"ייאוש אינו תכנית עבודה", פוסקת ריקי כהן, תרפיסטית במוזיקה בהכשרתה ומייסדת עמותת "דאנא" (התומכת בא.נשים במצבי פרידה וגירושין), ומנהלת "מסע נשי". כהן, יזמית בנשמתה, יודעת על מה היא מדברת. לאחר כ-25 שנים שבהן עסקה בתרפיה החליטה לצאת מחדר הטיפולים אל המרחב, הקימה את חברת "מסע נשי", כדי לאפשר חוויית העצמה לנשים באמצעות מסעות בארץ ובעולם. "לפני 20 שנה הייתה פחות מודעות לרעיון ההעצמה הנשית", מציינת כהן ומפרטת: "רציתי לעודד נשים להוציא כסף מהקופה המשפחתית רק לעצמן, לקחת דרכון ולצאת לעולם, לפגוש סיפורי חיים מלאי השראה של נשים אחרות ולהתמקד בעצמן".
את עמותת "דאנא" ייסדה כשהתגרשה, לפני כעשור, באמצעותה ביקשה לאפשר תמיכה וליווי לא.נשים כמוה. "היה לי חשוב לדאוג שאיש לא ירגיש לבד בתקופה הכי בודדה ופגיעה בחייו ולסייע לו בהתנדבות, בזמן שבו הכי קשה להשקיע משאבים בתמיכה רגשית לעצמך, כשהעתיד לא ברור".
מיזם קבוצות ש.ק.ט נולד לאחר האירועים הקשים של השבעה באוקטובר. "עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', 'נזרקתי' לתקופת מלחמת יום כיפור, שבה איבדתי חברים למחזור. הדבר פתח גם את הזיכרונות שלי כבת לשורדי שואה, לאכזריות הבלתי נתפסת – בתכנון ובביצוע הזוועות, ממש כאן, קרוב לבית".
מתוך התובנות האלה הוקם מיזם ש.ק.ט?
"בצוות המקצועי שהקמתי, הבנו שנדרש פתרון מקצועי למעגל הראשון של הנפגעים, אבל לרבים אחרים, אין מי שיסייע. את ההשראה למיזם קיבלתי מקבוצות 'אלכוהוליסטים אנונימיים' שנוצרו באנגליה לפני למעלה מ-80 שנה ומתנהלות בהנחיה שאינה מקצועית. בעזרת קולגות מתחומי הטיפול השונים, יצרנו פורמט שבעזרתו יוכלו גם אנשים לא מקצועיים לנהל קבוצות שיתוף. הקבוצות מיועדות לאנשים המושפעים מאירועי השבעה באוקטובר ומבקשים לשתף בקבוצת עמיתים את הרגשות והמחשבות שלהם בזמן הזה, להפחית את הלחץ ולקבל כוחות להמשך. כל המתנדבים יעברו קורס שיכשיר אותם לנהל קבוצות כאלה ובהמשך, יקבלו הדרכה (סופרווז'ין) מאנשי מקצוע המתנדבים גם הם".
מיהם האנשים שיגיעו לקבוצות האלה?
"אני חושבת שכולנו חווינו תחושת הלם, חוסר אמון והפקרות. כשמחבל מגיע אליך הביתה, זה הסוף, התחושה היא כמו לאבד בית או משפחה, או מדינה. זה הביא אותי, כמו רבים מאיתנו, לחוסר אמון במנהלי המדינה הזו. עם זאת, אני מאוד מאמינה בכוחות המקצועיים כאן. מטפלים רבים עוברים כעת התמחות מתאימה כדי שיוכלו לטפל במעגל הראשון, שכולל את מי שחוו את האסון באופן ישיר: משפחות הנרצחים והנופלים, החטופים, הפצועים, ומאות אלפי המפונים. למעגל השני, שחווה את האירועים סביבו, וכרגע אפילו לא מודע לכך שהוא זקוק לעזרה, לא יהיו מספיק מטפלים מיומנים. המחקרים מצביעים על 60 ל-600 אלף אנשים כאלה, שיתחילו להרגיש את הקושי ככל שיתארך זמן החזרה לשגרה. תופעות של חוסר יכולת ליהנות, חיים בצל "אשמת הניצול', אנשים מודאגים, שמתקשים לישון שנבהלים בקלות מכל רעש, שסדר היום שלהם השתבש, עם קושי לטפל במשפחה, או לחזור לעבודה וכו'. חשוב לדאוג גם להם. אני קוראת לפורמט הזה: 'הצ'ופצ'יק של הקומקום', מעין ערוץ שמאפשר לאנשים לשחרר לחץ ולסייע להם להימנע מלהגיע למצבי קיצון. ליצור מקומות לאוורר בהם את הרגשות והמחשבות ולהרגיש יחד בקבוצת עמיתים, בה אפשר לספר את הסיפורים הפרטיים שלנו.
מהו הצעד הבא?
"הקורס הראשון נפתח בפברואר השנה וההיענות לשמחתי היא עצומה. 75 מתנדבים התקבלו למחזור הראשון ובסיומו, אחרי הפסח, ייפתחו קבוצות ש.ק.ט בכל רחבי הארץ. בשלב זה נשמח לשת"פים עם גופים עירוניים, חברות מסחריות וארגונים שונים המעוניינים להקים קבוצות כאלה לטובת העובדים, החברים והאנשים שנמצאים אצלם, וגם להתארגנויות שכונתיות ואזרחיות שונות, ובעצם – לכל מי שחפץ בקבוצה כזו בסביבתו: "מקום בטוח ושקט להניח בו את הרגשות והמחשבות שלנו בעת הזו".
www.sheket.org.il
בשיתוף קבוצות ש.ק.ט
