הוא נחשב לאחד מאנשי הציבור הממולחים שידעה המערכת הפוליטית בישראל. 30 שנים בהן כיהן כחבר כנסת ועוד 13 שנים בתפקיד ראש עיריית יבנה, המתווספות לקריירה ענפה בעשייה למען כל פלחי האוכלוסייה (כולל היותו גזבר הסוכנות היהודית לשעבר).
לא רבים זוכרים, אך מאיר שטרית שימש, ולו לתקופה קצובה, גם כשר החינוך למשך פחות מחצי שנה (ינואר – מאי 2006). על אף ההבלחה הקצרה בתפקיד, מסביר שטרית בראיון מיוחד עימו לרגל יום החינוך הבינלאומי כי עבורו מדובר היה בתפקיד שהיווה התגשמות חלום. "מאז שנכנסתי לחיים הפוליטיים החלום שלי היה תמיד להיות שר החינוך של מדינת ישראל", הוא מספר בערגה. "לא הרבה יודעים אבל בממשלת שרון הראשונה ב-2001, הסיכום בינינו היה שאתמנה לשר החינוך. הגעתי אליו לחווה, בתקופה בה כיהנתי כראש מטה ההסברה שלו, לחצנו ידיים והייתי בטוח שהתיק הזה אצלי. כבר התחלתי לתכנן תוכניות, אבל בהמשך הסתבר לי שהוחלט לשנות ברגע האחרון את הייעוד שלי לתפקיד שר המשפטים. "רתחתי מזעם בחדר כשהבנתי שמי שקיבלה את התפקיד הייתה לימור לבנת. לימים גיליתי שש"ס הטילו וטו על בחירתי לתפקיד, לאחר שכיו"ר הקואליציה הובלתי את חוק יום חינוך ארוך תחת חוק ההסדרים, שעבר בניגוד לאג'נדה והאינטרסים של המפלגות החרדיות".
חמש שנים חלפו ושטרית מימש את מאווייו, כאשר מונה לתפקיד שר החינוך, התרבות והספורט, תחת ממשלת מעבר בראשותו של אהוד אולמרט במשך פחות מחצי שנה. על אף פרק הזמן הקצר יחסית בלשכת שר החינוך, הוא מתאר תקופה מרתקת במהלכה הצליח להוביל שורה של מהלכים משמעותיים. "באותה תקופה התנגדתי בתוקף לאפשרות להפריט את החברה למתנ"סים, מה שהיה הופך את אחד המוסדות החינוכיים החשובים בישראל משירות חברתי שמהווה עד היום פלטפורמה לפיתוח קהילתי של ילדים ומבוגרים, לארגון עסקי, שזהו אולי הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למערכת חינוכית באשר היא. האמנתי אז ואני מאמין גם היום שמערכת חינוך צריכה לפעול למען כולם, כולל עבור אוכלוסיות מוחלשות או כאלו שידם אינה משגת. בסופו של יום חובתנו כרגולטור היא לאפשר תפיסת עולם לפיה כל ילד או ילדה יוכלו לקבל את ההזדמנות ולממש את עצמם".
במבט לאחור, מה היו האתגרים שניצבו בפניך במהלך הקדנציה במשרד?
"אני זוכר שמיד כשנכנסתי לתפקיד, לא הצלחתי להבין איך יש כל כך הרבה בתי ספר פרטיים בהם ההורים משלמים אלפי שקלים לשנה, בעוד החינוך הממלכתי נותר מאחור. לאור המציאות שנחשפה בפניי, הובלתי חתימה על חוזה עם משרד האוצר להפעלת תוכנית חינוכית לטיפוח תלמידים בחטיבות הביניים שתוקפה היה ל-8 שנים. התוכנית כללה תגבורים במקצועות שונים מעבר לשעות הלימודים, כשלשמחתי הצלחנו לאשר ולתקצב אותה אחרי לא מעט מאבקים בירוקרטיים. מאבק אחר שניהלתי בזמנו היה בין מכון וינגייט ומכללת וינגייט שפעלה בתחומו. נוצר מצב שאנשי העמותה שניהלו את המכון לא אפשרו למכללה להשתמש במתקנים לצרכים לימודיים, מה שפגע קשות בסטודנטים לחינוך גופני. בהובלתי, שני הצדדים הגיעו לפשרה, כשמיד כלל המתקנים במכון נפתחו לשימוש כל הסטודנטים".
אנחנו מדברים על תקופה בה שביתות במערכת החינוך היו דבר שבשגרה.
"זה נכון. לאור הזמן הקצר שלי במשרד לא באמת הצלחתי להוביל לפתרון מרחיק לכת עם הסתדרות המורים וארגון המורים בנושא. נפגשנו יחד לסיעור מוחות משותף במסגרת סמינר שארך 3 ימים, במהלכו כבר הבעתי נכונות להכפיל את שכרם, ולו רק במידה ויסכימו לוותר על 'שעות אוויר' שהסתכמו בכ-25 אחוזים מסך השעות המתוקצבות עבור כל בית ספר. למרות שהייתה הסכמה תיאורטית מצידם ליוזמה, היא לא צלחה בסופו של דבר. האמת היא שזה משהו שאני מצר עליו עד היום".
"נדרשת רפורמה משמעותית במערכת החינוך"
קרוב לשני עשורים מאז עמד בראש המערכת וכשהוא נמצא כיום הרחק מחוץ לקלחת הפוליטית, מרשה לעצמו שטרית לדבר בפתיחות על האופן שבו לטענתו מערכת החינוך צריכה להתנהל. "המצב כיום לצערי הוא כזה שמי שאין לו כסף, לא זוכה לחוגים ולשיעורי העשרה. אותי זה פשוט מקומם. אני סבור שנדרשת רפורמה משמעותית במערכת החינוך, מהפכה אמיתית שלא תעשה איפה ואיפה בין תלמידים. זה הזמן להפעיל את חוק יום חינוך ארוך שיזמתי ולתת הזדמנות שווה לכל ילד. רק בצורה שכזו ניתן יהיה לצמצם את הפערים הקיימים. אני גם טוען שניתן להפעיל את כל התוכניות הללו בתקציבים הקיימים, מבלי להוסיף עוד אגורה או לבטל פונקציות, אלא בעזרת הליך התייעלות ממוקד שיאפשר גם לחסוך בבעלי תפקידים ותקציבים מיותרים".
לאן מועדות פניה של מערכת החינוך בישראל?
"בעיניי הדבר היחיד שמחזיק את מדינת ישראל כמדינה מובילה, בעלת יתרונות איכותיים כמעט בכל תחום, מתחיל במערכת החינוך שלנו. זהו גם הדבר היחיד שיכול להבטיח את ביטחונה של ישראל למשך שנים קדימה, ועל כן ראיתי את הצורך להקדיש לו עדיפות עליונה. אני מביט בצער מהצד כיצד אנחנו מאבדים בשנים האחרונות הרבה מאוד ילדים בדרך, וזה פשוט חבל.
אני מדמה את החינוך כחומה המורכבת מלבנים המהווה מעטפת הגנה על המדינה שלנו. כל עוד הלבנים חזקות ואחוזות היטב זו בזו, אף אחד לא יכול לפרוץ אותה, בעוד שבמידה וחלק מהלבנים תהיינה שבורות, החומה כבר לא שווה כלום. כל לבנה מסמלת מבחינתי ילד או ילדה בארץ, כשתפקידה של מערכת החינוך הוא לדאוג למצות את הפוטנציאל של כל אחד ואחת מהם, כך שהחומה הזו לא תיסדק".
