ליבואנים בחברה הערבית יש אתגרים ייחודיים שמשפיעים על רמות המחירים. "מצאנו שרמת המחירים הממוצעת ב-2019־2021, לעומת מדד מחירי המזון ומשקאות, הייתה גבוהה ב-17% ביישובים במשולש וב-14% ביישובים ערביים בגליל – בהשוואה ליישובים יהודיים גדולים". כך אמר פרופ' סאמי מיעארי, חוקר ומרצה באוניברסיטת תל אביב בחוג ללימודי עבודה, מייסד ויו"ר הפורום הכלכלי־הערבי. הדברים נאמרו בכנס Import Israel של TheMarker Labels, בשיתוף אלטשולר שחם פיננשייל סרביסס.
לדבריו, "יש עליות מחירים מאז הקורונה, אמנם נמוכות ביחס למדינות העולם אבל בעלות השפעה על כל המשק, והן בולטות במחירי המזון והמשקאות. ההסבר המרכזי לעליות המחירים הוא שהן הושפעו ממחירי מזון שחלק היבוא בהם היה משמעותי יותר, ולכן נבעו מהתייקרות מוצרי המזון בעולם".
לדבריו, מדד מוצרי הלחם והמאפה היה נמוך יותר ביישובים ערביים במשולש ובגליל, משום שמדובר במוצר שמיוצר באופן מקומי עם עלויות נמוכות. כך גם לגבי מדד מחירי הירקות והפירות, משום שמדובר בייצור מקומי וביבוא שמגיע ברובו מהרשות הפלסטינית.
מיעארי מנה את הסיבות לפערי המחירים, שמצביעות על כך שלא תמיד זול יותר לקנות בקרב האוכלוסייה הערבית. "קודם כל גודל השוק. הספרות המחקרית העולמית תמיד מראה שביישובים קטנים בפריפריה המחירים גבוהים יותר, שכן בערים הגדולות רשתות חשופות לתחרות חזקה יותר שמורידה את המחירים. בנוסף, היבואן הערבי סובל מבעיות אשראי שלא מאפשרות לו לרכוש כמויות גדולות עם צפי לעתיד. בעיה נוספת היא חוסר הידע והניהול של היבואן הערבי, שגורם לו להסתמך על מתווכים שמעלים את המחיר של המוצר כולו".
מיעארי התייחס גם לכך שעד תחילת שנות ה־80 ערבים בישראל לא היו חלק מעיצוב מערכת היבוא במדינה, ולכן נוצר פער לטובת היבואן היהודי. כמו כן הוא סיפר שהיבואנים בחברה הערבית מתמודדים עם בעיות קרקע ושטחי התפעול ביישובים הערביים, ואמר שאין בחברה הערבית ארגונים שמסייעים ליבואן בקשירת קשרים בינלאומיים, למעט הפורום הכלכלי-הערבי. "החברה הערבית חייבת להקים איגוד מקצועי כמו לשכת המסחר, שיפעל לתת את הסיוע הטכני, הלוגיסטי והניהולי ליבואן ולסוחר הערבי".
