כשיעל (שם בדוי), בת 54, הגיעה אליי למרפאה הקרדיולוגית בעיצומם של טיפולי כימותרפיה לסרטן השד, המשפט הראשון שלה אליי היה: "לא מספיק שיש לי סרטן, עכשיו גם הלב שלי חולה?".
תחילה, הבטתי בה ושתקתי - תחושות התסכול, החשש והכעס היו מובנות; אז, הסברתי לה על הקשר בין הסרטן למחלת הלב שלה, וכיצד נצליח להתגבר על שתיהן. כמו יעל ישנם מטופלים רבים הסובלים מתצורות שונות של מחלת הסרטן, אשר לכולן מכנה משותף של פגיעה לבבית. עבור מטופלים אלו נוצרה בשנים האחרונות התמקצעות נוספת במקצוע הקרדיולוגיה - הקרדיו-אונקולוגיה שתפקידה הוא למנוע, לאבחן ולטפל בסיבוכים הלבביים הקשורים במחלת הסרטן או הנובעים מהטיפול בה.
הקשר בין מחלות הסרטן ומחלות הלב
מעבר לקשר הנסיבתי בין מחלות הסרטן ומחלות הלב הנתמך בגורמי סיכון משותפים כגון גיל מבוגר, השמנת יתר ועישון, עבודות רבות מדגימות קשר מנגנוני בבסיס ההתפתחות של שתי המחלות. עבודות אלו נסמכות על עדויות מחקריות לפגיעה בתאים המרכיבים את כלי הדם, חלוקה בלתי מבוקרת של תאים ו/או פגיעה במנגנונים תקינים של התחדשות תאים בגוף ויצירה לא מבוקרת של כלי דם חדשים. כלי הדם משחקים תפקיד מרכזי, הן בהתפתחות הסרטן והתפשטות שלו לאיברים נוספים בגוף (התפתחות גרורות) והן בהתפתחות מחלות חסימתיות בלב ובכלי דם שונים בגוף האדם. בנוסף לכך, מספר מחקרים הראו שתהליכים דלקתיים (חיסוניים) בגופנו עלולים להגביר שכיחות של מחלות לב ואף מחלות סרטן ובהתאם לכך, מניעת הדלקת לאורך זמן מצליחה להפחית בד בבד אירועים לבביים והיארעות של מקרי סרטן גם יחד.
השפעות לבביות של הטיפולים השונים לסרטן
בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית ביכולות האבחון והטיפול במחלות הסרטן. תמורות אלו הביאו לשיפור ניכר ביכולת הקהילה הרפואית להביא לדיכוי המחלה הסרטנית, ואף לריפוי שלה. עם זאת, אפשרויות טיפוליות מסוימות מעלות סיכון להתפתחות מחלה לבבית כ"תופעת לוואי" לטיפול אונקולוגי, מוצלח ככל שיהיה. קבוצת התרופות המוכרת ביותר לגרימת נזק לבבי היא האנטרציקלינים (anthracyclines), סוג של כימותרפיה אשר נמצאת בבסיס הטיפולי לסוגים שונים של סרטן, ובראשם סרטן השד וסרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). התרופה רעילה לתאי הגידול (ומכאן שיעור ההצלחה הגבוה שלה בטיפול האנטי-סרטני) אך מסוגלת לפגוע גם בתאי הלב. הנזק ללב נגרם בשכיחות משתנה - כתלות במינון המצטבר של התרופה, בגורמי הסיכון הלבביים של המטופל ובטיפול האונקולוגי הנלווה. הפגיעה בלב מתאפיינת בעיקר בהפחתת יכולת הכיווץ של שריר הלב והתפתחות תסמיני אי-ספיקת לב. תצורה טיפולית אונקולוגית חשובה אחרת היא טיפולי הקרנות להשמדת הגידול. באמצעות פגיעה ישירה בתאי הגידול ניתן כיום להביא להקטנה משמעותית של עומס המחלה הסרטנית באזור בית החזה, ממצא שכיח בגידולי ריאה, בלוטות לימפה ושד. עם זאת, קיימת סכנה של פגיעה לבבית בשדה הטיפולי, אשר עלולה לגרום להסתיידות והיצרות העורקים הכליליים בלב או לירידה בתפקוד מסתמי הלב. חשוב לציין שבמרבית המקרים הנזק הלבבי שנגרם מכימותרפיה ממשפחת האנטרצקלינים או מטיפולי ההקרנות לא מתבטא במהלך תקופת הטיפול האונקולוגי, אלא "מרים ראשו" חודשים ואף שנים רבות אחרי סיום הטיפול.
מה ניתן לעשות?
הבסיס הטיפולי בפגיעה לבבית על רקע טיפול אנטי-סרטני הוא מניעת הנזק המצטבר, וזאת בעזרת אבחון מוקדם ומזעור גורמי סיכון נוספים. המידע המועבר למטופל לגבי התועלת ההישרדותית במשלב הטיפולי האונקולוגי המיועד לו, צריך לכלול גם הסבר בדבר סיבוכים אפשריים הנלווים לטיפולים אלו, במיוחד בלב ובכלי הדם. לשמחתנו, באמצעות מודעות המטופל ומעקב רפואי לבבי מניעתי (הנחוץ במקרים של גורמי סיכון מקדימים כגון במטופלים עם מחלת לב ברקע), ניתן במרבית המקרים להביא לאבחון מוקדם של פגיעה לבבית, וכך למזער משמעותית את הנזק לטווח הארוך ממנה. שימוש בתרופות המגנות על הלב בזמן הכימותרפיה יכול במקרים מסוימים למנוע או לצמצם את התחלואה הלבבית. במקביל, התפתחות טכניקות חדשות בטיפולי ההקרנות הממוקדות הביאה להקטנה משמעותית של שדה הפגיעה הלבבית, וכך לירידה בשיעור הסיבוכים הנובעים מגישה טיפולית זו. חשוב לציין, שמרבית מצבי הפגיעה הלבבית לא מחייבים את הפסקת הטיפולים האנטי-סרטניים, וכי קיימת חשיבות לשמירת הרצף הטיפולי האונקולוגי כל עוד הדבר מבוצע בצורה מבוקרת רפואית.
כמו-כן, קיימת חשיבות גבוהה לאיזון גורמי סיכון לבביים ושמירה על אורח חיים בריא גם במהלך תקופת הטיפול האונקולוגי (פעילות גופנית אירובית, הפסקת עישון, איזון לחץ דם, סוכר ורמת שומנים בדם) כדי להקטין ככל האפשר את הסיכוי לפגיעה לבבית נוספת.
בנימה אישית
לפני יותר מעשור שירתתי כרופאה בבסיס האימונים של חטיבה קרבית בצה"ל. עם הכניסה לתפקיד הוסבר לי שתפקידי כרופאֿה במסגרת הזו הוא להוות "תומכת לחימה" – קרי, מעקב, ובעת הצורך, מתן טיפול רפואי שמטרתם לאפשר לחייל הלוחם להגיע לסיום מסלול ההכשרה המבצעית שלו, ללא גרימת נזק לבריאותו. כיום, כמנהלת מרפאה קרדיו-אונקולוגית במערך לקרדיולוגיה בבילינסון, אני מאמינה כי גם כעת אני משמשת כ"תומכת לחימה", אך הפעם במלחמתו של המטופל (והרופא/ה המטפל/ת בו) במחלת הסרטן. על ידי שימוש במגוון אפשרויות ההדמיה והטיפול הקרדיולוגי הזמינים כיום, ניתן לסייע למטופלים להגיע לסיום מסלול הטיפול בסרטן, ובתקווה לריפוי ממנו, ללא התפתחות של פגיעה לבבית משנית משמעותית.
ד"ר אסנת יצחקי בן צדוק היא מנהלת המרפאה הקרדיו-אונקולוגית במערך לקרדיולוגיה, בבית החולים בילינסון
