בזמן שרבים מדברים על "היום שאחרי" בצפון, באצבע הגליל כבר בונים אותו בפועל. בימים אלה מתרחש אירוע היסטורי בנוף האקדמי והלאומי: המכללה האקדמית תל חי הפכה לאוניברסיטה הראשונה בגליל. המהלך, שקיבל לאחרונה חותמת רשמית של המועצה להשכלה גבוהה, הוא הרבה יותר משינוי סמנטי. זוהי בשורה אסטרטגית שעתידה לשנות את פני האזור כולו ולהפוך אותו למוקד ידע בינלאומי.
"אנחנו נמצאים בעיצומה של קפיצת גדילה", אומר פרופ' משה פרחי, ראש מסלול לחץ, טראומה וחוסן בחוג לעבודה סוציאלית. לדבריו, החזון שמנחה את המוסד הוא ייחודי בנוף הישראלי: יצירת אוניברסיטה קטנה ואיכותית. בעוד שבאוניברסיטאות הגדולות הסטודנט הוא לעתים קרובות רק "בורג במערכת", המודל החדש בתל חי מציע שילוב נדיר: מצד אחד סטנדרטים אקדמיים גבוהים של אוניברסיטת מחקר המעניקה תואר דוקטור; מצד שני שמירה על האווירה הקהילתית, הכיתות האינטימיות והקשר הישיר עם המרצים, שאיפיינו את המוסד מאז ומתמיד. "אנחנו לא נהפוך למוסד אקדמי גדול ומנותק עם עשרות אלפי סטודנטים. המטרה היא לגדול באיכות ולא רק בכמות", אומר פרופ' פרחי.
מנוע צמיחה של 4 מיליארד שקלים
ההשפעה של האוניברסיטה החדשה צפויה לחרוג הרבה מעבר לגבולות הקמפוס. מחקרים מהעולם מוכיחים כי אוניברסיטאות באזורי פריפריה משמשות עוגן כלכלי וחברתי אדיר, המושך אוכלוסייה חזקה ומייצר מעגלי תעסוקה. התחזיות מדברות על תוספת של כ־10,000 משרות איכותיות במרחב ותרומה מוערכת של 4 מיליארד שקלים לכלכלת הצפון בעשור הקרוב. סביב האוניברסיטה צפויים לקום מרכזי מו"פ, תעשיות עתירות ידע וסטארט־אפים שיימשכו למוקד הידע החדש ולבוגרים המוכשרים שייצאו ממנו.
האוניברסיטה, לדברי פרחי, תתבסס על "שלוש רגליים": אקדמיה מצטיינת, מחקר מתקדם וחיבור הדוק לקהילה ולתעשייה. כבר כיום האיחוד עם מכון המחקר מיגל והקמת מעבדות שטח באגמון החולה ממצבים את המוסד בחזית המדע העולמית בתחומים כמו חקלאות מדייקת, ביוטכנולוגיה ופודטק (FoodTech) – תחום שבו תל חי נחשבת למובילה ארצית.
"זה לא מכפיל כוח, זה מְרַבֵּעַ כוח", מתאר פרופ' פרחי את האיחוד עם מיגל. "זה מחזק מאוד את הכוח האקדמי שלנו ומאפשר שילובים נדירים בין שטח, מחקר והוראה. הקרבה הגיאוגרפית לחקלאות ולתעשייה המקומית מאפשרת לסטודנטים ולחוקרים גישה למעבדות חיות שאין להן מקבילה במרכז הארץ. כך, למשל, תלמידי המדעים משתלבים במחקרים במרכז האקלום הווטרינרי בעמק החולה ובחברות הפודטק הצומחות באזור, והופכים לחלק מהאקו־סיסטם החדשני של הצפון עוד במהלך הלימודים".
לצד הפקולטות הוותיקות למדעים וטכנולוגיה, למדעי החברה והרוח ולחינוך והוראה, הנחשבת לגדולה בצפון, מפותחים בתל חי מסלולים חדשים המותאמים לאתגרי המחר: חינוך והוראה עם התמחות ב-AI, כלכלה סביבתית ואף מסלול קדם־רפואה (Pre-Med). בעתיד הקרוב צפוי להיפתח גם בית ספר לווטרינריה, וזוהי בשורה משמעותית לאזור כולו ולמערך בריאות בעלי החיים בישראל.
חדשנות בהוראה: AI לצד קשר אישי
ההפיכה לאוניברסיטה מביאה עמה גם רוח של חדשנות פדגוגית. כך, למשל, יחידה ייעודית למצוינות בהוראה פועלת להטמעת כלי AI ביום־יום האקדמי, אך הדגש נשאר על האנושיות. "אנחנו עובדים בשני ערוצים", מסביר פרופ' פרחי. "מצד אחד משלבים AI, אתגרים אינטלקטואליים וטכנולוגיה, ומצד שני שומרים על הקו הקלאסי של 'פנים אל מול פנים'. בסופו של דבר, סטודנט שאמור לטפל באנשים צריך לדעת לטפל בעצמו, לא דרך AI. הגישה הזאת מבטיחה שהבוגרים ייצאו לשוק העבודה כשהם שולטים בטכנולוגיות המתקדמות ביותר, אך מצוידים גם במיומנויות רכות קריטיות של תקשורת בינאישית ואמפתיה".
החוויה הסטודנטיאלית בתל חי ידועה כייחודית. "זה לא רק פאן וערסלים בנחל", מדגיש פרופ' פרחי. "זו חוויה של שיח אקדמי בגובה העיניים. הכיתות האינטימיות מאפשרות למרצים להכיר כל סטודנטית וסטודנט בשמם, להעניק להם ליווי פרטני ולקיים דיונים מעמיקים שקשה לנהל באולמות הרצאה המוניים. השילוב הזה, של סטנדרטים אקדמיים בלתי מתפשרים עם יחס אישי חם, הוא הדנ"א של האוניברסיטה החדשה".
המודל הלאומי לחוסן נולד כאן
אחת הדוגמאות הבולטות לשילוב בין מחקר אקדמי לצורכי השטח הבוערים היא בתחום החוסן והטראומה. פרופ' משה פרחי, שהוא, כאמור, ראש מסלול לחץ, טראומה וחוסן, הוא האיש שפיתח את מודל החוסן הלאומי שאימץ משרד הבריאות, ובו משתמשים כיום בצה"ל ובכל גופי הביטחון וההצלה.
"הכותרת שלנו היא חדשנות ויצירתיות, גם בטיפול", אומר פרופ' פרחי. "האקדמיה והשטח מחוברים. הסטודנטים שלנו לומדים לא רק תיאוריה, אלא יוצאים להתנדב במוקדי חירום, ביחידות חילוץ ובמרכזי סיוע, ומביאים איתם ידע שמציל חיים".
לדבריו, החיבור לקהילה הוא דו־כיווני: "כדי לדעת מה כדאי לחקור וללמד אנחנו יוצאים לקהילה ומבררים איפה יש פערים וצרכים. זיהינו, למשל, צורך גובר בידע על ליווי משפחות שכולות ומשפחות של נפגעי PTSD לאורך זמן, ופיתחנו תחומי ידע חדשים בהתאם".
פרופ' פרחי מנפץ מיתוסים רווחים לגבי עזרה ראשונה נפשית ומסביר מדוע האינסטינקט שלנו להגיש כוס מים ולהרגיע אדם במצוקה שגוי מיסודו. "במצב חירום הגוף מוצף באדרנלין וזקוק לפעולה", מסביר פרופ' פרחי. "הושבה כפויה ('שב, תירגע') גורמת לאנרגיה להישאר כלואה בגוף, מה שעלול להוביל לרעידות ולהחמרת המצב. יתרה מכך, פנייה לרגש בזמן אירוע ('איך אתה מרגיש? זה בטח קשה') מפחיתה את היכולת הקוגניטיבית לתפקד. לשים רגש על רגש בזמן חירום זה כמו לשפוך בנזין על אש".
אז מה כן עושים? מודל מעש"ה
הפתרון שפיתח פרחי ואומץ כמודל החוסן הלאומי (בצה"ל הוא מכונה "יהלום" ומועבר לכל טירון בשבועיים הראשונים לשירות) נקרא מודל מעש"ה, והוא מבוסס על הפעלה קוגניטיבית פשוטה:
מ – מחויבות: יצירת קשר ראשוני והבטחה לא להשאיר את האדם לבד. "אני איתך עד שהעניין ייפתר". תחושת הלבד היא גורם סיכון מרכזי בטראומה.
ע – עידוד לפעילות יעילה: במקום להושיב, להפעיל את האדם. "תחזיק את התחבושת", "תתקשר למד"א", "תספור כמה אנשים יש פה". הפעילות מחזירה תחושת שליטה ומנתבת את האנרגיה הפיזיולוגית לפעולה פרודוקטיבית.
ש – שאלות מחייבות חשיבה: להימנע משאלות רגשיות. לשאול שאלות שמחייבות את המוח לעבוד בצורה לוגית: "כמה זמן עבר מאז שהגעת?" "תאר לי מה אתה רואה". זה מפעיל את הקורטקס הקדמי ומוריד את רמת החרדה שמקורה באמיגדלה (המרכז הרגשי).
ה – הבניה: ארגון האירוע. במצב של בלבול המוח לא מצליח לייצר סדר כרונולוגי, מה שמוביל לפלאשבקים בעתיד. הבניית האירוע ("קרה א', ואז ב', עכשיו אנחנו בג'") עוזרת למוח "לארגן את הקבצים" מחדש ולתייק את האירוע כזיכרון עבר.
"חוסן אמיתי הוא עצמאות תפקודית"
פרופ' פרחי מעלה נקודה ביקורתית ומעוררת מחשבה על תפיסת הטיפול בישראל. "יש לנו בעיה של False Positive (חיובי כוזב)", הוא טוען. "אנחנו מעניקים טיפול להמון אנשים שלא בהכרח זקוקים לו. הנטייה לשלוח כל אדם שנחשף לאירוע לטיפול מקצועי עלולה ליצור תלות ולהחליש את המנגנונים הטבעיים של האדם".
החזון של פרופ' פרחי הוא להנגיש את הכלים האלה לכל אזרח, כבר מכיתה א'. "אם ננגיש את הכלים הפשוטים האלה לכל ילד ולכל אזרח, אנשים יהיו עצמאיים יותר ופחות תלויים במערכת הטיפולית", הוא אומר. "ההצלחה של מרכזי חוסן צריכה להימדד בירידה במספר הפניות, ולא בעלייה. חוסן אמיתי הוא עצמאות תפקודית – היכולת של האדם והקהילה להסתדר בכוחות עצמם".
גישה זו משקפת גם את הרוח הכללית של תל חי: מוסד שלא מסתגר במגדל שן אקדמי, אלא יורד לשטח, מזהה בעיות ומפתח פתרונות ישימים. הסטודנטים לעבודה סוציאלית, למשל, לומדים להיות "מגיבים ראשונים" של הנפש ומתנדבים במוקדי סיוע ובארגונים כמו נט"ל ומרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, שם הם מיישמים בזמן אמת את הפרוטוקולים שלמדו. "הם לומדים לא רק לטפל באחרים, אלא גם איך לשמור על עצמם מפני שחיקה וטראומה משנית", מציין פרופ' פרחי. "זאת מיומנות קריטית למי שעוסק במקצועות הסיוע".
הבית של המחר
המעבר למעמד של אוניברסיטה, לדברי פרופ' פרחי, הוא הזדמנות עבור הסטודנטים החדשים בתל חי להיות חלק מהיסטוריה בהתהוות. "הם ייהנו מפירות ההשקעה בתשתיות, במעבדות ובסגל, ומאווירה של חלוציות מודרנית", הוא אומר.
"תל חי מציעה לצעירים לא רק תואר, אלא הזמנה להשפיע: על הסביבה, על הקהילה, על החינוך ועל עתיד האזור והמדינה. זהו המקום לאנשים שרוצים לשלב מצוינות אקדמית עם משמעות חברתית ללמוד במרחב הקסום של הגליל ולהיות שותפים להקמת מגדלור של ידע וקדמה בצפון".
ב־5 בפברואר ייערך בתל חי יום פתוח, והמכללה מזמינה את הסטודנטים לעתיד להיות חלק מההיסטוריה: להתחיל את הלימודים במכללה מובילה ולסיים אותם עם תואר של אוניברסיטה, באווירה של צמיחה, משמעות וקהילה.
לאתר > תל חי אוניברסיטת קריית שמונה בגליל
בשיתוף תל חי אוניברסיטת קריית שמונה בגליל
