"ברוכים הבאים לטווח הארוך", אומר פרופ' חן שכטר, ראש מכון מופ"ת, החוזר אל המשפט הזה בכל שיחה שנוגעת לעתיד מערכת החינוך. בזמן שהמחסור במורים הפך לאתגר הדוחק ביותר של משרד החינוך, בתי ספר מתקשים לאייש משרות הוראה ומורים עוזבים את המערכת כבר בשנים הראשונות, מבקש פרופ' שכטר לעצור את המרוץ אחר פתרונות מיידיים. במקום עוד מענה נקודתי, הוא שואל שאלה רחבה יותר: כיצד בונים מערכת שמצליחה לגייס מורים איכותיים, משמרת אותם לאורך זמן ומאפשרת להם להתפתח מקצועית לאורך הקריירה?
המטרה: פיתוח ההון האנושי בבתי ספר
מכון מופ"ת, המכון הארצי למחקר ולפיתוח בחינוך, פועל כבר 42 שנה. הוא מחבר בין המכללות האקדמיות לחינוך ולהוראה, אוניברסיטאות, קרנות פילנתרופיות ומשרד החינוך על אגפיו השונים, ופועל כצומת מקצועי שמפתח מודלים חדשים להכשרת מורים ולפיתוח מקצועי. "אנחנו עובדים עם מגוון גופי החינוך וההכשרה כדי לבנות מודלים לכניסה להוראה ולפיתוח מקצועי לאורך כל הקריירה". כיום פועלות במכון 35 יחידות ותהליכים המתמקדים בפיתוח ובמחקר, ובתוכם אחת מתוכניות הדגל המזוהות ביותר עם פעילותו בשנים האחרונות, "מהיי־טק להוראה".
מה הופך את "מהיי־טק להוראה" מעוד תוכנית הסבה לכזו שמשפיעה באמת על המערכת?
"יוצאי היי־טק מגיעים לאחר פרק משמעותי בחיים, הם מחפשים גם משמעות וגם קריירה נוספת. ברמת הכיתה הם מצליחים מאוד, אבל לא פעם הם נתקלים בקושי אחר לגמרי, ברמה הארגונית. הארגון הבית ספרי מתנהג בצורה שונה לחלוטין מארגון עסקי או צבאי. כאן נכנסת הייחודיות של התוכנית, המענה האישי שהיא נותנת לכל מוסב ומוסבת".
את המהלך מוביל נחום חופרי, לשעבר ראש עיריית רעננה ומנהל בתי ספר ותיק, שהפך עם השנים לכתובת עבור המשתתפים. הליווי מתחיל כבר בשלב ההתעניינות, ממשיך בבחירת מסלול ההכשרה ובשנות ההתמחות הראשונות, ואינו מסתיים עם הכניסה למערכת. "היחידה נותנת מענה אישי ומלווה אותם לאורך זמן", מסביר פרופ' שכטר, "גם באמצעות רשת בוגרים פעילה המקיימת שלל פעילויות לאורך השנה".
התוכנית מכשירה מדי שנה כ־500 אנשי היי־טק ונשות היי־טק. בתקופות של פיטורים בהיי־טק מגיעים יותר מועמדים, אך לא כל הפונים מתקבלים. המועמדים עוברים מבחן מסיל"ה, תהליך מיון שנועד לבחון התאמה לעבודה חינוכית ולא רק ידע מקצועי, מתוך תפיסה שמורה טוב נדרש גם לעבודת צוות, התמודדות עם הורים ופעילות בתוך מערכת מורכבת. פרופ' שכטר מדגיש כי מדובר גם במגמה רחבה יותר: במדינות ה-OECD משתנים דפוסי הכניסה למקצוע ההוראה, והוא מעריך שבשנים הקרובות שיעור המוסבים עשוי להגיע ל־40% עד 50% מכלל המורים החדשים.
מה מביאים אנשי ההיי־טק למערכת החינוך שאין למורים שצמחו בתוכה?
"עבודת צוות. זו אולי המיומנות החזקה והחשובה ביותר של המאה ה־21. בתי ספר נבנו לאורך השנים כתחומי דעת נפרדים, כל מורה פועל בעיקר בתוך הכיתה שלו. ארגוני היי־טק עובדים אחרת, בצורה הרבה יותר רשתית. המוסבים מגיעים עם תחום דעת חזק, מתמטיקה או טכנולוגיה, אבל גם עם הבנה שזה לא מספיק. הם מורגלים בעבודה בחוסר ודאות, בלמידה משותפת ובפיתוח יחד עם חברי צוות נוספים".
אבל דווקא היתרון הזה הציף גם פערים. "המוסבים", אומר פרופ' שכטר, "החלו לשאול שאלות בסיסיות כמו 'איך מכירים לי בוותק? איך מתקדמים פה?' ואז הבנו שיש בעיה גדולה במערכת. ברמת בית הספר, המקום החשוב ביותר להתפתחות הצוות החינוכי, כמעט שאין עיסוק שיטתי בפיתוח ההון האנושי". כך התגבשה התפיסה שמובילה כיום את פעילות המכון, הרואה בבית הספר זירה מרכזית ללמידה ולהתפתחות מקצועית. בהתאם לכך, תפקידו של מנהל בית הספר מתרחב מעבר לניהול השוטף ולהישגים לימודיים, וכולל קודם כל אחריות לבניית הצוות, לליווי שלו ולהתפתחות המקצועית שלו לאורך הקריירה.
איך מיישמים תפיסה כזו במערכת שמתמודדת עם מחסור מתמשך במורים?
"זו בדיוק הדילמה, כשיש מחסור במורים, מנהלים אומרים לי 'תן לי לעבור את היום'. אבל פתרונות נקודתיים כמו העברת מורה מכיתה לכיתה או הפחתת שעות לא פותרים את הבעיה. בלי הסתכלות לטווח ארוך, כל פתרון מיידי רק דוחה את המשבר הבא".
לדבריו, מכון מופ"ת פועל כיום בשיתוף מחוז תל אביב ואגף החינוך בפתח תקווה על מודלים יישומיים של פיתוח הון אנושי בבתי ספר. במאי הקרוב יתקיים הכנס השלישי בנושא, ובמקביל צפוי לצאת לאור ספר ראשון בעברית שמרכז את הידע שנצבר בתחום. "אנחנו שואלים שאלות כמו איך מגייסים מורים, איך משמרים אותם כדי שלא יעזבו, איך בונים מסלולי פיתוח מקצועי לאורך זמן ואיך יוצרים אקלים ארגוני שמעודד יצירה פנימית ולא שחיקה".
לפתח ידע מהפרקטיקה: הידע קיים ונוצר בבתי הספר
מעבר לפיתוח ההון האנושי מצביע פרופ' שכטר על שינוי עמוק יותר בתפיסת תפקידו של בית הספר. "בתי ספר צריכים לעבור מתפיסה של העברת ידע ליצירת ידע. הידע לא קיים ולא נוצר במוסדות האקדמיים, אלא בתוך בתי הספר עצמם, בשדה". מכון מופ"ת מפעיל תוכניות של קהילות מקצועיות לומדות, בשיתוף קרן יד הנדיב וקרן ליאון, שבהן צוותי חינוך ומחנכות כיתה יוצרים קהילות למידה בתוך בתי הספר ומפתחים ידע מתוך הפרקטיקה היומיומית.
ואיפה נכנסת החדשנות הטכנולוגית לתמונה?
"אנחנו מפעילים את תוכנית פריזמה, שעובדת עם המוסדות האקדמיים המכשירים להוראה על פיתוח טכנולוגי־פדגוגי. אנחנו לא מפרידים בין טכנולוגיה לפדגוגיה, אלא מפתחים את החיבור ביניהן".
לצד זאת מפעיל המכון את תהליך דלתא, שמכניס את מדעי הלמידה אל הכיתה. "בכנס שקיימנו לאחרונה מורים מהשטח הגיעו עם רעיונות מחקריים על משוב, תרגול ולמידה, והתנסו בהם בפועל בכיתות שלהם". במבט קדימה, פרופ' חן שכטר מבקש להזיז את נקודת הכובד מהדיון במחסור אל הדיון בתשתיות. בעיניו השאלה איננה כמה מורים ייכנסו למערכת בשנה הקרובה, אלא אילו תנאים מחכים להם כשהם כבר בפנים. "ברגע שבית ספר יודע לפתח את האנשים שלו נוצרים גם רצף מקצועי ומחויבות", הוא אומר. "כדי שזה לא יישאר ברמת ההצהרה צריך לפתח כלים, מודלים ותהליכים שמחברים בין מדיניות חינוכית לבין העבודה היומיומית בבתי הספר. בסופו של דבר, מערכת חינוך יציבה נבנית דרך בתי הספר עצמם ודרך האנשים שפועלים בהם מדי יום".
לאתר > מכון מופ"ת
בשיתוף מכון מופ"ת
