מאז ומתמיד מעיד על עצמו טארק חיראללה (טוביה) כי הוא אוהב להרהר, לערער על הקיים ולשאול שאלות. "כשהייתי צעיר עבדתי תמיד עם הידיים, הייתי סקרן מאוד וחייב לדעת איך הדברים עובדים", הוא נזכר, "אבל הציונים שלי לא היו משהו", הוא מוסיף בחיוך.
חיראללה (44), כיום אדריכל וראש מגמת אדריכלות ועיצוב פנים במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה, ומרצה במכללת נוף הגליל ואורט קרית ביאליק, החל את דרכו האקדמית כסטודנט להנדסת בניין. "מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי", הוא אומר. "וברגע שהבנתי, לחצתי ישר על הבלמים, שיפרתי את הבגרויות ואת הציון הפסיכומטרי, ולשמחתי התקבלתי ללימודי אדריכלות בטכניון". לדבריו זה היה אחד הרגעים המכוננים בחייו, שהביאו אותו "להתפקס" על תחום עיסוקו. "אני אדם שאוהב להיות חופשי ולא מוגבל. מכל הבחינות", הוא מסביר. "למרות שיש לי 'ראש הנדסי', היה לי חשוב ללמוד משהו שהוא גדול מזה. יש לי תשוקה לחומרים ול'דברים האמיתיים', שהם בעיניי לבנות, לתכנן, לעצב ולאתגר את הקיים".
עם העיצוב בא התיאבון
את דרכו המקצועית החל האדריכל דווקא במסגרייה. "יש לי חבר שהיה בבעלותו עסק, ואני חברתי אליו", הוא מספר. "זו היתה בשבילי חשיפה ראשונית לעולם החומרים. רציתי בעיקר ללמוד ולהרגיש את החומר". חיראללה מספר כי לאחר מספר שנים של עבודה משותפת הוא פנה, לראשונה, לדרך עצמאית ופתח מסגרייה משלו, שבה סיפק מוצרי עיצוב מגוונים ולגמרי לא בנאליים. "יצרתי אמנם מעקות ושערים, אבל לא רק. השתמשתי במגוון חומרים ויצרתי פריטי ריהוט יוצאי דופן ללקוחות. נכון, זה לא היה מאוד כלכלי עבורי, אבל זה פיתח את יכולת החשיבה והייצור שלי, ומתח מבחינתי את גבולות החומר", הוא אומר. "אבל נקודת המפנה בעיניי היתה ההבנה שזה הזמן לעשות ולהשקיע גם לביתי".
כעשור לקח לו לבנות את בית חלומותיו, אליו עבר לפני כארבע שנים עם רעייתו ושתי בנותיו. "התחלתי כרווק, אבל זכיתי לא רק לבית חלומות אלא גם למשפחה מהחלומות".
איך יוצרים בית חלומות שהוא לא העתקה ממשהו קיים?
"מבחינתי תהליך התכנון דורש התפשטות והתקלפות מכל מה שמכירים. צריך לדמיין רק את מה שצריכים ורוצים, לא את מה שיש למישהו אחר. אני דוגל בערכי פשטות ומקוריות, ומתרחק מכל מה שהוא 'פייק'. לכן כשחשבתי על הקונספט של בית מרחף עבור הבית שלי, היה לי ברור שהוא לא יהיה 'במראה' מרחף, אלא ממש ישדר את התחושה הזו. קחי לדוגמה שולחן. כל מי שידמיין אותו, ידמיין גם רגליים, חוץ מבסיס. המחשבה שלנו היא הגיונית, כוח הגרביטציה מחייב שהדברים יעמדו על הרצפה, אבל המחשבות האלה 'תוקעות' אותנו. אני מאמין שאם יש רעיון – צריך לחתור להגשמה שלו בצורה הכי אסתטית ושימושית. בהתאם לזה תכננתי למשרד שלי שולחן ישיבות גדול מזכוכית, בלי רגליים. כך ניגשתי גם לכל חלל בבית שלי. לא חיפשתי אפילו את מה שהשוק מציע, כי האמנתי שאת מה שאני רוצה אני מתכנן ומייצר בעצמי מאפס. לא האמנתי במוצרי מדף. כך לדוגמה בחלון שעיצבתי. במקום פרופיל אלומיניום שמחויב תמיד - כשאפילו אם הוא דקיק הוא עדיין שם - אני יצרתי אנתי תיזה של חלון, עם חלון הפוך שבו הזכוכית קבועה והמסגרת מרחפת. בשביל ליצור ולדעת שהאפשרויות הן בלתי מוגבלות חייבים להכיר את החומרים, את המגבלות של החומרים, ואיך לעקוף אותן. לשמחתי יצרתי את מה שרציתי, בצורה חומרית ומרגשת, ולא שטחית. והכי כיף שגם אשתי אוהבת כל פריט ומכירה כל מחשבה שעומדת מאחוריו. יש לנו אפילו סקיילייט שהוא סוג של הומאז' עבורה, עם מסגרת אלומיניום מתכווננת ועם השם שלה בשתי שפות, בעבודת כרסום".
ברור שרהיטים ופריטי עיצוב בהתאמה אישית זה דבר נהדר, אבל זה לא מייקר את כל העסק?
"אני מאמין שתכנון 'קאסטם-מייד' שווה כל אגורה, כי זה משרת את דיירי הבית הכי טוב ולאורך זמן. אני יודע שאפשר לעשות את זה במחירים סבירים, כאשר שוכרים איש מקצוע שהוא לא רק אדריכל, אלא משמש כמנהל ייצור. אלה שתי החוזקות שלי. אני לא רק מתכנן מראש את מה שמתאים ללקוח, אלא יודע איך לייצר את זה בדרך הכי מהירה וטובה. אני נותן את המידות, את השרטוטים לחיתוך, לכיפוף, ואת כל מה שצריך. הניסיון העשיר שלי מלמד שבין תוכניות לביצוע לבין השטח יש הרבה פערים, ושם הרוב נופל. צריך לדעת איך לחבר ביחד את הדברים, ורק כשהתהליך הזה מנוהל – הוא יחסוך כסף. מעין תוכנית סופרפוזיציה שמשלבת כמה בעלי מקצוע לטובת אלמנט מרכזי אחד. אני אתן דוגמה: הייתי צריך לתכנן קיר קמין ללקוח, ובין אם מדובר בקמין גז או עץ – יש בו מורכבות גדולה שנובעת מכמה גורמים שמתעסקים בו. מהאדריכל, דרך איש הקמינים, הכנות לגז, לחשמל, מערכת מיזוג, וכמובן שאם רוצים להפוך אותו גם לקיר בידור אז יש צורך בהכנה לטלוויזיה, לרמקולים, וזה עוד בלי להזכיר את החומרים והחיפויים שצריכים להיות עמידים בחום. זה ממש לא מוצר מדף שאפשר לקנות, אלא אלמנט שמשרת את הבית מהרבה בחינות. כאן לא חשובה רק המידה, אלא בעיקר המפגש והממשק בין כל איש מקצוע. הייתי צריך להשקיע בעבודת תכנון מעמיקה שתנטרל את החום של הקמין ותאפשר לתשתיות לעבוד היטב, בלי מגבלות. בעיניי יש יתרון עצום לאיש מקצוע שיודע לנהל את הכל ביחד, וכך לנצל היטב את השטח ולחסוך בטווח הארוך תיקונים עתידיים ושאר בעיות".
מהי פילוסופיית העיצוב שלך, מלבד עיצוב שמשרת את הלקוחות?
"התאורה היא אלמנט מרכזי בעבודה שלי. בראש ובראשונה חשוב שלא ייווצרו חללים חשוכים בבית, כי אז הם הופכים ללא שמישים ולמדכאים. אני נותן עדיפות, כמובן, לתאורה טבעית, מכניס פנימה כמה שאפשר, את אור השמש, ודואג לחלופות טובות לשעות החשיכה. אני אוהב ליצור את כל הפתרונות האלה בקירות ובתקרות, ולאו דווקא בעזרת גופי תאורה בולטים. אני חסיד של הגישה המינימליסטית, שדוגלת בפונקציונליות, בלי להאדיר אלמנטים שלא לצורך. לדוגמה, תקרה אקוסטית מושלמת עם פסי מיזוג צרים וגופי תאורה נסתרים מאחורי פס ניתוק. כמובן שאם לקוח מבקש שאצור עבורו גופי תאורה בולטים כמו תכשיט – אני אעשה את זה בצורה הכי טובה. ייצרתי גופים מתכתיים וייחודיים כאלה עבור מעדנייה שתכננתי, שעליהם כרסום הלוגו של המקום, באופן שמוציא קרני אור גם מגוף התאורה עצמו".
אתה רואה הבדלי גישות בין המגזר היהודי לערבי, בכל הקשור לעיצוב?
"במגזר הערבי אני עד לתרבות צריכה מוגברת כמו אצל האמריקאים. כולם רוצים עוד ועוד, והכל הופך למקושקש ולאקלקטי מדי, ואף אחד לא מייצר משהו חדש או חדשני מסוגו. במגזר היהודי, לעומת זאת, אני רואה שני זרמים: האחד, הזרם הסטנדרטי שהפך להיות מקובע, ובונה בשיטת פאזל בהתאם להיצע השוק, אבל יש גם את האליטה הארכיטקטונית שיש לה מעין מונופול על בניית המקומות השווים. נכון שהם עושים בניינים חדשים ומפוארים, אבל הם מאוד טכניים וחסרי נשמה בעיניי. הנשמה לדעתי מתבטאת, בין השאר, בקשר שבין החומריות למיקום הפיזי, ובתכנון עם שייכות לנוף הארץ. אלה דברים שאפשר לראות בלונדון ובאמסטרדם לדוגמה. אדריכלות עכשווית שמגלמת את הרוח של המקום. אצלנו הכל נראה כמו באבו-דאבי, רק בהיקפים קטנים יותר. ואני חושב שמה שצריך לחפש ולחתור אליו זה את המורגש, לא המוחש. המוצר המוגמר חייב להעניק חוויה שונה, מספקת ואחרת למשתמש. ליצור חוויה אמיתית, ולא להיות 'פלקטי'. הדמיות זה דבר טוב ויפה, אבל אין כמו התחושה הסופית בחלל המעוצב".
ומה הצעד הבא?
"אני מאוד משקיע בנושא הבנייה הירוקה, הרבה מעבר לדרישות המינימום שהתקן מחייב מבחינת בידוד תרמי, למשל. החיסכון באנרגיה הוא בראש מעייניי, ואני מקפיד בבחירת חומרים, זיגוג, חומרים בני-קיימא, חומרים ידידותיים שאפשר למחזר, אלמנטים לבידוד תרמי ואקוסטי. אני תמיד שמח שיש לי לקוחות שמעירים לי שהם שמים לב לשקט בבית; שהם לא שמים לב שיורד גשם בחוץ; שכבר אמצע הקיץ והם עוד לא הפעילו מזגן. הם אומרים את זה בבדיחות הדעת, בשבילי זה סימן שאני עושה משהו טוב".
לגלריית >> אתר האריחים האיטלקי, ממנו נרכשו האריחים
בשיתוף אדריכל טארק חיראללה
