המדליסט האולימפי והג'ודוקא אריק זאבי, מגדולי הספורטאים בישראל, חתם את כנס ESG First של TheMarker Labels וסיפר על הלחץ והציפיות, ההצלחות והכישלונות שמלווים ספורטאי אולימפי – והציג חוויות מהקריירה שלו, שביטאו עד כמה הדינמיקה הספורטיבית חופפת לחוויות בחיים האישיים ובעסקים והמחישו דרכי התמודדות עם לחץ, עבודה מנטלית והצלחה.
זאבי סיפר על הכתרתו כאלוף אירופה כשהיה בן 20. באליפות העולם בג'ודו בצרפת הוא הביס יריבים חזקים, טיפס לשביעייה הראשונה בעולם והבטיח את מקומו בסגל האולימפי בישראל. חברי איגוד הג'ודו בישראל חגגו עמו את ההישג בהתלהבות, וזאבי הסתפק בכך.
אלא שאז חבריו לנבחרת, בני גילו, המשיכו להילחם, הגיעו למקום שלישי וקטפו מדליית ארד. התסכול הציף אותו, וכשניסה להבין מדוע הם על הפודיום והוא רק במקום השביעי – הבין שהסיבה היא הסתפקות במועט. "זה הראה לי כמה חשוב להציב מטרות, לשאוף גבוה ולמתוח את החבל כמה שאפשר", אמר. "כשמסתפקים במועט כל המנועים כבים. וגם לסביבת העבודה שלנו יש תפקיד בכך. האיגוד תמך במקום השביעי, וכך נוצרו רף ציפיות נמוך ותקרת זכוכית שקשה לשבור".
זאבי סיפר שבאולימפיאדת אתונה ב־2004 הגיעו 2,500 צופים לתחרות, בציפייה לצפות במדליית זהב היסטורית. הלחץ שיתק אותו, סיפר. המחשבות על כישלון ועל אכזבת הצופים יצרו אצלו חרדה עמוקה. בקרבות הראשונים, הוא סיפר, הוא קרס מלחץ ("הייתי אאוט", הודה). כדי להיחלץ מהמצב הזה הבין שהוא חייב לנטרל את הרעשים ולהתמקד בכאן ועכשיו, במשהו בטוח שיש לו שליטה עליו. 38 שניות לסיום הקרב הוא הצליח להתעשת, זרק את היריב וזכה במדליית ארד, וברקע הקהל המשולהב.
"אותו הקהל ששיתק והלחיץ אותי בהתחלה דחף אותי להצלחה בסוף. אבל האמת היא שזה לא היה תלוי בהם", אמר זאבי. "הבנתי שזה תלוי רק בי ובשיחה הפנימית שלי עם עצמי. התמקדות בחיובי היא תרגול, כמו שריר שצריך לפתח. הבחירה להיות חיובי היא החלטה, לפני הכול, וזה מה שמעלה את הסיכויים להצליח באופן משמעותי".
אחרי התחרות הזו, בעיתונות קראו לזאבי לפרוש. לדבריו, זה רק דרבן אותו יותר להצליח. נקודת אור מחזקת הגיעה מאמיר אשל, לשעבר מפקד חיל האוויר, שהתקשר אליו והעניק לו פרספקטיבה לחיים: הקריירה שלך אינה תמונת סטילס בודדת של הפסד בודד, אלא סרט וידיאו שלם, אמר לו. "וכשמסתכלים על הסרט השלם, הרבה יותר קל להתמודד עם הרגעים הקשים שבדרך", סיכם זאבי.
