חדווה (שם בדוי) בת 45 מאחד היישובים ליד ירושלים, לא האמינה לפני שנה שתגיע למקום הזה: חדורת מוטיבציה, פחות 20 ק"ג שהשילה ממשקלה ובעיקר אופטימית להמשיך במסע החיים, שנקטע באחת ברגע שהבינה שחלתה בסרטן השד. המחלה והטיפולים טרפו את הקלפים. חדווה הצטרפה לתוכנית לאחר סיום הטיפולים.
"הפכתי מאישה שחשבה שזהו אין לה יותר כוחות, לאישה שמבינה שאפשר למצוא עוד כוחות. גיליתי מחדש את היכולות שלי והצלחתי לראות מה אני כן, יותר מלא. אני זוכרת איך הרגשתי במפגש הראשון שלי בקבוצת 'היום שאחרי'. לא יכולתי לקום מהרצפה, לא יכולתי לכופף ברכיים ובעיקר לא האמנתי בעצמי. אחרי חצי שנה אני יכולה להגיד תודה לקבוצה שתרמה לי כל כך הרבה בשותפות למחלה ובהבנה מי אני ומה אני בהתמודדות היום יומית".
בדיוק כשהמשבר מגיע
את "היום שאחרי", תוכנית למתמודדות עם סרטן השד, יזמו ד"ר אורה רוזנגרטן, מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית ופרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת מרכז הספורט ע"ש הידלברג במרכז הרפואי שערי צדק. התוכנית, על כל שלביה, מעניקה את הסיוע המתבקש לנשים שסיימו טיפולים כימותרפיים ו/ או קרינתיים וחוזרות לשגרת החיים.
"התוכנית מובילה את הרעיון 'לחזור לחיים ולשמור על החיים'", אומרת ד"ר רוזנגרטן. "אני עוקבת אחר נשים שחלו בסרטן השד, ורואה מה קורה להן לאחר תקופת הטיפולים המאוד אינטנסיבית שכוללת ניתוח, כימותרפיה וקרינה, כשחלק מהן מקבלות טיפול הורמונלי למינימום 5 שנים. הציפיה שבתום הטיפולים יחלפו תופעות הלוואי ואפשר יהיה לשוב לחיים רגילים באופן מידי אינה מתממשת. כרופאה אני מקפידה להזהיר אותן על המשבר שעתיד להגיע לאחר שאספו את כל הכוחות ועמדו ב'מלחמה' לנצח את סרטן השד".
מה קורה לנשים אחרי שסיימו את הטיפולים?
ד"ר רוזנגרטן: "במהלך הטיפולים הנשים היו במסגרת מאוד תומכת. בכל בית חולים יש מערך של עובדות סוציאליות ואחיות שאפשר לפנות אליהן בכל עניין. בסיום הטיפולים הן מאבדות את המסגרת האינטנסיבית שנתנה להן תמיכה ובמקביל חוות עדיין תופעות לוואי מהקרינה ומהכימותרפיה. בנוסף כ–2/3 מהמטופלות מקבלות טיפול הורמונלי, לנשים צעירות זהו משבר גדול מבחינה גופנית, אישה בת 35 הופכת גופנית לבת 65. המעבר הזה הוא סופר דרסטי, במיוחד לאימהות לילדים קטנים, כשהן נטולות כוחות וכולם מצפים מהן לחזור לחיים רגילים בבית ובעבודה. זו נקודת שבר גופנית ורגשית, והנשים נותרו בלי טיפת אנרגיה. הרבה פעמים מטופלות אומרות 'זהו חשבתי שגמרתי', אבל זה לא כך. עכשיו מתחיל פרק ב' של ההתמודדות והוא הרבה יותר ארוך. המשבר בולט אצל נשים צעירות, אבל קיים גם אצל נשים מבוגרות - עם תופעות די קשות של הטיפול ההורמונלי: גלי חום, עייפות, עליה במשקל, הפרעות בשינה, כאבי פרקים, דיכאון, הפרעה בריכוז ועוד רשימה ארוכה של תופעות. הפעילות הגופנית, לא זו בלבד שמשפרת את התסמינים הרבים שמהן סובלות המטופלות ומשפרת את איכות חייהן, היא גם תורמת לדימוי העצמי וליכולת ההתמודדות היומיומית. ייחודיות התוכנית היא בכך שבניגוד לתוכניות אחרות בעולם שמתמקדות רק בפעילות הגופנית, כאן ניתן מענה מקיף לצרכי הנשים בתחומי החיים השונים, והשלוב הוא זה שמביא לאיזון מחדש וכוחות מחודשים להתמודדות".
התוכנית "היום שאחרי", מתקיימת כבר כשנתיים, נתמכת ע"י האגודה למלחמה בסרטן, וכוללת שני אימונים בחדר הכושר המשוכלל של המרכז לרפואת ספורט, ע"י פיזיותרפיסטיות שהן גם מאמנות כושר, בהובלתה של מילכה ברטיש, תמיכה על ידי תזונאית ספורט (קבוצתית ופרטנית), גניקולוגית המתמחה בגיל המעבר, ייעוץ מיני, פיזיותרפיה ללימפדמה, קבוצת תמיכה עם פסיכולוגית וכן הרצאות שונות בנושאים הקשורים במצב.
עד כמה חשוב לחזור לפעילות גופנית מיד בתום הטיפולים?
פרופ' קונסטנטיני: "ידוע כי פעילות גופנית מעלה את מסת השריר ואת צפיפות העצם ומשפרת כושר ותפקוד. אנחנו ממליצים לנשים לעשות פעילות גופנית כבר במהלך הטיפולים, כדי להפחית את העייפות והבחילות, ובהמשך להפחית את העלייה במשקל בעקבות הטיפול ההורמונלי. חשוב לזכור כי כשאדם חולה ומטפלים בו, הוא פאסיבי ופחות מנהל את הגוף שלו. כשעושים פעילות גופנית האישה לוקחת אחריות על גופה ומנהלת אותו. מבחינה נפשית מי שעושה פעילות גופנית משפרת את מצב רוחה ואת תחושת המסוגלות, הדימוי והביטחון העצמי עולים, והחרדה מופחתת. התוכנית כוללת שני אימונים בשבוע עם מדריכות כושר, לטובת אימון אירובי, תרגילי כוח, גמישות וקואורדינציה לצד מפגשי העשרה, המחזקים מאוד את הנשים. המחלימות מוצאות הרבה עוצמה במפגשים אלה נוכח התמודדויות, חוויות ולבטים משותפים".
ד"ר רוזנגרטן ופרופ' קונסטנטיני מספרות על חשיבותה של התזונה כחלק מהחזרה לשגרה, שכן אחת מתופעות הלוואי של הטיפולים היא עלייה במשקל, בערכי הכולסטרול והסוכר. לכן תזונאית מלווה את הנשים המשתתפות ומדריכה אותן בהתאם.
מה מלמדים המחקרים על חשיבותה של הפעילות הגופנית כחלק מתהליך ההחלמה?
"הנתונים מראים כמה פעילות פיזית תורמת להישרדות של המטופלות, לא רק באריכות חיים אלא גם בפחות חזרות של סרטן, פחות תמותה מסרטן ופחות תמותה מהתופעות הנוספות ארוכות הטווח של הטיפולים כמו: עלייה בסיכון למחלות כלי דם, לתסמונות מטבוליות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ושומנים בדם. הפעילות הגופנית מביאה לירידה בחזרות של סרטן בין 20%-35%, גם הסיכון לתמותה מסרטן פוחת ב-30%-40%. אין טיפול שתורם לירידה בערכים כאלה. בנוסף, הפעילות הגופנית והמסגרת שנותנת מענה לכל הצרכים של המטופלות בשלב זה של חייהן משפרת משמעותית את איכות החיים שלהן ואת היכולות הפיזיות והרגשיות שלהן – כפי שראינו אצל הנשים שסיימו את התוכנית ביחס למצבן בתחילתה", מסבירה ד"ר רוזנגרטן.
"מדובר ב'טיפול' שמחירו זול במיוחד ביחס לתרופות הנהוגות היום באונקולוגיה, זאת ועוד, הטיפול נטול תופעות לוואי לחלוטין ומהווה WIN WIN SITUATION. תוכנית כזו מחויבת המציאות ואנחנו מקוות שתיכנס בהמשך לסל הבריאות, כפי שנהוגות תוכניות לשיקום לב או ראות", מסכמות השתיים.
