עד היום זוכרת מהנדסת החלל מאיה גליקמן-פריינטא את שעת הסיפור של אבא שלה לפני השינה, כשהייתה קטנה. "הייתה לנו אנציקלופדיה של ילדים", היא נזכרת, "אני הייתי שואלת שאלה, אבא שלי היה פותח בערך הנכון ומקריא לי. איכשהו יצא שבמרבית המקרים שאלתי על חלל. עניין אותי לדעת מי נחת על הירח, איזה כוכבי לכת יש במערכת השמש ואילו משימות חשובות היו לנאס"א".
זמן האיכות המשותף בין גליקמן-פריינטא לבין אביה מזקק, יותר מכל, את הקשר ביניהם, התרומה שלו למה שהיא גדלה להיות, להישגים שלה. זה מתחיל בסקרנות טבעית של ילדה וממשיך בלאפשר לה לדעת ולעודד אותה לחקור. "מה שאבא שלי עשה", מסבירה גליקמן-פריינטא, "זה למעשה לפתוח את המודעות שלי לנושא של משימות לחקר החלל. אבל מעבר לזה הוא תמיד עודד אותי לפעולות טכניות. אח שלי רוני, זכרונו לברכה, סבל מפיגור שכלי, אז למעשה אני הייתי 'הבן' של אבא שלי, את כל הרצון שלו לזמן איכות של אבא-בן הוא העביר אלי ואני נהניתי מזה, זכיתי בזה. למדתי ממנו לקדוח, לסתום חורים בקירות להשתמש במברג ולעשות מנגל, זאת הייתה הילדות שלי, ללא ספק זה בא מהבית". ואכן, ההשקעה של אביה השתלמה. גליקמן-פריינטא הפכה ברבות הימים למהנדסת חלל מובילה, בעלת חברת הנדסת חלל ישראלית פרטית הראשונה בישראל (בשותפות עם בעלה מידד), ולמי שכיום מעודדת צעירות (וגם צעירים) לפרוץ את הדרך לעצמם, בקורס דיגיטלי ללימוד הנדסת חלל. "יש כל כך הרבה דברים שעשיתי פעם ראשונה, כאישה", היא אומרת. "אני משתפת על הדברים הללו כי זה חלק מהרצון שמניע אותי להראות לנערות, אפילו לנשים בוגרות, שזה אפשרי. נשים צריכות ללמוד הנדסה ולעסוק בנושאים טכניים. אני רוצה לגרום גם למישהי שאף פעם לא חשבה שזה אפשרי, שלא ידעה בכלל שהיא טובה בזה – שהיא לגמרי יכולה לעשות את זה".
להתאים את החליפה
אבא של גליקמן-פריינטא חשף אותה לידע ולעשייה, והתשוקה לחלל הובילה אותה לרצון להיות אסטרונאוטית. אולם, מגבלת גובה אילצה אותה לוותר על החלום בתור נערה. היא מספרת, "חליפות החלל עוצבו לגודל מסוים ומי שרצה להיות לאסטרונאוט היה צריך לעמוד בגובה מינימאלי של 160 ס"מ, אני 153 ס"מ, אז הבנתי שזו מגבלה שלא ניתן לגשר עליה". לאחר ששירתה בצבא ביחידת אל-אופ בחיל החימוש, השתחררה וניסתה להתקבל ללימודי הנדסת חשמל בטכניון ולהנדסת תעשייה וניהול, אך לא התקבלה. במקום זאת, הגישו לה בטכניון רשימה ארוכה של פקולטות והציעו לה לבחור מתוכן. "הפקולטה הראשונה ברשימה התחילה באות א' – (הנדסת) 'אווירונאוטיקה וחלל', הסתכלתי על זה ואמרתי לעצמי, 'את זה אני רוצה!'. במקביל ללימודים התחילה גליקמן-פריינטא לעבוד ברפאל ובמהלך התואר השני התקבלה למבת-חלל, בתעשייה האווירית. היא הפכה למהנדסת הלוויינים, הראשונה בתפקיד כזה בישראל, עבודה הדורשת כוננות ולפעמים גם משמרות, עם אחריות גדולה בצידה. "זה בעצם להיות רופאה של לוויינים", היא מסבירה, "לפעמים יש דברים שמשתבשים וצריך לתקן אותם, גם בשעות הלילה. זו אחריות גדולה לפקח על התפקוד של הלוויינים, המשמעות המסחרית היא מיליארדים של דולרים. עבדתי בזה כמעט שש שנים, עד חופשת הלידה השניה שלי. זו הייתה עבודה מאתגרת. הייתי צעירה, אישה יחידה בין גברים בעלי ניסיון רב, והייתי צריכה להוכיח את עצמי. לקח לי זמן עד שביססתי את השם המקצועי שלי, פשוט הייתי טובה בכל מה שעשיתי, עד שלקחו אותי ברצינות והפסיקו להסתכל עלי מלמעלה". גליקמן-פריינטא, נשואה למידד פריינטא ואמא לשניים, הבינה לאחר שילדה בשנית, שהיא לא רוצה לחסוך את עצמה מילדיה, והחליטה להשקיע את זמנה בחברת הלוויינים שהקימו יחד היא ובעלה. "כשהבן הבכור שלי נולד הוא לא ראה אותי הרבה. הייתי צריכה להתמקד בקריירה שלי בתעשייה האווירית, להוכיח את עצמי וזה גבה מחיר. המחיר היה הזמן שלי עם הבן שלי, הבנתי את זה רק בהמשך".
יועצים מומחים להנדסת חלל
חברת הלוויינים שהקימו בני הזוג פריינטא היא חברת החלל הראשונה בישראל הנמצאת בבעלות פרטית. "ספייסיאליסט" היא חברת ייעוץ להנדסת חלל ולפרויקטים שקשורים אליו וגליקמן-פריינטא עומדת בראשה. "אנחנו יועצים מומחים להנדסת חלל", אומרת גליקמן-פריינטא בתשוקה גדולה. "אנחנו תומכים בפרויקט חלל משלב הנבטת רעיון עד להפיכתו לפרויקט מעשי, ומלווים את כל שלבי הפרויקט עד לשיגור, תפעול ואפילו בהוצאתו מהמסלול. המטרה שלנו היא לעשות זאת מהר, ביעילות ובזול". בין היתר עבדה החברה עם אלביט, רפאל ועם חברות חלל אחרות בארץ ובעולם. במקביל הקימו השניים חברה נוספת שהיא מפעילה עבורם את הלוויינים (חברה בינלאומית בשם Sky and Space Company).
כדי לקדם את החברה, עזבו בני הזוג משרות בטוחות ואופק ניהולי בתעשייה האווירית ויצאו לדרך עצמאית, שלא פעם הייתה מלאת מהמורות. "גילינו", היא משחזרת, "שמה שנקרא 'החלל החדש' זה העתיד ושאנחנו שם, אבל זה היה מאוד קשה, עשינו, לדעתי, את כל הטעויות האפשרויות של מי שעברו משכירים לעצמאים והקימו חברה. אני מרצה על הנושא בהרצאה שנושאת את הכותרת 'משכירה לעצמאית', והיא מספרת על הדרך שלנו עד שהתגלגלנו לניהול קארמי, שדוגל בניהול החיים והעסק לפי חוקי הקארמה – תעשה טוב לאחרים ותקבל טוב. בינתיים זה מצליח בצורה בלתי רגילה, נפשית וכלכלית".
להיות יחידה מסוגה
תקרות הזכוכית שהיא ניפצה במשך יותר מ-20 שנות קריירה הפכו את גליקמן-פריינטא ליחידה מסוגה, אבל היא יודעת שהמשימה שלה האמיתית חשובה יותר מכל תיקון לוויין או ייעוץ בנושא הנדסת חלל לחברה מסוימת. "אני יודעת מה זה להיות האישה היחידה בתפקיד שאף אחד לא חשב שאת יכולה לעשות את זה", היא אומרת, "לי היתה קארמה טובה, כי היה לי אבא שאפשר את זה, אבל זה לא קורה אצל כולן. יש הרבה ילדות ונשים בוגרות שלא יודעות שהן אוהבות הנדסה, שלא יודעות שזה בכלל אפשרי עבורן לעסוק בתחום, שאפילו לא מודעות לזה. אני רוצה להוות השראה עבורן, להראות להן שזה אפשרי, לגעת בשמיים (או בחלל)". כדי לקדם את משימת חייה הקימה גליקמן-פריינטא את "המרחב הדיגיטלי להנדסת חלל" ויצרה קורס דיגיטלי מקוון בשם "חלוצי החלל", המיועד לגילאי 13 ומעלה ומאפשר לימוד, בעיקר מעשי, של התחום. בקורס מועברים תכנים על הנדסת החלל בהווה ובעתיד. לדברי גליקמן-פריינטא נרשמים לקורס צעירים, במקרים חריגים גם צעירים מתחת לגיל 13, ומנגד גם בני 60 ומעלה. השנים האחרונות, כך היא מספרת, מתאפיינות בהתלהבות מחודשת מתחום החלל ושבוע החלל שהתקיים זה מכבר מוכיח זאת. ובזכות הקורונה ישנה התלהבות גם מלימודים מקוונים. "אני רוצה", היא אומרת, "להעביר עוד ועוד קורסים שיתנו ידע על הנדסת חלל ובפרט ידע מעשי בתחום, מניסיון רב שנים. מקצוע הנדסת חלל הוא המקצוע של העתיד וטומן בחובו מגוון רחב של מקצועות ותחומים, ולכן זה סופר חשוב. אנחנו נגיע למושבה על הירח ולמושבה על מאדים, זה רק עניין של זמן, אבל לשם צועדת האנושות. בלימודי הנדסת חלל יש הכל כי כדי להיות מהנדסת חלל צריך להבין ולדעת המון תחומים: הנדסת תוכנה, חשמל, אלקטרוניקה, חומרים ועוד, אי אפשר בלי זה. אז אני רוצה להנגיש את התחום הזה לכולם, גם למי שהוא חסר אמצעים, ולכן מדובר בקורס דיגיטלי מקוון". "כל מה שאני עושה בשנים האחרונות", היא מוסיפה, "אני עושה כדי שנערות תראינה ותלמדנה. אני משתפת אותן בידע ובניסיון שלי בתחום החלל. אני זו שמעבירה את תכני הקורס במיוחד כדי לשים על כך דגש. אני רוצה לתת השראה לנערות. גם אם נערה אחת תסיים את הקורס ותרצה להיות מהנדסת - אני את שלי עשיתי".
את רואה שינוי בכמות הנשים שפונות לתחום הזה?
"בהחלט, יש שינוי גדול. בזמנו, כשאני למדתי בטכניון היינו כ- 40% נשים וזה היה חריג. היום יש לא מעט מהנדסות לוויינים, ומהנדסות בכלל, ואני רואה שיהיו עוד ועוד. אני חלק מעמותה שנקראת נשות חלל (WiSpace) ואנחנו בעצם פועלות לשוויון המגדרי הזה, להפיץ את הבשורה ולעודד נערות לפנות לתחום הזה".
בשיתוף מאיה גליקמן-פריינטא
