אנחנו פוגשים אותם בכל מקום: בבית החולים, בביטוח הלאומי, בבתי ספר, בסופרמרקט ובקניונים. האנשים שמדליקים את האור ראשונים ואחרונים לכבות אותו. עם זאת, וחרף מאבק ארוך שנים, המדינה ממשיכה לראות בעובדי הניקיון כשקופים, עם שכר מינימום שמסתכם ב-29.12 שקלים לשעה הרחוק מלשקף את העבודה החיונית והשוחקת. בזמן שיוקר המחיה מאמיר - אותם עובדים, שמלאכתם הכרחית לבריאותנו ואיכות חיינו, נותרים ללא מענה.
וזו לא הבעיה היחידה בענף המצוי במשבר. המשק מתמודד עם מחסור של עשרות אלפי עובדים בענף הניקיון, בשל השכר הנמוך והתנאים שאינם מותאמים לשנת 2022 בואכה 2023.
ביטחון תעסוקתי וזכויות סוציאליות
ארגון חברות הניקיון בישראל ממשיך במאבק הכרחי ובלתי מתפשר. במדובר בארגון המעסיקים היציג והגדול בתחום והכתובת הרשמית והמקצועית בענף הניקיון המוסדר במדינת ישראל. הארגון הוקם בסוף שנת 2012 ומאגד כ-400 חברות ניקיון, ביניהן החברות הגדולות והוותיקות במשק המעסיקות יחד כ-100 אלף עובדים. חברות הניקיון הן חברות שירות מקצועיות המספקות סל כולל של שירותים, מלבד שירותי הניקיון, מערך פיקוח ולוגיסטיקה תומך כשהיקף העבודה נקבע על ידי מזמין השירות.
המערך מותאם למזמין תוך שימוש במיכון, דיגיטציה, אפליקציות שירות ותוכנות לניהול ושליטה מרחוק, עובדים מקצועיים, שעברו הדרכה והכשרה מקיפה היודעים לבצע את עבודתם בהתאמה לסביבת העבודה המשתנה, בשילוב רובוטיקה וטכנולוגיה מתקדמת.
עובדי הניקיון המועסקים בחברות הניקיון זוכים לביטחון תעסוקתי וזכויות סוציאליות עודפות כמו פנסיה מוגדלת מהיום הראשון, קרן השתלמות, ביגוד, דמי הבראה מוגדלים ועוד. אלו לא "מותרות" אלא זכויות בסיסיות שעובדי הניקיון ראויים להם.
אם כך, איך הגענו למחסור כה חמור בעובדי ניקיון? מוקדם יותר השנה הודיעה שרת הפנים היוצאת איילת שקד על איסור העסקת עובדים זרים בענף הניקיון, במשרדי ממשלה, ברשויות מקומיות וב-17 ערים בישראל, בעוד שבענפי הבניין, המלונאות, החקלאות, הסיעוד המוסדי ואפילו במסעדנות (תחת תנאים מסוימים) קיים היתר להעסיק את אותם עובדים.
הנוהל האוסר להעסיק עובדים זרים בענף הניקיון אמור להיכנס לתוקף באחד בפברואר 2023, כשלשר הפנים הנכנס שמורה הסמכות לאשרו או לבטלו. בית המשפט הזהיר כי יישום הנוהל יגרום נזק לציבור הרחב. השופט אף מתח ביקורת על המדינה, ואמר כי הנוהל גובש ללא התייעצות עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, הרשויות המקומיות וגורמי מקצוע נוספים, ותוך התעלמות מהסייגים ששופטי בית המשפט העליון הציעו להכניס בו. בארגון חברות הניקיון מזהירים כי אם ימומש האיסור על העסקת עובדים זרים בענף, לא יהיה מי שינקה את בתי החולים, בתי הספר ובתי האבות וכולנו נהיה חשופים לסכנות בריאותיות.
בנוסף לקשיים האמורים הממשלה לא מתירה לפלסטינים להגיע לישראל כדי לבצע עבודות ניקיון. פלסטינים הזוכים להיתרים עובדים בישראל בבניין, בתעשייה, בהיי-טק ובתחומים נוספים, אין סיבה שלא להתיר זאת בענף הניקיון כל עוד הדבר נעשה בצורה אחראית ובכפוף לחוק. האיסור הסלקטיבי הוא בגדר אבסורד שמדרדר את הענף לתהום.
נכון לסוף שנת 2021, חסרים למעלה מ-42 אלף עובדים על פי מחקר מעמיק שנעשה בתחום. לפי התחזיות, אם לא יאומצו הפתרונות הקיימים לענף, המחסור בעובדים צפוי להכפיל את עצמו פי שלושה תוך עשור.
צורך השעה: מימוש ההסכם הקיבוצי
ארגון חברות הניקיון לצד ההסתדרות, פעלו וקצרו הישגים לטובת עובדי הניקיון והענף בכללותו. כבר בנובמבר 2021 הושג הסכם קיבוצי חדש עם ההסתדרות לפיו השכר של עובדי הניקיון יעלה ל-36 שקלים לשעה והם יהיו זכאים לשכר חודשי מינימלי של 6,500 שקלים. אלא ששרת הכלכלה היוצאת אורנה ברביבאי מעולם לא חתמה על צו ההרחבה, הדרוש על מנת להוציא את ההסכם אל הפועל. נכון להיום, ההסכם לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב.
עו"ד ורוניקה רוזנברג, מנכ"לית ארגון חברות הניקיון: "כל הגורמים הרלוונטיים מכירים את המחסור החמור, אבל אף אחד לא משנה את המציאות. התחושה היא שאין עם מי לדבר. אולי צריך אירוע קיצוני שיטלטל את המדינה. אולי כשלא יהיה פה מי שינקה את בתי החולים, בתי הספר ובתי האבות נראה התעוררות בקרב מקבלי ההחלטות".
"אפשר להאשים ישראלים שלא רוצים לעבוד בניקיון?", תוהה רוזנברג. "כל מערכת הבחירות האחרונה דיברו על יוקר המחיה. אין חשבון שלא מתייקר, אין מוצר שלא מתייקר, אבל שכר עובדי הניקיון נותר קבוע", אומרת עו"ד רוזנברג ומפרטת על הקושי בנושא השכר: "למדינת ישראל שני כובעים: מצד אחד היא קובעת את ערך שעת העבודה של העובדים בענף ומן הצד השני היא מזמינת השירות הגדולה ביותר של שירותי ניקיון. בפועל, המדינה קובעת את שכרם של עובדי הענף בכך שהוא מוצמד לשכר המינימום בכל המכרזים שמפורסמים. המכרזים שיוצאים מטעם המדינה קובעים את מחיר השוק לשעת עבודה של עובד ניקיון. אף שאנחנו, כארגון המעסיקים הגדול ביותר בענף, שרוצים להעלות את שכרם של עובדי הניקיון, איננו יכולים לשלם יותר ממה שהמדינה קובעת, קרי שכר מינימום. אף שכיר בישראל לא יכול לשרוד את יוקר המחיה המקומי עם הכנסה חודשית שאינה עוברת את ה-5,000 שקלים".
לדברי רוזנברג, "המציאות האבסורדית הזו איננה יכולה להימשך. הגיע הזמן להעלות את שכרם של עובדי הניקיון - לא רק כדי לטפל במחסור אלא, בראש ובראשונה, כדי לבטא הכרה בנחיצותם של עובדי הניקיון למשק והוקרה על כך שאותם אנשים דואגים לאיכות חיינו".
"מאבק עובדי הניקיון — מאבק חברתי"
אז מה ניתן לעשות כדי לשפר את תנאיהם של העובדים ולטפל במחסור? בארגון חברות הניקיון ידרשו ממי שייכנס למשרד הכלכלה לחתום על צו הרחבה שיאפשר לממש את ההסכם הקיבוצי שנחתם ב-2021. שכר עובדי הניקיון יעלה ל-36 שקלים, תוספת של 1,200 שקלים לחודש.
פתרונות נוספים כוללים בין היתר את האפשרות שחיילים משוחררים יעבדו בתחום במסגרת עבודה מועדפת (במסגרת חוק הביטוח הלאומי המקנה מענק חד פעמי לחיילים משוחררים ולמסיימי שירות לאומי לאחר השלמה של מספר חודשי עבודה בענפים מסוימים). צעד כזה יעודד חיילים משוחררים להיכנס לענף הניקיון המתדלדל, במקום לתחומים אחרים שאינם בהכרח משוועים לידיים עובדות.
יו"ר הארגון אבי מזרחי מצדד בדבריה של רוזנברג ומזהיר: "רוב העובדים מבוגרים ועובדים שעות נוספות. אם לא יימצא פתרון בטווח הקצר והמיידי, לא יהיה מי שינקה. בבתי החולים כבר היום, ללא יוצא מן הכלל, קיים מחסור של עובדי ניקיון".
מזרחי מטיל את האחריות למשבר בענף הניקיון על מקבלי ההחלטות: "תמחור שעת העבודה במכרזי המדינה מעליב ומרחיק אנשים מלעבוד בענף הניקיון. לא מאשרים עובדים פלסטינים, לא מאשרים עובדים זרים. רק אומרים לנו 'לא', אבל גם הנכד שלי יודע להגיד לא".
רוזנברג מחזקת את דבריו של מזרחי ומוחה על מה שהיא רואה כזלזול בעובדי הניקיון: "תארו לכם מצב שבו אנשים מכובדים, שעובדים לצד שרים ובכירים אחרים במשק, לא מתייחסים לעובדי הניקיון כאל בני אדם שווי זכויות. שיקום המנהיג שמוכן לחיות משכר מינימום. אנחנו מנהלים מאבק חברתי בלי קשר לזהותם של מקבלי ההחלטות ונחושים להמשיך במאבק הצודק שלנו לחתימה על צו ההרחבה, לא משנה מול איזו ממשלה. הגורמים האמונים על התחום במשרדי הממשלה הרלוונטיים חייבים לקחת אחריות ולהפסיק לגלגל אותה על אחרים, לפני שיהיה מאוחר!"
"ענף הניקיון חיוני ומהווה מרכיב קריטי בשמירה על בריאות הציבור אך באופן אבסורדי ההשקעה בו נמוכה והוא נתפס כמובן מאליו. מקבלי ההחלטות בטוחים שתמיד יימצאו עובדים אך המציאות שונה בתכלית. כל הסימנים מעידים כי המדינה מתדרדרת לכאוס תברואתי הטומן בחובו סכנות בריאותיות חמורות, שעשויות לפגוש את כולנו בכל מקום במרחב הציבורי", מתריעה רוזנברג. לדבריה, "פתרונות למחסור בעובדים קיימים ו'שוכבים על המדף' אך המדינה לא מיישמת אותם".
מובילים אג'נדה ירוקה
לצד המאבק למען תנאיהם ושכרם של עובדי הניקיון והניסיון להתגבר על המחסור בעובדים, מוביל ארגון חברות הניקיון אג'נדה ירוקה לנוכח משבר האקלים. כך, למשל, לחברות הניקיון יש השפעה רבה על תהליכי מיון הפסולת והמחזור המופעלים על ידי מזמיני השירות באמצעות סיוע ביצירת תוכנית למיון פסולת על ידי עובדי המזמין, הצבת פחי מחזור מתאימים, מיון הפסולת בשלב האיסוף ולבסוף פינוי הפסולת הממוינת באופן שיאפשר את מחזורה.
בנוסף, המגמה כיום בענף הניקיון היא לצמצם ככל הניתן את השימוש במוצרים חד פעמיים לטובת מעבר לשימוש במוצרים רב פעמיים, כמו מטליות מיקרופייבר במקום מגבות נייר ובקבוקי תרסיס הניתנים למילוי חוזר.
מגמת הקיימות חשובה ומבורכת אך ללא עובדי ניקיון, בכמות הנדרשת, הענף יתדרדר וכולנו נשלם את המחיר. "עובדי הניקיון הם אלה שמנקים את חדרי הניתוח, את בתי האבות, את בתי הספר וכל מרחב ציבורי שניתן להעלות על הדעת", מציינת רוזנברג ומוסיפה כי "משבר הקורונה המחיש עוד יותר את תרומתם המכרעת למניעת מחלות וזיהומים. הם עמדו בחזית המלחמה בנגיף".
היו"ר מזרחי מספר שעד העלייה הגדולה מברית המועצות, כמעט כל מי שעבד בניקיון היו בני עדות המזרח. "הדור הבא כבר לא עובד בניקיון, לא מעדות המזרח, לא מחבר העמים ולא מהקהילה האתיופית", הוא מסביר. "הם הולכים להיי-טק. עובד ניקיון ישראלי יכול להרוויח במגזר הפרטי יותר אך המדינה והרשויות הן המעסיק הגדול ביותר. למה שיעבדו בניקיון עבור 29.12 שקלים לשעה אם אפשר לעבוד באותה עבודה ולהרוויח כ-1,200 שקלים יותר?", תוהה מזרחי.
רוזנברג מקפידה להדגיש: "אנחנו כאן כדי להביא לשינוי רחב היקף בענף עבור עובדים ועובדות שראויים להשתכר בכבוד. הממשלה החדשה טרם קמה, אבל כשהיא תקום, המילים היפות חייבות להיתרגם למעשים. עלינו לדאוג לאנשים שדואגים בעצמם לאיכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אם קברניטי המדינה לא יתעשתו ויצילו את ענף הניקיון מקריסה, נמצא את עצמנו חיים בזוהמה, חשופים לסכנות בריאותיות וללא אפשרות לספק את הצרכים של המשק".
בשיתוף ארגון חברות הניקיון
