אופנה וטכנולוגיה. כבר שנים שאני מנסה להבין לאן השילוב בין השניים מוביל. מצד אחד יש לנו את האופנה, תחום תרבותי, מסורתי, ידני לא פעם ובעיקר תחום המתבסס כבר אלפי שנים על שלושה כלים פשוטים: בד, חוט ומחט. מצד שני יש לנו את הטכנולוגיה, תחום חדש יחסית, דינאמי, מהיר ונטול ערכי מסורת. אז איך משלבים? האם התחומים באמת יכולים להשתלב? ואיזו הצדקה יש לשילובם?
זה נכון שעולם האופנה בהחלט מנסה ליישר קו. ניתן לראות זאת בתהליך ייצור הבגדים, בפיתוח בדים חכמים ובשנים האחרונות אף ניתן לראות פיתוחים טכנולוגים חדשים, המשלבים אופנה עם טכנולוגיה. פריצת דרך גדולה בתחום ניתן לראות בפרויקט Jacquard של גוגל. בפרויקט, גוגל יצרו שיתופי פעולה עם חברות אופנה גדולות במטרה ליצור אופנה חכמה. שיתוף פעולה מוכר מתוך הפרויקט נעשה עם ליווייס. החברות יצרו יחד ז'קט ג'ינס חכם המגיב למחוות הלובש ומתפקד כמו ממשק מגע המחובר לאמצעים טכנולוגיים אחרים.
על אף שגוגל יצרו פריט לביש, עיקר השילוב בין אופנה לטכנולוגיה בתעשייה מתבסס על אקססוריז, כדוגמת שעונים חכמים. התפתחות תחום הלבוש החכם היא איטית בהשוואה לטכנולוגיות אחרות. אחת הבעיות העיקריות של שילוב טכנולוגיה בלבוש, היא העובדה הבסיסית שטכנולוגיה ומים לא עובדים יחד, ועד שלא ימצאו פתרון המאפשר כביסה של בגדים חכמים, כנראה שלא נראה שינויים דרמטיים בתחום.
עד כה השילוב של טכנולוגיה ואופנה התאפיין בעיקר בהצגת נתונים ומידע. המכשירים ספרו לנו את הצעדים, מדדו את הדופק ועקבו אחרי דפוסי השינה והנשימה שלנו. נוצר מרדף אחרי פיתוח מערכות שיתרגמו את גופנו לנתונים, יספקו הערכות והשוק התמלא במכשירים טכנולוגים העושים את אותה הפעולה ולא תמיד מחדשים ומעניינים מבחינה טכנולוגית. עם זאת, בגד הוא הדבר הקרוב ביותר פיזית לגופנו ועל כן, יש בו פוטנציאל גדול ולא ממומש בתחומים רבים: רפואיים, ביולוגים וחברתיים.
להשתמש בבגדים לשינוי דפוסי התנהגות
אספר קצת על עצמי. האהבה שלי לעולם האופנה החלה ביום הולדת 7 שלי, כאשר קיבלתי מתנה מסבתי - מכונת תפירה. מאז הדרך שלי ללימודי עיצוב אופנה הייתה סלולה. בצבא, שירתתי ביחידת 8200, שם נחשפתי לראשונה לתחום הטכנולוגיה וגיליתי עולם שלם ומרתק. מייד לאחר השחרור התחלתי ללמוד במחלקת עיצוב אופנה בשנקר. במהלך התואר הרגשתי שההתעסקות בעיצוב היא מעניינת ומשמחת, אבל היא לא גרמה לי לסיפוק, הרגשתי שמשהו חסר וכי איני רוצה רק לספר סיפור מסויים דרך אופנה, אלא לשנות דברים, כמו דפוסי התנהגות, ולהשתמש בבגדים על מנת לגרום לאנשים לפעול אחרת. בנקודה זו התחלתי לשלב בפרויקטים שלי אלמנטים טכנולוגיים.
פרויקט הגמר שלי התמקד בבעיה שמטרידה אותי בשנים האחרונות, והיא ההשפעה הישירה של טכנולוגיה על התקשורת הבין-אישית ועל היחסים בין בני אדם. הטכנולוגיה אמנם הגדילה את דרכי ההתקשרות בין אנשים, אך מחקרים מראים שאנשים מרגישים בודדים יותר מאי פעם. לפיכך, מטרת הפרויקט הייתה ליצור בגדים שיגרמו לאנשים להרגיש חלק ממשהו, לעבוד למען מטרה משותפת ואף לצאת מאזור הנוחות שלהם. מובן כי אין ביכולתנו להחזיר את הגלגל לאחור, אך אולי נוכל להשתמש בטכנולוגיה בדרך חדשה, שתעודד קשרים בין אנשים. בכל מערכת לבוש בקולקציה שיצרתי הוטמעו חיישנים שקולטים את התנועה של הלובש וממירים אותה לסאונד. כאשר שני רקדנים או יותר נעים יחד הם יוצרים מוזיקה מהתנועה המשותפת וכאשר נוצר ביניהם מגע, המגע משפיע על המוזיקה. הבגד בעצם אתגר את הלובש לחשוב ולתקשר כקבוצה, על מנת להפיק משהו חדש.
מבחינה ויזואלית הקולקציה הושפעה מגלי קול: הדגמים דינאמיים ומשתנים בהתאם לתנועות הלובשים ולסאונד. פרויקט הגמר שלי הוא קונספטואלי לחלוטין, אך הוא מקדם מחשבה על שילוב טכנולוגיות בבגדים שלא נובעות מצרכים פרקטיים בלבד. מטרתו היא לגרום לאנשים לחשוב על העולם שאנחנו רוצים לקדם ועל האופן בו אנו מעצבים טכנולוגיות שישפיעו על יחסים עתידיים בין אנשים.
העתיד - שכבות נוספות של איתות חברתי
מומחים בתחום ה-Wearables המסחרי גורסים, כי השלב הבא של התפתחות התחום תתמקד ב"עידן החברתי של טכנולוגיה לבישה", כאשר "לבישת טכנולוגיה לא תתבסס רק על מדידה ומעקב, אלא על שיפור יכולתו של גופנו לתקשר, להביע ולהזדהות עם אחרים".
כעת, אני סטודנטית לתואר שני ב-HCI (אינטראקציית אדם מחשב) במרכז הבינתחומי. במסגרת לימודיי בתוכנית, נחשפתי לאספקטים השונים של טכנולוגיה ולמדתי לחשוב עליה מנקודות מבט מגוונות יותר. הלימודים חיזקו אצלי את האמונה, כי השלב הבא של טכנולוגיה לבישה יתאפיין באופן בו הטכנולוגיה תגביר את האקספרסיביות של האינדיבידואל ותאפשר שכבות נוספות של איתות חברתי. כזו שתעוצב לא על מנת להפריע, אלא על מנת להעצים תשומת לב הדדית, שיתוף פעולה ותקשורת.
אחד האתגרים הגדולים של עידן זה היא העובדה שתמיד ניתן לדעת איך מתחילים דבר מסוים, אך לעולם לא ניתן לדעת בוודאות לאן הוא עשוי להתפתח. כאשר מדובר בטכנולוגיות לבישות היושבות צמוד לגופנו הדבר עשוי להיות מסוכן עוד יותר ולכן, מעבר לאבטחת פרטיות, על מעצבי עתיד מוטלת אחריות גדולה הנוגעת לאופן בו הם מעצבים את השימוש במוצר ואת חוויית המשתמש. על המעצבים לחשוב לא רק על איך לחדש, אלא גם לשאול את עצמם האם המוצר הכרחי? האם הוא יביא טוב לעולם? עליהם לתת תשומת לב מרובה להיבט האתי בכל שלבי הפיתוח והעיצוב של טכנולוגיות חדשות ולזכור כי טכנולוגיה צריכה להיות כלי שמטרתו לעזור לנו להתמקד בדברים החשובים ביותר בחיים: לשמור על חיינו שלווים, לעזור לנו לנכוח ברגע ולהיות מחוברים יותר לאנשים הסובבים אותנו.
הכותבת היא בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה ב"שנקר" וכיום היא סטודנטית לתואר שני ב-HCI (אינטראקציית אדם מחשב) ועוזרת מחקר במעבדה לחדשנות במרכז הבינתחומי בהרצליה
