"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". אני בטוחה שהציטוט הזה מוכר מספיק כדי שאנסח אותו מחדש: "כולם מדברים על AI, אף אחד לא מדבר על שום דבר אחר".
השיח החינוכי מוצף בעיסוק בבינה המלאכותית במאמרים, במחקרים ובהכשרות. כבר כמה שנים אני חברה בוועדה מדעית של כנס חינוך ולמידה בינלאומי, השנה מתוך תשע הצעות שסקרתי, שש עסקו בכך. נדמה לי שזה מייצג. באופן דומה, ארגוני חינוך וחברה רבים מקדישים את הכנס השנתי שלהם ל-AI.
אז כולם מדברים על AI. מדברים ומציירים ומייצרים דימויים בהינף עכבר.
ואם כולם מדברים על AI – על מה אנחנו לא מדברים?
זה די ברור וצפוי, אי אפשר להיות רלוונטיים היום בלי לדבר על AI, הילד החדש בשכונה. הבינה המלאכותית היא אירוע עצום, עם השפעה שעדיין קשה לאמוד על החינוך, על תהליכי למידה ועל החיים בכלל.
ועם כל זאת, השיח הכמעט בלעדי על הבינה המלאכותית מסיט את תשומת הלב שלנו מנושאים חינוכיים וחברתיים, שנשארים בחשיכה. יש לנו קשב מוגבל ויכולת מוגבלת להוביל תהליכי שינוי. ההרגשה כרגע היא שהשיח על בינה מלאכותית השתלט על החדר ולא הותיר מקום לשום דבר אחר.
הבינה המלאכותית יכולה לסייע לנו לתת מענה לבעיות שלא הצלחנו לפתור עד כה. אני ממש בעד. כדי לעשות זאת אנחנו צריכים לא להתבלבל ולא לשים את הבינה המלאכותית במרכז, אלא להיעזר בה כאשר אנחנו עוסקים במה שחשוב באמת.
להדביק פערים ולפצח אתגרי למידה
הנה כמה נושאים שחשוב לדבר עליהם בעת הזו, שהבינה המלאכותית יכולה לשחק בהם תפקיד חשוב:
צריך לדבר על למה קשה כל כך לעבוד בחינוך בישראל. על האינטנסיביות וחוסר הגבולות ומדוע יש המון נשות חינוך ואנשי חינוך נהדרים ולצד זאת יש את "המערכת", ישות הנתפסת כנמצאת במלחמה תמידית עם אנשיה. צריך לדבר על איך באמת מאפשרים קריירה בחינוך, פורמלי או בלתי פורמלי, ואיך הופכים את השגרה לפחות שוחקת ויותר מצמיחה ומשמרת.
צריך לדבר גם על מערכות יחסים בחינוך: קשר של מבוגרים עם ילדים, מבוגרים עם בני נוער, נוער עם עצמו. לעסוק במערכות היחסים המורכבות של הצוות החינוכי עם הורים ושל נשות חינוך ואנשי חינוך שפועלים בשטח עם המנהיגות החינוכית. לדבר על דיאלוג אמיתי, בגובה העיניים, שמצליח להתמודד עם קונפליקטים ומתחים, כי הוא מתנהל בסביבה של אמון ושותפות.
וכמובן, צריך לדבר על ועם נערות ונערים – שחוו כילדים את הקורונה ואת המלחמה בגיל ההתבגרות. הם חכמים יותר והם העתיד, ויותר ויותר מהם אנחנו מאבדים. הם רוצים שנקשיב להם, שנראה אותם באמת וננהל איתם דיאלוג במקום "להחליט עליהם". הם מבינים שהעולם השתנה, ולמרבה התקווה הם מוכנים לעזור לתקן את מה שהתקלקל.
רגע לפני שהילדים והילדות שלנו הפכו לבני נוער, הם היו בגיל הרך. נושא שהיה מחוץ לשיח הציבורי כל כך הרבה שנים ועכשיו מקבל במה וחקיקה ועשייה. צריך להמשיך לדבר על זה. פערים בגיל הרך הופכים לפערים עוד יותר גדולים ככל שחולפות השנים, ולמרות השינויים האחרונים והפניית יותר משאבים ותשומת לב לגילאי לידה־שלוש, עדיין יש הרבה עבודה. הרבה.
חייבים גם להמשיך ולפצח את האתגרים של למידה. להמשיך לשאול שאלות כמו מה לומדים, מי מלמד ואיך מעריכים את הלמידה? להמשיך לעסוק בסוגיות של פדגוגיה ואנדרגוגיה (למידת מבוגרים) ולחשוב איך, דווקא עכשיו בעידן של בינה מלאכותית, מערכות חינוך ולמידה יכולות לפרוח: לקדם למידה עצמאית ולהיות מרחב שבו אפשר לתרגל מיומנויות בסביבה בטוחה וגם להיכשל. הלוואי שהבינה המלאכותית תהיה כוח מניע מספיק חזק לעזור לנו להיפרד מפרדיגמות מיושנות ומקובעות ולהמציא מחדש איך נראית למידה, איך נראים בתי ספר וכיתות לימוד ואיך נראית האקדמיה.
חוסן ואחריות חברתית
כולם מדברים על בינה, ואף אחד כבר לא רוצה לדבר על חוסן. כלומר, בשנתיים האחרונות דיברנו כל כך הרבה על חוסן. הפינוי מהבתים, הטילים מעל הראש, האבל והאובדן נגעו בכולנו, מבוגרים, ילדים ובני נוער, במערכות החינוך הפורמליות, הבלתי פורמליות ובאקדמיה. אנחנו עדיין בתקופת משבר ועלינו להמשיך ולייצר מרחבים בטוחים, שאפשר לשהות בהם, לצמוח ולהצמיח.
והכי חשוב, צריך לדבר על חינוך לערכים, למוסר ולאנושיות. אם אנחנו רוצים חברה שעושה שימוש חיובי בהתקדמות הטכנולוגית, ורוצים לחיות בעולם שמכוון לעשיית טוב, אני מציעה שרגע לפני שנלמד כתיבת פרומפטים נדבר על טוב ורע, על אחריות חברתית, על אמפתיה ועל צדק ועל כך שהקול של נשים לא נשמע דיו ליד שולחנות קבלת ההחלטות.
הבינה המלאכותית מלהיבה. היא זמינה כמו חברה טובה בווטסאפ ונגישה באופן שיכול לאפשר קפיצת מדרגה לכולם. זה מרגיש כאילו אנחנו כפסע מהאפשרות לעוף קדימה, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כניסת האינטרנט הובילה לשינויים נרחבים, אבל הציפייה שהרשת תצמצם פערי זמן ומקום ותקרב את הפריפריה לא התממשה מסיבות רבות, כמו חוסר בתשתיות, העדר אוריינות דיגיטלית וחוסר בהכשרה. מי שהיו מאחור נשארו עוד יותר מאחור. גם עכשיו, עם כניסת הבינה, חייבים לדבר על מי לא בתמונה ואיך דואגים שמי שמחזיקים במשאבים ובהון התרבותי ישתמשו בה בצורה שתעשה טוב לכולם, ולא רק תרחיב את הפערים עוד יותר.
אני לא מתנגדת שנדבר על בינה מלאכותית, ובטח לא מתנגדת לשימוש בה (נהפוך הוא), אני רוצה שנשתמש בה נכון ובאחריות, נשתמש בה כדי להגביר את הטוב, נשתמש בה ולא רק נדבר עליה. היא צריכה לשרת אותנו ואת כל האתגרים החשובים שעל הפרק. הטכנולוגיה בשירות האנושות, הבינה בשירות החינוך.
למרות הזמן הקצר שה-AI נוכחת בחיינו, הספקנו ללמוד אמת חשובה אחת: הבינה המלאכותית יכולה לספק לנו הרבה מאוד תשובות, אבל חשוב שנשכיל לשאול את השאלות הנכונות.
ד"ר מיה ויזל היא האקרית חינוכית, חוקרת ולומדת תמידית. מגישה את הפודקאסט "למידה על למידה", מייעצת בתהליכי למידה ושינוי ומו"ל הוצאת "המפצחת" לספרי חינוך, למידה ואקטיביזם חברתי בזירת ה-BitBooks שבפלטפורמת הספרות "עברית"
