בשנות ה-90 כשבחורה מכפר ערבי החליטה ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב זה היה כמעט בלתי נתפס. מאז ד"ר נ.גנאים מרצה, חוקרת ויזמית בטכנולוגיות מידע ותקשורת, עברה מסלול ארוך ומאתגר שהוביל אותה לפני כמה שנים להקים מרכז לקידום דיגיטציה בחברה ובחינוך – InnDigital. המרכז מציע שירותי הובלת פרויקטים, הכשרה, ייעוץ ומחקר בתחומי דיגיטציה, חברה וחינוך, ומטרתו לקדם את החברה הערבית בישראל להיות שותפה פעילה בעידן הדיגיטלי.
מדוע הקמת את המיזם?
בעידן שלנו אי אפשר להתקדם בלי ידע בתחום הדיגיטציה, זה נכון ברמת הפרט וברמת החברה. אחרי התואר הראשון לא מצאתי דרך להשתלב בעבודה בהיי-טק. בכפר שלי ובכלל בחברה הערבית לא הכירו את התחומים האלו וחברות היי-טק בישראל לא היו פתוחות לקבלת ערבים ונשים. כדי להתקדם נסעתי לגרמניה ללימודי תואר שני במערכות מידע. שם ההשתלבות בשוק העבודה היתה יותר קלה. החברה שעבדתי בה בברלין העסיקה סטודנטים לתואר שני. המסלול היה מובנה – עובדים בחברה בזמן הלימודים וממשיכים לעבוד בה גם לאחר סיום התואר.
אחרי כמה שנים חזרתי לישראל וגיליתי שלמרות שכבר היה לי תואר שני, אני עדיין לא מצליחה למצוא עבודה מתאימה – שלחתי מיילים לחברות היי-טק אבל לא קבלתי תשובות. כברירת מחדל עבדתי כמרצה במדעי המחשב ולאחר מכן כמרצה וחוקרת בתחום טכנולוגיה בחינוך, במקביל המשכתי לתואר שלישי. בלימודי הדוקטורט החלטתי לחקור את הפערים הדיגיטליים שבחברה הערבית. הממצאים של המחקר הובילו אותי לרעיון להקים מיזם שיעזור לצעירים ולצעירות להתקדם בעולם הדיגיטציה כדי שיוכלו לעבור מסלול פחות מורכב מזה שאני עברתי, ולתרום את חלקי בקידום החברה הערבית דרך הדיגיטציה.
אצלינו בחברה הערבית אין כמעט נשים יזמיות ובטח שלא בתחומים האלה. גם גברים שנמצאים בתחום, רק חלק קטן מהם משתלב בהיי-טק, הרוב עובדים בתחזוקת מחשבים או במכירות, ומעט מאוד הקימו עסקים עצמאיים בתחומי פיתוח או קידום דיגיטציה. כשהתחלתי לשפץ את המקום היו נשים וגברים ששאלו אם אני פותחת מרכז קוסמטיקה, שזה הכי נפוץ והכי מסתדר עם עשייה של אישה. בהתחלה היה קשה להסביר שאנחנו מקיימים הכשרות בנושא דיגיטציה, אבל מהר מאד היתה דרישה לשירותים שהמרכז מציע.
מבין הארגונים שהיו ויש לנו פרויקטים איתם: איגוד האינטרנט הישראלי, מרכזי ריאן, משרד החינוך, רשויות מקומיות, הג'וינט וכמובן משרד הדיגיטל הלאומי. אנחנו מוכרים ברמה ארצית, וידועים בשירות איכותי וחדשני. בין הפרויקטים הבולטים שאנחנו מובילים – פרויקט 'שגרירים דיגיטליים', שמטרתו קידום השימוש בשירותים דיגיטליים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, 'טכנופדגוגיה' לקידום פדגוגיה חדשנית מקוונת בקרב עובדי הוראה ו'הייטקיסטים צעירים' לקידום מיומנויות דיגיטליות בקרב ילדים ובני נוער. לצערי אנחנו עדיין לא מצליחים לקבל פרויקטים גדולים בגלל חסמים בתנאי הסף של המכרזים.
מלבד הפרויקטים במרכז InnDigital, אני גם שותפה בוועדה המייעצת של ישראל דיגיטלית, מרצה ויועצת בתחום.
כשמדברים על פער דיגיטלי למה מתכוונים?
פער דיגיטלי מתייחס לשלושה ממדים מרכזיים: הראשון – זמינות ואיכות הנגישות לאמצעים דיגיטליים ולאינטרנט. לפני הקורונה למשל ב-50% מהבתים לא היה מחשב מחובר לאינטרנט, דבר שלא השתנה בהרבה גם בתקופת הקורונה. בבתים שכן יש מחשב, רמת התשתיות ביישובים הערביים ידועה באי היציבות שלה. ברוב השכונות היא כל כך גרועה שכמעט ואין אפשרות לעבוד או ללמוד כמו שצריך.
הממד השני עוסק במיומנויות השימוש בסביבות ובתוכנות ממוחשבות. רוב האוכלוסייה הערבית היא עם מיומנויות מאוד בסיסיות שלא מאפשרות שימושים בשירותים מקוונים חיוניים לחיי היום יום, כגון: הטפסים הממשלתיים או שירותים לצורכי תעסוקה. הממד השלישי מתייחס למודעות, לאפשרויות ולהזדמנויות הגלומות בשימוש באינטרנט להתקדמות בחיים ובתעסוקה.
כמובן ששלושת הממדים קשורים אחד בשני. ברגע שיש פערים סוציו אקונומיים והתשתיות גרועות יש פחות מודעות ולא רוכשים מיומנויות מתאימות. זה מעגל שמשפיע על כל היבט בחיים. אמנם, תמיד יש מה לעשות כדי לשנות את המצב, אבל צריך רצון, ידע ומשאבים.
מהם המקורות לפער הדיגיטלי?
המקורות לפער הדיגיטלי הם, בדרך כלל, השקעה נמוכה בתשתיות מצד המדינה וגופים עסקיים, מחסור במשאבים כלכליים, רמה נמוכה של השכלה, מחסור במיומנויות, מחסור בהזדמנויות תעסוקה חדשניות ביישובים הערביים וחוסר נגישות של המידע והשירותים עבור האוכלוסייה הערבית.
האם הפערים העצימו בעקבות הקורונה?
ב-2018 ביוזמת ארגון האינטרנט הישראלי ערכתי מחקר שבחן את פערי הנגישות הבסיסית לאינטרנט בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית. התוצאות של המחקר פורסמו כדי להציג תמונת מצב ולהמליץ על מדיניות. המחקר חידד שוב את תוצאות מחקר הדוקטורט שפרסמתי כבר ב-2010.
הקורונה רק הציפה מעל פני השטח עד כמה המצב גרוע, במיוחד בתקופה שהנגישות לאינטרנט היא קריטית. בהרבה חברות וארגונים אנשים עברו לעבוד מהבית. בחברה הערבית, במרבית היישובים התשתית היא כל כך גרועה שעובדים היו צריכים למצוא אלטרנטיבות אחרות כדי להמשיך להיות שותפים בשוק העבודה.
כשהמרחב הדיגיטלי הוא מצומצם קשה גם להקים יזמות רצינית ומבוססת. בתקופת הקורונה כשיזמים מצאו דרכים לתת שירותים דרך האינטרנט כדי להמשיך ולהתפרנס בכבוד, בחברה הערבית האפשרות הזו היתה כמעט חסומה. הפער הזה בא לידי ביטוי גם במערכת החינוך. במהלך הקורונה אספתי נתונים על 17 בתי ספר במגזר הערבי ומצאתי של-40% מהתלמידים אין מחשב בבית. המשמעות שרובם נאלצו ללמוד מהטלפון הסלולרי ולא יכלו להשתמש בתוכנות מתקדמות ללימודים. הפער הורגש גם במיומנויות של המורים להעביר חומר בכלים דיגיטליים והמערכת נאלצה למצוא פתרונות אחרים. בסה"כ היקף הלמידה ירד לכ- 30%. אמנם יש שיפור מאז הסגר הראשון אבל הדרך עדיין ארוכה.
האם המשבר יכול לשמש מנוף לצמצום הפערים?
בעקבות הממצאים, נכתבו בדו"ח של איגוד האינטרנט הישראלי ב-2018 שורה של המלצות שכללו בין השאר הקמת מטה לאומי לריכוז תחום הדיגיטציה בחברה הערבית, שיפור תשתיות אינטרנט וסלולר, השוואת רמות התשתיות ביישובים הערבים לזו המצויה ביישובים היהודיים, התאמת אתרי הממשלה והרשויות המוניציפליות ושיפור החינוך הדיגיטלי. האיגוד הציע למשל, שמשרד התקשורת יחייב את ספקי התשתית והגישה לאינטרנט ואת ספקי הסלולר לספק שירותים ברמה דומה לזו הקיימת ביישובים יהודים.
אני מקווה שבעקבות הקורונה התחדד הצורך המיידי בשינוי המצב כי בעזרת רצון ומשאבים הכל אפשרי. צריך שגופים ציבוריים ופרטיים יחליטו להשקיע בתשתיות וימצאו פתרונות מתאימים. לאחרונה, בתמיכה של מטה ישראל דיגיטלית וג'וינט-אלכא יצאנו במיזם 'השגרירים הדיגיטליים', מיזם לפיתוח ידע וכלים לאנשי מקצוע מהחברה הערבית, שיוכלו לשמש כשגרירים ולסייע לאזרחים הערבים לצרוך ולהשתמש קודם כל בשירותים הממשלתיים המקוונים, כמו למשל להזמין תעודת זהות או למלא טפסים לביטוח לאומי כדי לקבל מענק או דמי אבטלה. התחלנו את התהליך עם 12 משתתפים שמגיעים מתחומים מגוונים וכולם פעילים בקהילה. כשהם יסיימו את התהליך הם יוכלו להעביר את הידע לקהילה שלהם. זו רק תחילת הדרך ואני מקווה שנקבל תמיכה להרחבת המיזם.
