"מאז ומתמיד ליוותה אותי התחושה שאני לא במקום המדויק לי", פותחת בכנות המעצבת הגרפית רונה יהל בורר ומוסיפה: "שנים ארוכות עבדתי כשכירה ועיצבתי עבור אנשים אחרים, אבל כשפתחתי עסק עצמאי הרגשתי שהוא מדשדש, מכל הבחינות".
אל קנבה (Canva), פלטפורמת עיצוב גרפי מקוונת, הגיעה במקרה. "לפני כתשע שנים מצאתי אותה באופן אקראי, ומיד 'נדלקתי'. היה בה משהו, לעומת התוכנות המקצועיות, שהזמין אותי לשחק ולהתנסות. כבר בהתחלה עלה לי הרעיון ללמד איך לעצב באמצעותה, אבל לא הרגשתי בטוחה מספיק".
רונה נזכרת כי כשלושה חודשים לפני פרוץ הקורונה החליטה לחפש עבודה כשכירה, ולהחזיק את העסק "על אש קטנה". "הספקתי לעבוד כחודשיים במשרד הפקות אירועים, לפני שהקורונה החזירה אותנו הביתה. ואז החלטתי לחקור מחדש את קנבה, בניתי ערוץ יוטיוב עם הדרכות ופירסמתי ברשתות החברתיות". גישת "שלחי לחמך" פעלה מצוין, ועד מהרה היא קיבלה את ההזדמנות שלה ציפתה: ללמד בעלי עסקים ויזמים לעצב פוסטים, מצגות ועוד במסגרת מעוף, מטעם משרד הכלכלה. כיום רונה מלווה ומדריכה מגוון עסקים, ארגונים וגופים מובילים, כמו הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית ואוניברסיטת חיפה, לצד אנשים פרטיים, בדרך לרכישת כלי הביטוי הנחשק של המאה ה–21: עיצוב ושיתוף עיסוקם וחלומותיהם.
מצאה את מקומה
רונה, ילידת קיבוץ בֵּית זֶרַע שבעמק הירדן, שבה להתגורר בו לפני כשבעה חודשים, לאחר מגורים באזור השרון. "אני מרגישה שמצאתי את המקום הנכון בשבילי. פתאום גיליתי ביטחון עצמי שלא היה שם קודם ורצון גדול לנתינה. למרות שלא למדתי הוראה, הצלחתי ליצור שיטת לימוד שאני מקבלת עליה פידבקים נהדרים ומשמחים".
אם קנבה כה ידידותית, אנשים לא יכולים ללמוד בעצמם?
"להכיר את קנבה זה לא מספיק. צריך ללמוד גם איך לעצב בצורה נכונה ואיך לעצב לפי שפה גרפית אחידה, בין אם מדובר בעסק עצמאי או בארגון. הסבלנות שלנו שואפת לאפס בימים אלו ואם נציג לאנשים עיצוב מבולגן ולא ברור, איש לא יתאמץ להבין את המסר שלנו. לכן חשוב לעצב בצורה נכונה, שיווקית ומקצועית — ואת זה אני מלמדת".
מקומם של המעצבים הגרפיים נדחק בעידן הזה?
"לא, יש בהם הרבה צורך, אבל מכיוון שהצורך ביצירת תכנים מעוצבים ויזואלית גדל, בעלי העסקים או הארגונים אינם יכולים לעמוד בהוצאה כספית כל כך גבוהה. בעיניי יש ערך גדול למיתוג ולשפה העיצובית, במיוחד בעולם הרשתות החברתיות שקשה להתבלט בו, ואני מאמינה שבכל אדם יש מקומות יצירתיים, גם אם הם חבויים, ושהם שמחים לגלות דרכים נוספות להתבטא".
בשיתוף רונה יהל בורר
