לי זינגר שניר, מנהלת האחריות התאגידית בקבוצת שטראוס, הציגה בכנס ESG First שלTheMarker Labels את הדרך שבה הפכה סוגיית הקיימות בחברה מאג'נדה נפרדת לשיטת ניהול שמייעלת את העבודה, ואת האופן לנתב שאפתנות הצהרתית לריאליזם ניהולי.
זינגר שניר הצביעה על כך שהאתגר בשילוב נושאי קיימות לא מתבטא בהיעדר עשייה, אלא דווקא בהיעדר חיבור לעסק. "בענפי התפעול, בשרשרת האספקה, בפיתוח, בשיווק ובמשאבי האנוש בשטראוס כבר עסקו בפועל במשך שנים רבות בקיימות, אך לא תמיד הגדירו זאת כך", המטרה, לדבריה הייתה "לחבר את העשייה ליעדים העסקיים".
היא הסבירה כי עולם הקיימות העולמי עבר תמורות משמעותיות בשנים האחרונות, וכי מחקר שבחן חברות מוצרי צריכה ומזון מובילות בעולם הוביל את שטראוס לזהות מעבר מהצהרות גדולות לעשייה ממוקדת ומדידה יותר, "פחות שאפתנות הצהרתית ויותר ריאליזם ניהולי", הסבירה.
מכאן נבנתה אסטרטגיית הקיימות של שטראוס, כפי שמגדירה זאת זינגר שניר, מתוך "החיים עצמם": זיהוי אתגרים עסקיים, בחינת הערך הסביבתי והחברתי שניתן לייצר לצידם והצבת יעדים כמותיים יחד עם הצוותים בשטח. "קיימות היא חלק מההיגיון עסקי ולא אג'נדה נפרדת", הדגישה.
לדבריה, כל מהלך נבחן בשטראוס באמצעות משקפיים כפולים: הערך העסקי־תפעולי (חיסכון, התייעלות, ניהול סיכונים), והערך התאגידי אזרחי (חיזוק אמון, שקיפות, אחריות בשרשרת הערך). "העניין הוא לחפש את החיבור בין השניים, ולהבין שאלה לא "מהלכי קיימות" שיושבים לצד העסק. אלה החלטות עסקיות שמייצרות ערך כפול.
בשיתוף שטראוס
