היחסים המינהליים־פליליים שבין אזרחי המערב למדינה שלהם נרקמו בעיקר במאה ה–16 ובמאה ה–17, שבהן התפתחה שיטת המשפט העכשווית. בין היתר, בעניינים מינהליים־פליליים שבין האזרח לרשויות מינהליות. הפילוסופיה הפוליטית של אותה תקופה משופעת באנלוגיות שבין ממלכת החיות הטבעית למדינה סמכותנית, ריכוזית ומודרנית.
שפינוזה, למשל, טען כי על פי חוק הטבע זכותם של הדגים הגדולים היא לבלוע את הדגים הקטנים. ג'ונתן סוויפט המשיל את החוקים לרשת קורי עכביש: הלכודים הקטנים והבינוניים נתפסים ונטרפים במהירות, בעוד שהגדולים והתקיפים קורעים את הרשת ונמלטים מהעכביש.
האנלוגיה מאוד רלוונטית גם היום, כמו במקרה של הליך פלילי־תכנוני שבוצע על ידי רשויות התכנון ובתי המשפט נגד נאשם בעל פרופיל תקשורתי גבוה.
למשרדנו הגיע אדריכל ותיק ומוערך, שהוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבודה ללא היתר. הוא חשש מפגיעה במוניטין שצבר ומכך שגופים ציבוריים יסרבו לעבוד איתו. הוא סיפר כי התבקש על ידי חברת בנייה לתכנן בניין בן חמש קומות, בהתאם לתוכנית המתאר ולהיתר שהתקבל. ואולם, החברה לא הסתפקה בבניין בן חמש קומות וביקשה לבנות שתי קומות נוספות. לצורך כך הכין האדריכל תוכנית נקודתית. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה את התוכנית, אך במועד הרלוונטי טרם ניתן היתר בנייה לשתי הקומות הנוספות. כך הבנייה בוצעה ללא היתר.
בנסיבות אלה הוצא צו מינהלי להפסקת עבודות הבנייה, שאושר על ידי בית המשפט. במקביל הוגש כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים נגד כל המעורבים. זאת, בהתאם לחוק התכנון והבנייה, העוסק בין היתר באחריות קבלן, אדריכל, מהנדס והנדסאי לעבירות בנייה.
הוועדה המקומית הגישה כתב אישום נגד החברה ובעלי תפקידים מרכזיים שהיו מעורבים בפרויקט: החברה ששימשה כקבלן המבצע, המנהל של חברת הבנייה והאדריכל. המהנדס לא הועמד לדין.
האדריכל טען להגנתו שהעבודות המתוארות בכתב האישום בוצעו בהיעדרו וללא ידיעתו, ולכן אין להטיל עליו אחריות. הוא סירב להודות באישומים וניהל הליך ראיות כדי להביא לזיכויו המלא.
הוועדה טענה מנגד כי גם במקרה של היעדרות ואי ידיעה מצד האדריכל יש להטיל עליו אחריות פלילית. לשיטתה, מטרת החוק היא לפרוש רשת רחבה מאוד שנועדה להקיף מעגל רחב של גורמים, ובנוסף למבצע העבודה, הבעלים והמשתמש במקרקעין יש להטיל אחריות על אנשי המקצוע המעורבים.
אחד מהם הוא האדריכל שערך את הבקשה להיתר בנייה וחתם עליה. הוא שימש כמפקח על הבנייה ואחראי לביקורת. בנוסף נטען כי מתוקף תפקידי הפיקוח — האדריכל אחראי למנוע עבירות בנייה.
תחילה קבע בית המשפט כי האדריכל אחראי לביצוע תוספת שתי הקומות, והרשיע אותו בדומה לשאר הנאשמים. אולם בשלב הטיעונים לעונש טענה עורכת דינו, סמדר בן דור, כי האדריכל אינו יכול להיות אחראי לבנייה שלא ידע על קיומה. לטענתה, במועד הרלוונטי הוא שהה בחו"ל ורק כאשר שב לארץ גילה שבוצעה בנייה בלתי חוקית והסיר מיד את אחריותו מהבניין.
עו"ד בן דור הוסיפה כי אדריכל שאחראי לביקורת ומשמש כמפקח עליון אמור לבקר בבניין בשלבים ספציפיים, כפי שנקבע בחוק. בנוסף טענה כי לאחר בניית הקומה החמישית לא היה לאדריכל צורך לבקר שוב בבניין, משום שסבר שהבנייה הופסקה עד לאחר קבלת ההיתר, ולא העלה בדעתו שהבנייה נמשכה. לכן תפקיד הפיקוח בהתאם להיתר שהיה בתוקף הסתיים קודם לביצוע העבירות.
אף על פי שבית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע תחילה את האדריכל, נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים בשלב הטיעונים לעונש, וביטל את ההרשעה. הוועדה המקומית עירערה על אי ההרשעה, ובכך לא הותירה לאדריכל ברירה אלא לערער גם הוא על הכרעת הדין.
בית המשפט המחוזי שדן בערעור הוועדה המקומית ובערעור שכנגד שהגיש האדריכל הורה על ביטול הערעורים, וזיכה את האדריכל מכל המיוחס לו. כך, למעשה, תוקן עוול כפול שבו מצד אחד רשת הקורים של חוק התכנון והבנייה מאפשרת לגופים החזקים להתחמק ממשפט ומעונש ומהצד השני היא לוכדת דווקא את הגורם התמים ביותר בשרשרת המקצועית.
משרד עורכי דין סמדר בן דור
