מאז 7 באוקטובר אני מסתובב ברחבי הארץ ופוגש זקנות וזקנים רבים. חלקם חוו טראומה נוראית בתוך קיבוצי העוטף, בממ"דים. חלקם פונו בחופזה מבתיהם בדרום ובצפון, חלקם חוו וחווים מועקה וחרדות, כשאר האזרחים במדינה בימים אלה.
אבל גם בימים קשים אלה הזקנות והזקנים שבקרבנו רואים את המציאות באופן שונה ומגוון, ומשמשים לנו מופת ודוגמה. די להתבונן בזקנות ששוחררו משבי החמאס, בזקיפות הקומה, בהליכה האיתנה, במבט המאיר והנחוש בעיניים. די להקשיב להן, לחמלה, לאנושיות, לתקווה.
חשוב להדגיש כי המאפיין הבסיסי של ההזדקנות הוא התפתחות וצמיחה שונות מאדם לאדם, כך שבעוד אנו דומים אחד לשני בצעירותנו, אנו הופכים לשונים מאוד זה מזה בזיקנתנו. שונות זו באה לידי ביטוי גם באופן שבו כל אחד מאיתנו מתמודד עם עתות משבר ומלחמה ובאופן שבו כל אחד מאיתנו חווה טראומה, סובל ממנה או מתגבר עליה.
מחקרים רבים על טראומה בזקנים מצביעים על חוסן משמעותי של זקנים במצבי טראומה לעומת צעירים ועל שיעור נמוך משמעותית של התפתחות מצבי פוסט-טראומה. אבל כאמור, בשל השונות הרבה בין הזקנים ולמרות החוסן היחסי, קיימת פְּגִיעוּת בקרב חלק מהזקנים ופגיעות זו עלולה להיות משמעותית בהשפעתה על איכות חייהם.
מה ראוי לעשות בימי משבר כמו בחודשים האחרונים?
הצעדים הנכונים הם לזהות את הזקנים הפגיעים ולהבחין בגורמי הסיכון לפגיעותם ובגורמי החוסן שיסייעו להם. האתגרים העיקריים לחוסן הנפשי של כולנו, ושל זקנים בפרט, הם החרדה ותחושת אי הוודאות. התחושה הזו, המוכרת לרבים מאיתנו מאז 7 באוקטובר, מלווה בפחד מתמשך מפני אסון ואובדן החיים ומפני עתיד לא ברור ומפחיד. תחושה זו מועצמת אצל חלק מהזקנים בשל גורמים שונים שהם גורמי סיכון לפגיעות ואותם חשוב לזהות. זיהוי גורמים אלה יאפשר לתמוך בזקנים הפגיעים, להקל עליהם ולמנוע מהם את הנזקים שאליהם מצב חרדה מתמשך עלול להוביל.
בדידות
גורם הסיכון הראשון והמשמעותי הוא בדידות. חשוב לציין כי אין הכוונה רק לאנשים בודדים שאינם פוגשים אחרים וחיים לבדם. הסכנה בבדידות היא תחושת ה-לבד, תחושה סובייקטיבית הקיימת גם אצל אנשים החיים בחברה, מוקפים באחרים ועדיין חשים שאין להם קשר וחיבור משמעותי בעיניהם ולכן חשים בודדים. יש לא מעט זקנים המתגוררים בדיורים מוגנים, מוקפים בזקנים נוספים ונפגשים יום-יום לפעילויות רבות, אך עדיין חשים בודדים וכמהים לקשרים משמעותיים (כמיהה למישהו אהוב וחסר, או לקשר עם צעירים). מאידך גיסא, ידוע כי יש זקנים רבים החיים לבדם, עריריים, ועדיין חשים שאינם בודדים והקשר המשמעותי שממלא אותם משמעות ושמחה הוא עם בעל החיים שלהם, השכן הקרוב או אפילו חברה מעבר לים. הבדידות היא גורם סיכון משמעותי מאוד, אבל היא סובייקטיבית ולכן יש לזהות אותה אצל האדם עצמו. יש כלים רבים לזיהוי וחלקם נמצאים בשימוש של גורמים שונים. כל אחד מאיתנו יכול פשוט לשאול את הזקן הקרוב אליו אם הוא חש בודד ואם הוא מרגיש שחסר לו קשר משמעותי.
בדידות מסכנת מאוד את האדם, ולכן חשוב להתערב ולנסות להפיג אותה בדרכים שונות: יצירת קשרים משמעותיים חדשים, חידוש או חיזוק קשרים ישנים, עידוד בני משפחה, חברים, שכנים ומתנדבים, ביקור הזקן הבודד, שמירה על קשר טלפוני וחיבור לקהילות שקמו ברחבי הארץ, או חיבור לקהילות וירטואליות ברשת, שגם הן רבות וזמינות לזקן. כל אחד מאלה יסייע להפגת הבדידות של הזקן ויפחית את הסיכון שבבדידות זו להידרדרות גופנית, תפקודית, קוגניטיבית.
דמנציה
גורם סיכון משמעותי נוסף הוא דמנציה. זקנים הלוקים בדמנציה מתקשים למצוא סדר והמשכיות בעולמם. כל שינוי בעולם שסביבם מחמיר את הבלבול שלהם ומוביל להחמרה בהתנהגויות שונות, כגון אי שקט, תוקפנות, הסתגרות ועוד. ניתן להקל על החמרה זו אצל אנשים הלוקים בדמנציה ואף למנוע אותה, אם נקפיד להתערב מוקדם ולפעול לשמירת חוסנם.
ההתערבות כוללת פעולות פשוטות, כמו הקפדה על שגרת יום — שעת התעוררות קבועה, ארוחת בוקר, צהריים וערב. בנוסף חשוב להקפיד על פעילות גופנית ותנועה כדי לשפר את מצבו הקוגניטיבי וחוסנו המוחי של האדם הלוקה בדמנציה. פעילות גופנית מתונה כגון הליכה, אפילו במשך חצי שעה ביום, נמצאה כמשפרת את התפקוד המוחי ומגינה מפני הידרדרות. גם הפעלת המוח על ידי משחקים (משחקי לוח, תשבצים ומשחקי חשיבה), קריאה וכתיבה וגם האזנה למוזיקה אהובה נמצאה כמשפרת חוסן מוחי ונפשי בקרב הלוקים בדמנציה.
גם למזון שאנו צורכים יש חשיבות בשמירה על חוסן גופני, מוחי ונפשי. אמנם בקרב לוקים בדמנציה קיימים לעתים התנגדות לאכילה וקושי בשמירה על תזונה ראויה, אך יש חשיבות רבה למאמץ לשמור על צריכה קלורית תקינה ואכילת מזונות בריאים, שבפני עצמם משפרים את התפקוד והחוסן המוחי. הכוונה לתזונה הים תיכונית העשירה בירקות, בדגנים, בפירות, עם מיעוט בשר (עדיפות לדגים) והרבה שמן זית. גם שתיית יין אדום במידה, שתיית קפה ואכילת שוקולד מריר נמצאו כבריאות וראוי לעודד שימוש בהן.
ירידה תפקודית
מצבי משבר מסכנים זקנים שחסרים רזרבות תפקודיות. כל זקן החווה קושי בתפקוד (בקימה מישיבה, בהליכה, בלבוש, ברחצה) נמצא בסיכון להידרדרות מהירה יותר במצבי משבר. התופעה בלטה והוכחה במחקרים רבים בימי מגפת הקורונה, ואין סיבה לחשוב שהמציאות כיום תוביל לתוצאות שונות. אבל אנו יודעים כיצד להתערב וכיצד למנוע ולהפחית את הנזק העלול להיגרם לזקן המתקשה בתפקוד. כאן לתנועה ופעילות גופנית חשיבות עצומה. לא משנה מה דרגת התפקוד של הזקן, יש להתאמץ ולגרום לפעילות ולתנועה ככל הניתן בהתאם למצבו ומגבלותיו. הליכה מחוץ לבית, גם לזמנים ולמרחקים קצרים, מומלצת. היציאה למרחבים נמצאה מועילה יותר מפעילות בתוך הבית או במקום סגור. גם פעילות משותפת עם אנשים נוספים עדיפה על פעילות המתקיימת לבד בדלת אמות או מול מסך הטלוויזיה והמחשב. בכל מקרה, כל פעילות עדיפה על חוסר פעילות בהגנה מפני ההידרדרות המסוכנת והכמעט ודאית בימים שכאלה. קיימים כיום מקורות רבים המסייעים לנו לבצע פעילויות שונות לקידום התפקוד ומניעת ההידרדרות וכדאי למצוא אותם לטובת הזקנים.
בנוסף, אין להמעיט בחשיבות של פעילויות אלה לאנשים הלוקים בדמנציה, גם לשמירה על תפקוד מיטבי. הכוונה לפעילות חברתית ולהפגת בדידות, לשמירה על שגרה ולתזונה ראויה.
לסיום ברצוני לחזור ולהסב את תשומת ליבנו לזקנים הרבים שניחנו בחוסן רב, המשמשים לכולנו מקור לחיקוי וגאווה ומשענת איתנה וחזקה. יש להם יכולת רבה לתרום לכולנו, לסייע לנו בתבונתם ובחוכמתם הרבות, שנבנו בעמל ובשנים רבות, בהתגברות על טראומות ומשברים גדולים ורבים, בשמירה על תקווה וביצירת עתיד טוב יותר. הם ישמחו להיענות לבקשותינו, ובעזרתם נזכה לימים טובים יותר.
פרופ' יורם מערבי מהמערך לגריאטריה ושיקום, המרכזים הרפואיים הדסה-האוניברסיטה העברית, מנהל המערך לשיקום בקהילה, מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית
