יש חברות שמתחילות מרעיון טוב ויש כאלה שמתחילות ממציאות כואבת. בגיל 42 אובחן מייקל פושט כחולה ALS. אביטל פושט, בתו הבכורה שהייתה בת 11, ראתה את אביה, מושא הערצתה, הולך ומאבד יכולת לתפקד. תוך שנתיים בלבד נפרד מייקל מן העולם. בצוואתו הוריש מייקל לאביטל זיכרונות נפלאים, אך גם משימה אחת מרכזית - לשנות את גורלם של חולים כמותו ולהקדיש את חייה למציאת מזור למחלה הנוראה.
12 שנים לאחר מכן, רצה הגורל ואחיו של מייקל, דוד פושט, פגש את אלון בן-נון. אלון סיפר לדוד על פגישה שהייתה לו עם שי ראשוני, חולה ALS ומנכ"ל עמותת "פרס לחיים". הפגישה העוצמתית בין שי לאלון היוותה בסיס להקמת חברת "נוירוסנס תרפיוטיקס". דוד ניצל את ההזדמנות ואמר לאלון מייד: "שומע, אחיינית שלי בדיוק מסיימת תואר שני בביורפואה. אביה נפטר מ-ALS, אתם חייבים להיפגש".
מאז החברה גדלה והתפתחה ואביטל היתה מעורבת במחקר הפרה-קליני המסועף שנערך בארץ ובקנדה. לאחרונה אף התפרסמו תוצאות המחקר הפרה-קליני בעתון המדעי- Annals of Clinical and Translational Neurology. כמו כן, החברה החלה מחקר קליני בחולי ALS בארה"ב ובישראל בפיקוחה. "אחד הדברים המייחדים את נוירוסנס בעיניי היא העובדה שכולנו, גם מי שאין לו רקע טראומתי מהמחלה כמוני, מסורים מאוד ותמיד שמים את החולים במקום הראשון", אומרת אביטל. "ההישג המשמעותי בעיניי הוא הגאווה של אמא שלי ושאר המשפחה מהעשייה שלי בחברה. יש כאן גם סגירת מעגל ותחושת סיפוק מכך שאני שותפה לטיפול באמצעות תרופת המחקר PrimeC, מה שלא היה קיים או זמין כלל בתקופה בה אבי חלה. זה מרגש שאנחנו נותנים לחולים תקווה, ואנו מאמינים שנראה האטה משמעותית בהתקדמות המחלה".
מציאת מזור למחלות קשות וכואבות
אל תנופת ההתפתחות של נוירוסנס הצטרפה בתחילת השנה ד"ר שירן זמרי, זאת לאחר שגברה על עשרות מועמדים מצוינים שהתעניינו במשרה חדשה שנפתחה - ניהול פרויקט הפרקינסון. כיום היא מנהלת את המחקר המדעי בחברה, לצד המחקר הקליני עליו אחראית אביטל.
"כשסיימתי את התואר הראשון בביולוגיה וחשבתי מה ארצה להיות שאהיה גדולה, ידעתי שחשוב לי לעסוק במשהו משמעותי, שיביא לשינוי, חיפשתי את הערך והתרומה שלי לעולם", משחזרת שירן. "חקר המוח ריתק אותי ובפרט עניינו אותי מצבים בהם המכונה הזו משתבשת, מה שמביא למחלות CNS שונות ולכן בחרתי להמשיך ולהתמקד במחקר בתחום. מבחינתי זה היה מהלך משנה חיים, היות והבחירה הזו הובילה אותי להמשיך לתואר השני והשלישי אותם ביצעתי במחלקה לנוירו-ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, באחת מהמעבדות המובילות בתחום החוקרת את מחלת האלצהיימר, ובה גם המשכתי לפוסט-דוקטורט קצר, שהתמקד בפיתוח תרופה מבוססת נוגדנים למחלה.
"כאשר התחלתי לחשוב על התעשייה, ידעתי שארצה להמשיך להתקדם באותו הנתיב ולהתמקד בתחום פיתוח תרופות למחלות נוירו-דגנרטיביות, כשהייעוד שלי הוא לקדם ולייצר הזדמנות אמיתית במציאת מזור למחלות הקשות והכואבות הללו", היא מוסיפה. "מכלל החברות היה לי ברור שאני מחפשת חברה בה אוכל להיות גורם מרכזי במחקר, בה אוכל ללמוד, לגדול ובעיקר לעשות משהו בעל משמעות, ואכן כבר בפגישה הראשונה עם נוירוסנס גיליתי חברה שבאה מתוך החולים, מתוך רצון אמיתי ומלא תשוקה לתת תקווה לחולים. ראיתי בנוירוסנס הזדמנות להיות חלק מצוות מקצועי ושאפתן ממנו אוכל ללמוד תוך כדי תנועה, צוות שעובד יחד בשיתוף פעולה מלא במסגרתו אוכל לממש את יכולותיי ולתרום באופן משמעותי. מה אומר, כבר בראיון הראשון התאהבתי. לקראת ההכנה לתפקיד למדתי את החברה והגעתי מצוידת בשאלות רבות. התשובות שקיבלתי הראו לי לא רק שהמדע מבוסס ושהמחקר פורץ דרך, אלא שיש פתיחות מחשבתית גדולה מאוד. התחברתי לזה".
להפוך מחקר קליני למחקר מנצח
נוירוסנס נמצאת בימים אלו בעיצומו של ניסוי קליני. עם תוצאות מעודדות וסבב גיוס באופק, אני מתיישב לראיון משותף עם הכוח הנשי של החברה בניסיון להבין מה מניע אותן ומה השלב הבא.
מה הייתן מייעצות לסטודנטיות וחוקרות צעירות?
אביטל: "להעז וללכת בכל הכוח אחרי החלום. מאוד קל להתפשר, לומר: 'הגעתי מספיק גבוה' ולהסתפק במבט מלמטה על תקרת הזכוכית. לפחד להקריב את המשפחה עבור הקריירה, הזמן עם הילדים, הנוחות. לעומת זאת עומדת היכולת שלך כהורה לשמש דוגמא, במיוחד עבורנו כאימהות לבנות. אני מאוד מאמינה בגישה שאמא שמממשת את עצמה ותורמת לעולם היא אמא הרבה יותר מאושרת וכתוצאה מכך היא אמא טובה יותר".
שירן: "כילדה שגדלה ברמלה, המחשבה על להיות דוקטור עם קריירה בהיי-טק הייתה מבחינתי ומבחינת הסביבה על סף הדימיון. לכן, היום אני פועלת כדי לשנות זאת במסגרת התנדבותי בעמותת 'בשער' שם אני מרצה בכל שנה בערים שונות בפריפריה על מדע, מחקר ופיתוח ואני מקווה שאני מצליחה לעודד עוד ועוד נשים צעירות שאני פוגשת בחטיבות ובתיכונים, להעז ולהגשים את עצמן".
האם לדעתכן יש ערך מוסף שאתן מביאות כנשים אל עולם המחקר והפיתוח?
שירן: "בלי להעליב את המין הגברי, מולטי-טסקינג זה התחום שלנו. יש נטייה לעיתים לייחס לתכונות 'נשיות' חיסרון, אבל אני מאמינה שכשאת עובדת כל הזמן בצמוד לחולים, תכונות כמו אמפטיה וחשיבה מחוץ לתבניות, בשילוב עם סקרנות וכן גם אינטואיציה, יכולות להפוך מחקר קליני למחקר מנצח".
תארו את התחושה לעבוד בחברה המפתחת תרופה שבה הצלחה היא דבר בינארי?
אביטל: "למרות שהצלחה נמדדת באם התרופה תעבוד ותאושר או לא, הדרך חשובה לא פחות מהמטרה. כלומר, האופן שבו אנחנו עובדים והעובדה שהחולים אצלנו במקום הראשון. הדרך לתרופה יכולה להוליד אין-ספור פתרונות ורעיונות נוספים. בסוף, יש לנו רק מטרה אחת - לשפר את איכות חיי החולים ולתת להם תקווה".
אילו תכונות נדרשות לעבודה בסטארט-אפ?
שירן: "יכולת לחשוב תוך כדי תנועה ולהיות סופר יצירתית, תוך דבקות במטרה, וכמובן המון-המון דרייב".
מה החלום שלכן? איפה אתן רואות את עצמכן בעוד חמש שנים?
שירן: "אני רואה אותנו במקום שבו PrimeC אושר וניתן לחולים, ואנו עובדים על פיתוח גם למחלות נוירו-דגנרטיביות נוספות".
אביטל: "אני מקווה שבעוד חמש שנים אני אחיה בעולם בו בנות 11 שלאבא שלהן יש ALS הן ילדות שעושות עם אבא שלהן תוכניות לעוד שנים רבות".
