"האדריכלית", תערוכה המוצגת בימים אלה בבית האדריכל.ית שופכת אור על פעילותן של אדריכליות בארץ עוד לפני קום המדינה. אדריכליות החלו לפעול בארץ לפני יותר מ-100 שנים כשלוטה כהן, האדריכלית הראשונה, עלתה לארץ מברלין. האדריכליות הראשונות בארץ היו בוגרות אוניברסיטאות טכניות באירופה, בעיקר בגרמניה ובאוסטריה, והיו מהנשים הראשונות שלמדו אדריכלות באוניברסיטאות אלו. בתקופת המנדט הצטרפו אליהן 12 בוגרות המחלקה לאדריכלות, ולאחר קום המדינה גדל מספר בוגרות הטכניון בהתמדה. נשים אלה תכננו את המרחב העירוני, השכונות ומבני הציבור שאנו אוהבים ומוקירים, אולם שמן ופועלן נדחקו מהנרטיב ההיסטורי.
התערוכה "האדריכלית" יצאה לדרך ביוזמת אדר’ לימור יוסיפון גולדמן, אוצרת הגלריה בבית האדריכל.ית, ונהגתה לרגל יום האישה 2023 בשיתוף פעולה עם ד"ר אדר’ סיגל דוידי מאוניברסיטת תל אביב, שמחקריה על האדריכליות הראשונות בישראל מהווים את הבסיס ההיסטורי של התערוכה.
האוצרות בחרו 5 אדריכליות ו-5 אדריכלים בעלי רקע מקצועי שונה, הפועלים כיום בישראל באדריכלות ובתחומי יצירה נוספים ושידכו להן.ם 10 אדריכליות פורצות דרך ומעוררות השראה, במטרה לייצר מחווה אמנותית/ עיצובית לכל אדריכלית ולפועלה בהתייחסות למבנה מרכזי שתכננה.
פורצות דרך
לוטה כהן היא, כאמור, האדריכלית הראשונה שפעלה בארץ משנת 1921, ומבכירות האדריכליות והאדריכלים בארץ. תרומתה למרחב הבנוי הארץ ישראלי נמשכה לאורך חמישה עשורים, ופרויקטים רבים שלה מהווים ציוני דרך בתולדות האדריכלות והיישוב בארץ. כהן, שנולדה וגדלה בברלין למשפחה ציונית, היא האישה השלישית שהוסמכה בלימודי אדריכלות באוניברסיטה הטכנית בברלין בשנת 1916. בשנים 1921–1927 עבדה לצידו של אדריכל ריכרד קאופמן כאדריכלית ראשית במחלקה הטכנית של חברת "הכשרת הישוב". בנוסף הייתה שותפה בתכנון שכונות גנים חדשות בירושלים (רחביה ובית הכרם 1922) ובחיפה (הדר הכרמל 1921; אחוזה 1923), בתכנון "עיר העמק" (עפולה 1923–1925) וקיבוצים (עין חרוד ותל יוסף 1925). ב-1931 הפכה לאישה הראשונה בעלת משרד אדריכלות בארץ, כשהקימה משרד אדריכלות בתל אביב בשותפות עם מהנדס הבניין יוסף מַהרֵר. כהן הייתה ממייסדי "אגודת האדריכלים בארץ ישראל" (1923) ונמנתה עם מייסדי "חוג תל אביב" (1934), קבוצת דיון מקצועית של האדריכלים המובילים ביישוב. בעבודתה ובכתיבתה הענפה ניסתה לעורר שיח מקומי בתחומי תכנון המזוהים עם עבודת האישה במרחב הביתי, בעיקר בתכנון המטבח. כהן התבלטה בעשייה חלוצית, עשירה ומגוונת בכל תחומי התכנון. בין עבודותיה: בתים פרטיים בת"א, חיפה וכפר שמריהו, בית הספר החקלאי לצעירות (נהלל 1925), מטבח ויצו, מטבח חשמלי ציבורי ראשון (תל אביב 1931), שכונת רסקו (תל אביב 1946), בית הורים ע"ש פנחס רוזן (רמת חן 1955).
מבנה מייצג בתערוכה האדריכלית: בית דירות, רחוב שפינוזה 20, תל אביב 1936.
אדר' טולה עמיר עשתה מחווה בתערוכה לאדר' לוטה כהן.
אדריכלית נוספת, ג'ניה אוורבוך היא נציגתו המובהקת של הסגנון הבין-לאומי, ותרומתה לעיצוב הנוף העירוני של תל אביב בולטת במיוחד. אוורבוך נמנית עם קבוצת האדריכלים המשפיעים ביותר בהפצת האדריכלות המודרניסטית בארץ ישראל ובראשית ימיה של המדינה. היא נולדה בסמילה וגדלה בתל אביב. בוגרת גימנסיה הרצליה והאקדמיה המלכותית לאמנויות יפות בבריסל. בשנת 1934 זכתה בתחרות לתכנון כיכר צינה דיזנגוף, והזכייה הקנתה לה מוניטין רב. משנת 1939 עבדה בשותפות עם מהנדס הבניין זלמן ברון. בשנים 1939–1955, תכננה אוורבוך עבור כל ארגוני הנשים שפעלו בארץ (לבד מארגון הדסה). הייתה מהאדריכליות הראשונות ששפטו בתחרויות אדריכלות. פעלה עד ראשית שנות ה-70 ותכננה מגוון רחב של פרויקטים. בין עבודותיה: בתי דירות רבים בתל אביב, בתים פרטיים בת"א, רמת גן ורחובות, בתי חלוצות (ירושלים 1942; תל אביב [הרחבה] 1947; נתניה 1950), כפר הנוער "כפר בתיה" (רעננה 1947), כפר הנוער הדסים (1948–1958), קמפוס מדרשיית נעם ובית הכנסת (פרדס חנה, ראשית שנות ה-60; כפר סבא, ראשית שנות ה-70), בית כנסת (עין הנציב 1966). אוורבוך הייתה נשואה ואם לבן.
מבנה מייצג בתערוכה האדריכלית: כיכר צינה דיזנגוף, תל אביב 1938.
אדר' יעל מוריה (סטודיו מא) עשתה מחווה בתערוכה לאדר' ג'ניה אוורבוך.
"האדריכלית". בית האדריכל רחוב המגדלור 15, יפו, עד 6.6.2023
