שבועות בודדים חלפו מאז ארזה ח"כ יפעת שאשא-ביטון את מטלטליה מלשכת שרת החינוך, לאחר כינון הממשלה החדשה ומעבר מפלגתה ("המחנה הממלכתי") לספסלי האופוזיציה בכנסת. מי שהפכה בקול תרועה רמה לאחת מחברות הכנסות הבולטות בשנים האחרונות, כשעוד קודם לכן ביססה את מעמדה כאשת חינוך בכל רמ"ח איבריה מזה למעלה משני עשורים, מגוללת בראיון מיוחד לקראת יום החינוך הבינלאומי, תקופה מרתקת ומרובה בעשייה במשרד, אותה סיימה עם שלל תובנות.
"אני מודה על כל דקה שניתנה לי במשרד החינוך. זו הייתה אמנם תקופה קצרה, אך סופר אינטנסיבית ומיציתי ממנה את המקסימום האפשרי", היא אומרת. "האמת היא שמהרגע הראשון ידעתי לאן אני רוצה לכוון וכיצד אני רוצה שהמערכת תיראה. הייתי חדורת מטרה כשלנגד עיניי עמדו לאורך כל הדרך צוותי ההוראה וטובת תלמידי ותלמידות ישראל והכנתם לקראת האתגרים העומדים לפתחם במאה ה-21. החל מההיבטים הרגשיים חברתיים שהם תשתית ללמידה ועד חדשנות בלמידה על כל רבדיה והפיכת מערכת החינוך לרלוונטית עבור כל תלמיד ותלמידה, על ידי מתן כלים אפקטיביים שיוכלו לשרת אותם קדימה במהלך חייהם הבוגרים".
רפורמת הבגרויות: צורך השעה
שאשא-ביטון, שתחגוג 50 אביבים בחודש מאי הקרוב, מגיעה כאמור מתוך מערכת החינוך, בה כיהנה בעבר במגוון רחב של תפקידי מפתח. היא בוגרת תואר ראשון, שני ושלישי מאוניברסיטת חיפה עם התמחות בתחום ניהול ופיתוח מערכות חינוך והדרכת מורים. בין התפקידים החינוכיים אותם מילאה עד היום, ניתן לציין את היותה מורה לספרות ומחנכת, מרצה בחוגי חינוך לתואר ראשון, סגנית נשיא מכללת אוהלו להכשרת מורים בקצרין וכן סגנית ראש עיריית קריית שמונה, הממונה על תחום החינוך, ומנהלת אגף החינוך במועצה המקומית כפר ורדים. גם בכנסת ישראל, עוד בטרם נכנסה ללשכת שרת החינוך, שימשה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, שם עסקה רבות בשורה של נושאים בעלי אופי חינוכי. "כמי שמכירה את מערכת החינוך בכל רובד אפשרי הגעתי למשרד כשאני בעלת ניסיון ויודעת מהן הבעיות שמקשות על המערכת להתפתח, ובאתי כדי להוביל תהליכים עליהם מדברים שנים רבות".
את בוודאי מתכוונת לרפורמת הבגרויות שמחליפך בתפקיד, השר יואב קיש, כבר הודיע על ביטולה.
"זו תהיה טעות גדולה, שבמידה ותתממש, עשויה להיות בכייה לדורות. במשך שנים, מערכת החינוך קיבעה את בחינות הבגרות במתכונת מיושנת המסתמכת בעיקר על שינון ופליטת החומר. יש תוכניות של חדשנות המתקיימות במוסדות חינוך שונים, אך הכל נעצר כשמגיעים לכיתה י׳. אז מתכנסים לבגרות המסורתית והישנה, שהפכה במובן מסוים לחזות הכל, על אף שברור לכולנו שהיא אינה משקפת את כישוריהם של התלמידים ואיננה רלוונטית למציאות הנוכחית. התלמידים נדרשים 'להקיא' את החומר ושוכחים אותו זמן קצר אחרי שיצאו מהמבחן. זהו אופי למידה שאינו תואם את החינוך המודרני, את מהפכת המידע שהופכת אותו לנגיש עבור כולנו ואת היכולת לפתח מיומנויות וכישורים מתקדמים. להיות לומד עצמאי, לדעת לארגן מידע בכתב ובעל פה, בקיצור ללמוד איך ללמוד בעידן המודרני.
"האם כך אנחנו רוצים שילדי ישראל יתחנכו במערכת שאינה מאפשרת להם לשאול שאלות, להטיל ספקות, לגלות סקרנות טבעית, ונעדרת כל כך הרבה מיומנויות חינוכיות הנדרשות להתפתחותם?".
לעניות דעתך, כיצד הרפורמה שביצעת בבחינות הבגרות תרמה למערכת?
"מדובר בתפיסה חינוכית עליה מדברים שנים רבות. הרפורמה נבנתה שנה שלמה יחד עם אנשי מקצוע, מורים, מנהלים, הורים, אנשי אקדמיה ועוד. ברור שלטובת שינוי בכל המערכת צריך להתחיל בנקודת הקצה שמשפיעה על הכל. כשמשנים את נקודת הקצה - שיטת הבגרות, יש נגזרות שמשפיעות על שינוי שיטת הלמידה לאורך כל שכבות הגיל. לכן שינינו את שיטת הבגרות במקצועות מורשת, חברה ורוח (תנ"ך, ספרות, אזרחות והיסטוריה) וכך חיזקנו את המקצועות הללו שנשחקו בשנים האחרונות. הרעיון היה מלכתחילה לספק למידה יותר רלוונטית, חדשנית ומשמעותית שתכלול בתוכה את כלל המיומנויות הרלוונטיות. הרפורמה מדברת על בגרות חיצונית שתהיה מורכבת מעבודה עליה עמלים התלמידים לאורך כל השנה, כחלק מתהליך למידה רב-תחומי במסגרת מערכת השעות הבית-ספרית, בצירוף פרזנטציה (עבודה כתובה והצגה שלה בעל פה). רוב אנשי המקצוע סבורים כי זו הדרך שתהפוך עבורם את חוויית הלמידה ליותר משמעותית, מעצימה ומעניינת. כך התלמידים גם זוכרים את התכנים למשך זמן הרבה יותר ארוך ומפיקים מהם ערך מוסף משמעותי לאין ערוך, לעומת בחינה כתובה הדורשת שינון יבש של החומר, שלא נשאר לאורך זמן".
אז מה בעצם המניע של השר קיש לביטול הרפורמה?
"את זה צריך לשאול אותו. שמעתי אותו מודיע על כך, עוד בטרם היה דקה בתפקיד. זה לא רציני, ולא נותר לי אלא להצר על כך. יש תחושה שרבים משרי הממשלה הנוכחית באו פשוט לבטל במחי יד את מה שעשו קודמיהם, משיקולים לא ענייניים. אני באמת מקווה שבכל זאת השר הנכנס יעצור רגע וילמד את המשמעויות של הצעד הזה. לא רק שהוא עשוי לקחת את המערכת שנים אחורה, אלא יכול לגרום לה לטלטלה של ממש. לא ייתכן שנשנה סדרי עולם עבור 2.4 מיליון תלמידים ו-220 אלף עובדי הוראה כל שני וחמישי. צריך להבין שמערכת החינוך מטבעה היא מערכת צורכת ורגישה ויש להתייחס לכך בהתאם. האמירות שלו רק יוצרות כאוס בשטח ובלבול. אני רוצה להאמין שהוא יתעשת ויידע לקחת את המהלכים החשובים שקידמנו במהלך הקדנציה האחרונה ולהמשיך מהם לתהליכים חשובים שעוד נותר להשלים כמו החינוך המיוחד. הרי גם כך השינויים שביצענו אינם בגדר זבנג וגמרנו. אלו תהליכי עומק ארוכים, כאשר הרפורמה עצמה עתידה להבשיל רק בעוד כשנתיים וחצי. המהפכה החינוכית בפינלנד ארכה 15 שנה וגם בהולנד עשו תהליכים מדהימים בחינוך, שנמשכו כמה שנים ולקחו כמה שנים עד שהמהלכים התקבעו בשטח. הגיע הזמן שניתן מענה אמיתי לצרכי התלמידים והמורים ונפעל באמת ובתמים למען רווחתם. בסופו של יום, עם כל הכבוד לפוליטיקאים, החינוך מעל הפוליטיקה".
"להקשיב למצוקות הרגשיות של התלמידים"
במבט לאחור על קדנציה בת שנה וחצי במהלכה עמדה בראש מערכת החינוך, מגוללת שאשא-ביטון תקופה מלאה בעשייה ואתגרים לא מבוטלים, כאלו שהצריכו ממנה תעצומות נפש ואמונה בצדקת הדרך.
"הגעתי מראש בגישה שהתוכניות שנקדם יהיו לכלל תלמידי ישראל, ובדגש על הנושא הרגשי-חברתי שלתפיסתי הוא הבסיס ללמידה. ילד שלא פנוי רגשית, לא יכול ללמוד. במיוחד אחרי שנתיים של קורונה בהן התלמידים סבלו מחוסר שגרה מתמשך. התרעתי בכל פורום אפשרי כי נצטרך להתמודד עם מצוקות רגשיות שרק ילכו ויעמיקו, לרבות שבירת נורמות ומוסכמות. על כן, היה לי ברור שזה יהיה חלק מרכזי בעשייה שלי במשרד".
תני דוגמה למהלך שעוד יש להשלים.
"נושא שהעסיק אותי מאוד ופעלתי בו במלוא המרץ הוא פתיחה מחדש של תיקון חוק החינוך המיוחד, מערך שזקוק למהפכה אמיתית. התחלנו תהליך שאני מקווה שיושלם, שכלל פתיחה של החוק ודיון מחודש עם כלל הגורמים: הורים, צוותי הוראה, אנשי מקצוע וכל מי ששותף לעולם הזה. הבנו מיד שאין מקום לפתרון פלסטר, אלא לשינוי יסודי ועמוק. מדובר במהלך שישפיע גם על החינוך הרגיל ומתייחס לניואנסים כמו צמצום מספר הילדים בכיתה, כך שניתן יהיה לשלב בהם יותר תלמידים עם צרכים מיוחדים, הכשרה של צוותים מקצועיים ושינוי הפרדיגמות הקיימות".
מהן היוזמות שאת הכי מתגאה בהן בקדנציה האחרונה?
"יש כמה אבני דרך שאני שמחה שהצלחתי להוציא אל הפועל. למעשה, לאורך התקופה פעלתי בערוצים מקבילים שכולם מושתתים על רצף חינוכי, כלומר לראות את התלמידים על פני כל הרצף, החל מהגיל הרך, דרך בית הספר, חטיבת הביניים והתיכון, במקביל לפעילויות חינוך בלתי-פורמלי ואקדמיה.
"הצלחנו להשלים מהלך היסטורי שכלל העברה של מעונות היום שהסתובבו במשרדי ממשלה שונים לבית הטבעי שלהם, תחת משרד החינוך. זהו מערך שהיה פרוץ במשך 70 שנה. גייסנו תקציב ייעודי לטובת בינוי שיאפשר את הגדלת כמות המעונות המסובסדים, התחלנו תהליך של הכשרה מקצועית לצוותים החינוכיים, ביסוס המערך ברשויות המקומיות וגיוס תקציב ייעודי לטובת בינוי שיאפשר את הגדלת מספר המעונות המסובסדים כשהמטרה, בעתיד, היא שמסגרות הגיל הרך יסובסדו לכלל הילדים. מדובר בתהליך ארוך שיימשך בין 5 ל-7 שנים, אבל הינו קריטי לביסוס המערכת.
"במקביל, קידמנו גמישות ניהולית פדגוגית והעברנו תקציבים ישירות לבתי הספר, מתוך הבנה שמנהלי בתי הספר מכירים יותר מכולם את הצרכים הספציפיים של התלמידים במוסד החינוכי שעליו הם אמונים. הרעיון היה שכל מנהל בית ספר יוכל לנתב את המשאבים הכספיים בצורה עצמאית, תוך קידום מיזמים ורעיונות המותאמים לצרכי בית הספר עליו הוא אמון. בנוסף, מהלך חשוב שנמצא בישורת האחרונה הוא הקמת האוניברסיטה בגליל עליה כבר קיבלנו החלטה במל״ג כי תוקם בתל חי ומיגל".
מה לגבי הסכם הגג עם הסתדרות המורים? האם ההורים יכולים לישון בשקט בידיעה שלא צפויות שביתות בשנים הקרובות?
"אחת המטרות שלי במהלך הקדנציה הייתה להיכנס לעובי הקורה על מנת לנסות ולתת מענה למשבר ההולך ומתמשך במערכת החינוך, הנובע בעיקרו ממחסור באנשי הוראה. המורים עושים עבודת קודש, בתנאים לא פשוטים, והם ראויים לתגמול המבטא הערכה לפועלם. אני גאה על הסכם שכר היסטורי שנחתם עם יפה בן דוד והסתדרות המורים, הן מבחינת ההיקפים שלו והן מבחינת היישום שלו בפועל שיתרחש בשתי פעימות. הסכם זה אכן נותן שקט עד סוף 2026. להערכתי הסכם זה יהווה בסיס גם להסכם עם ארגון המורים, שכן לא יכולים להיות הבדלים בתנאים בין מורים הנמצאים באותו חדר מורים. ההסכם הזה דרמטי מבחינת תמרוץ עובדי ההוראה, בתקווה כי הוא ישמש כסנונית ראשונה לחיזוק מעמד המורה והכרה בתרומתו, בלימת מגמת הפרישה ממקצוע ההוראה ובמקביל, גידול של כמות הסטודנטים לחינוך שצומחים מתוך המערכת ונשארים בה למשך שנים".
