיטה חדשה. בנוסף, בתקופתו זכה המוסד להכרה כאוניברסיטה בשנת 2012, וכך גם המהלך בעניין המרכז הבינתחומי בהרצליה שהפך לאוניברסיטת רייכמן התחיל בתקופתו. זאת בשילוב עם הקמת מרכזי מצוינות באוניברסיטאות ותוכנית מקיפה שגובשה להעלאת הישגי תלמידי ישראל.
המפתח לשינוי: מהפך במעמד המורה
לפני מספר שנים במהלך פסק הזמן שלקח מהחיים הפוליטיים, לא קפא סער על השמרים, כששקד על תוכנית למצוינות בחינוך שהיוותה חלק ממצע מפלגת "תקווה חדשה" שעל הקמתה הכריז בדצמבר 2020. במרכזה של תוכנית זו הושם דגש על צורך אקוטי ב"מהפך במעמד המורה כמפתח לשינוי במערכת החינוך הישראלית".
"גם המחקר קבע כי איכות ההוראה היא המשתנה החשובה ביותר להצלחת מערכת החינוך. הדבר הזה לצערי נמצא בשנים האחרונות בשחיקה. כולם מבינים כיום כי על מנת לקדם תוכנית מקיפה שתחזיר את היוקרה למקצוע ההוראה ותהפוך אותו בחזרה למקצוע אטרקטיבי עם ביקוש בחברה, עלינו לקדם רפורמה יסודית הנותנת מענה אמיתי לצרכיהם של המורים, שכן הם חוד החנית של העשייה חינוכית. פינלנד לדוגמה היא מדינה שהציבה את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי והנהיגה תוכנית שכזו. אין סיבה שגם בישראל לא נלך בכיוון הזה".
על פי תוכנית סער המתוארת ישנם שלושה גורמים מרכזיים להצלחתה של מערכת החינוך: משיכת האנשים המתאימים למקצוע, פיתוח והכשרה שהופכים את המתאימים למורים אפקטיביים, יחד עם הבטחת יכולתה של המערכת לספק את איכות ההוראה הגבוהה ביותר לכל תלמיד.
"זה לא סוד שאנחנו נמצאים בתוך משבר מתמשך בנושא כוח האדם בהוראה. ישנה מגמת נטישה גדולה של מורים בכל שכבות הגיל, מגני הילדים ועד בתי הספר התיכוניים, שעל ממשלת ישראל ומשרד החינוך לתת עליה את הדעת. אמנם המהלך של שרת החינוך הקודמת, יפעת שאשא-ביטון, עם החתימה על הסכם מול הסתדרות המורים היה צעד הכרחי לבלימת המגמה המסוכנת הזו, אבל אם לא נגדע אותה מן השורש, הרי שהבעיה הזו רק תלך ותחריף, ותשפיע על עתיד הילדים של כולנו".
ביחס לאתגרים העומדים בפני מערכת החינוך, מוסיף סער כי "אין מנוס מביצוע תוכנית רב שנתית בחינוך אשר תעוגן בחקיקה בכנסת וביצועה יימשך לאורך מספר קדנציות. רק כך נוכל לייצר רצף חינוכי ולרתום אליו את כל המערכות, שיראו את עצמן כשותפות מלאות לשיקום מערכת החינוך בישראל".
