במשך יותר מ-15 שנה ניהלה פרופ' ציפי שטראוס את מחלקת היילודים והפגים בשיבא, המקום שבו החיים מתחילים לפעמים במשקל של מאות גרמים ובמאבק על כל נשימה. כיום היא מובילה את תחום הלונג'ביטי במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, ועוסקת בשאלה שנראית הפוכה לחלוטין: כיצד נזדקן? מבחינתה, אין כאן מעבר בין שני קצוות החיים, זהו רצף אחד. "הדרך שבה הגוף יזדקן מתחילה להיכתב כבר ברחם, בלידה ובשנות החיים הראשונות", קובעת פרופ' שטראוס.
הטריגר האישי הגיע בגיל 47, עם הופעת תסמיני גיל המעבר. לקח לה זמן להבין שמדובר במנופאוזה, ומשם החלה לקרוא על הזדקנות ולונג'ביטי, בתקופה שבה כמעט איש בישראל לא הכיר את המושג. היא יצאה לבדוק מה קורה בעולם, ביקרה בקליניקות פרטיות, עברה בדיקות, וקיבלה המלצות לשלל תוספים. ככל שהעמיקה בנושא, התברר לה שלחלק גדול מההמלצות אין בסיס מדעי מספק, וחלקן אף עלולות להזיק. מכאן נולד מרכז לונג'ביטי שמעמיד את המחקר לפני השירות המסחרי.
מה רצית לעשות אחרת מהקליניקות שראית בעולם?
"ראיתי מרכזים שגובים עשרות אלפי דולרים על הערכות מגוונות, כשחלק מהבדיקות וההמלצות אינן מבוססות. החלטתי שאם אנחנו מקימים מרכז לונג'ביטי, הוא חייב לקום בתוך מוסד אקדמי, עם מחקר, תיקוף מדעי ומומחים מכל התחומים. התחלנו כמסגרת מחקרית, ורק אחר כך פתחנו גם שירות בתשלום. המטרה הייתה לבנות רפואה, לא למכור הבטחות".
יום הערכה במרכז כולל בדיקות קוגניציה, שינה, בדיקות דם מקיפות ונרחבות, דלקתיות, לב וכלי דם, הורמונים, הרכב גוף, מסת שריר, מטבוליזם, שיווי משקל, חושים ומצב נפשי. הנתונים מתורגמים לציונים ולדשבורד אישי, ועל בסיסם נבנית התערבות מותאמת. חלק מהמשתתפים קיבלו אפליקציה למעקב אחר צעדים, שינה ותזונה, וחזרו לבדיקות נוספות.
מה אתם מודדים שלא נבדק ברפואה הרגילה?
"אנחנו מודדים פרפורמנס, כלומר את התפקוד של מערכות הגוף, משום שהתפקוד יורד הרבה לפני שמופיעה אבחנה. אישה יכולה להגיע בגיל 52 עם אוסטאופניה, ורק בגיל 65 ליפול ולשבור את צוואר הירך. אם נזהה מוקדם ירידה במסת השריר, בשיווי המשקל, בשינה או בקוגניציה, נוכל לשנות מסלול לפני שהירידה הופכת למחלה ולאובדן עצמאות".
במקביל, המרכז תיקף אלגוריתמים של גיל ביולוגי על אוכלוסייה ישראלית, לאחר שרוב המודלים פותחו על בסיס אוכלוסיות אחרות. החיבור למעקב ארוך שנים שכבר בוצע במרכז הרפואי שיבא, אחר אנשים בריאים, אפשר להשוות בין הגיל הביולוגי לבין אשפוזים ותמותה. הממצא היה חד: גיל ביולוגי צעיר יותר נקשר לפחות אשפוזים ולפחות תמותה.
ברשתות החברתיות הלונג'ביטי נקשר לאמבטיות קרח, לתאי לחץ ולתוספי תזונה. אבל את מדברת על מדע, לא על טרנד או הייפ.
"יש כאן מדע אמיתי, אבל הרבה ממה שמוצג ברשת פשוט לא הוכח. אמבטיית קרח לא הוכחה כמאריכת חיים, גם לא תא לחץ וגם לא תוסף כזה או אחר. יש אנשים עם הרבה כסף שרוצים לחיות יותר, ויש מי שזיהה את הביקוש והפך אותו לשוק. תוסף נועד להוסיף משהו שחסר, נכון? האם תיקח תרופה ללחץ דם בלי למדוד קודם לחץ דם? קודם מודדים, אחר כך מעריכים, ורק אם יש חסר מוסיפים".
פרופ' שטראוס מונה חמישה צירים מרכזיים ברפואת לונג'ביטי המבוססים מחקרית: תזונה, שינה, פעילות גופנית עם דגש על כוח ומסת שריר, איזון הורמונלי ומיינדפולנס. לצידם היא מוסיפה את חשיבות שיווי המשקל, שומן בטני ותרגול קוגניטיבי, שאותו היא מכנה "חדר כושר למוח". ההבחנה המכריעה היא בין lifespan, מספר שנות החיים, לבין healthspan, השנים שבהן האדם נשאר בריא, עצמאי ומתפקד.
אם המדע עדיין אינו יודע להאריך תוחלת החיים, מה הוא יודע לעשות?
"אנחנו עדיין לא יודעים לעצור את הירידה הפיזיולוגית של הגוף, אבל אנחנו יודעים להאט את הירידה במדרון. אנחנו רוצים לשפר את תוחלת החיים הבריאה ולצמצם את שנות ההידרדרות".
החזון של פרופ' שטראוס הוא להביא את רפואת הלונג'ביטי לכל אדם, ולא רק למי שיכול לשלם. "המטרה היא דמוקרטיזציה של רפואת הלונג'ביטי", היא אומרת. לדבריה, חלק נרחב מהבדיקות ניתן לבצע אצל רופא המשפחה תוך דקות בודדות, או אצל האחות בקופת החולים. "מערכת הבריאות תבין שזה Win Win", היא אומרת, "כפי שהבינה מערכת הבריאות שממוגרפיה וקולונוסקופיה המבוצעות כיום בקופות החולים כסקר רפואי מניעתי חוסכות טיפולים קשים ויקרים בהמשך".
פרופ' שטראוס כבר מכשירה רופאים בקורסי לונג'ביטי באוניברסיטאות רייכמן ותל אביב לרופאי משפחה, פנימאים רופאי ילדים, גינקולוגים ומומחים נוספים, וצפויה לשמש מנהלת תוכנית ללימודי לונג'ביטי לרופאים בהרווארד. המרכז בשיבא מקיים שיתוף פעולה עם מרכז הלונג'ביטי ב-Mayo Clinic, כולל דיונים משותפים ופרסום מקצועי משותף.
לאחרונה הציגה את התחום בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, בשל ההשלכות הכלכליות האדירות. לדבריה, כל שנת חיים בריאה נוספת מייצרת ערך של 38 טריליון דולר לכלכלה העולמית.
באיזה גיל מומלץ להתייחס ללונג'ביטי?
"הרבה לפני גיל 50. מהרגע שאנו נוצרים. הוכח שמה שקורה כבר ברחם ובשנים הראשונות משפיע על הדרך שבה נזדקן. סוכרת היריון, רעלת היריון, תזונת האם, משקל לידה גוררים שינויים אפיגנטיים היכולים להשפיע עשרות שנים אחר כך על הסיכון להשמנה, סוכרת ויתר לחץ דם. ככל שמתחילים מוקדם יותר, אפשר להשפיע טוב יותר על המסלול".
"היום בטיפת חלב עוקבים בעיקר אחרי גדילה, התפתחות וחיסונים", היא מוסיפה, "ואחר כך כמעט אין מעקב. אנחנו רוצים לזהות כבר בילדות סמנים שמעידים שהילד נע במסלול של הזדקנות מואצת, ולהתערב כשהיכולת לשנות עדיין גדולה. בגיל 40 או 50 עדיין אפשר לשפר, אבל אצל תינוק או ילד ההשפעה גדולה משמעותית. מבחינתי, לונג'ביטי מתחיל ברגע שבו אנחנו נוצרים".
כחלק מהתפיסה הזו הקימה פרופ' שטראוס, יחד עם פרופ' אבלין בישוף, קונסורציום בינלאומי עם מומחים ברפואת נשים, נאונטולוגיה, ילדים, בריאות הציבור, אלגוריתמיקה ולונג'ביטי, ובהם פרופ' סטיב הורבאת', שפיתח את השעון האפיגנטי למדידת גיל ביולוגי. מאמר שלה שבו גיבשה את התפיסה הזו פורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Nature.
איך נדבר על לונג'ביטי בעוד עשר שנים?
"אני מאמינה שבעשור הקרוב נעבור מהמלצות כלליות להתערבויות ביולוגיות מדויקות, ונראה קפיצת דרך במחקר כפי שחקר הסרטן התקדם ב- 50 השנים האחרונות. לפני 30-40 שנה סרטן היה כמעט תמיד גזר דין מוות, היום במקרים רבים הוא מחלה כרונית שניתנת לטיפול. אנחנו לא רוצים להבטיח חיים עד גיל 150, אנחנו שואפים להגיע לגיל 95 או 100, עצמאיים, צלולים ופעילים – ובסוף – למות בריאים", מסכמת פרופ' שטראוס.
בשיתוף שיבא
