אנחנו עדיין במלחמה, אבל מנהלות ומנהלים בכל רחבי הארץ ומנהלים המעסיקים עובדים ישראלים בעולם, כבר מתחילים לקלוט חזרה עובדים שהשתתפו באופן פעיל בלחימה, או עובדים שהיו חשופים לאירועים הטראומטיים ב 7/10. מאורעות ה-7/10 והמלחמה שבאה בעקבותיהם הם חוויה מורכבת ומאתגרת שעלולה להשאיר את העובדים-הלוחמים עם סימפטומים אופייניים לאחר חשיפה ברורה ומיידית לטראומה.
על המנהלים והמנהלות להיערך לסימפטומים שאותם הם עלולים לראות בקרב עובדיהם, ועליהם להבין אותם. מעצם תפקידם כמנהלים יש להם יכולת לשמש כגורם משמעותי בתהליך ההתאוששות של העובדים שלהם, ולסייע להם לחזור לתפקידם בצורה בריאה ומוצלחת ובתוך כך לסייע גם לכלל עובדי הארגון להתגבר על התקופה המורכבת, תוך תמיכה וסיוע בעובד בשעות הקשות. הדבר יגביר את הנאמנות של העובד ואת הרצון שלו להחזיר לארגון כמיטב יכולתו ומעבר לכך. מדובר בערך האמיתי והבסיסי שכל ארגון וכל מנכ"ל צריך לבחור לפעול לפיו; עובדים שהארגון עמד לצידם בשעתם הקשה, יעמדו לצד הארגון.
הסימפטומים
אנשים שהשתתפו בלחימה או חוו מצב בו הם או קרוביהם היו במצב של סכנת חיים עלולים להפגין סימפטומים שונים שעשויים להשפיע על היכולת הפונקציונלית והרגשית של האדם. כגון:
1. זיכרונות חודרניים: האדם עשוי לחוות זיכרונות, פלאשבקים או חלומות כואבים ומפחידים, הנחווים לעיתים בצורה חיה, חווייתית וחושית, הקשורים לאירוע הטראומטי ללא שליטה או רצון. מה שעלול גם לגרום לקשיים בשינה ולעייפות. הימנעות מזיכרונות: האדם עשוי לנסות ממקומות, אנשים או דברים שמזכירים לו את החוויה הטראומטית.
2. חרדה וחשש: האדם עשוי לחוות חרדה ופחד יותר מאנשים אחרים.
3. קושי בתקשורת וביכולת לוויסות קשבי ורגשי: האדם עשוי להתמודד עם קושי בתקשורת וביכולת לנהל רגשות בצורה תקינה. הוא עשוי להיות רגיש יותר מרגיש לגירויים חיצוניים, להתקשות להתמודד עם רגשות ולהראות קושי בהסתגלות למצבים שונים.
4. שינוי באמונות של האדם: לגבי העצמי שלו, העולם ואנשים אחרים.
ההתנהגות במקום העבודה
כאשר בודקים באיזה אופן הסימפטומים הללו עלולים לבוא לידי ביטוי במקום העבודה, מתגלות המסקנות הבאות:
1. חרדה: עלייה ברמות החרדה אצל העובד יכולה להתבטא במגוון דרכים. אלה יכולים להיות התקפי חרדה בהם העובד יאמר כי אינו מרגיש טוב, ושהוא חווה קושי בנשימה, לחץ בחזה או פחד שהוא עומד למות. היא יכולה להתבטא בחוסר סבלנות כלפי אנשים אחרים או סירוב לבצע פעולות מסוימות, עלייה בדחיינות או שהמנהל עשוי לחוש שהעובד הרבה יותר חסר ביטחון מבעבר. העובד גם הוא יכול להימנע מלקחת משימות מורכבות או להתרחק מאנשי צוות ולהתקשות להתרכז במשימות היומיומיות. כמו כן, העובד עלול להגיב בתגובה של בהלת יתר לרעשים כגון טריקת דלתות, או רעשים אחרים המזכירים רעשי מלחמה, או לבקש לשבת עם הפנים לדלת כדי שלא ירגיש חשוף למישהו שעלול להגיע מאחור.
2. חוסר יכולת להתרכז: העובד עשוי להתמודד עם קושי ביכולת להתרכז ולהתמודד עם משימות מורכבות. העובד עלול לאבד בקלות את קו המחשבה שלו ולהתקשות להתמודד עם הפרעות חיצוניות, התנהגות שעלולה להוביל לירידה בביצועים. המנהל או המנהלת יכולים להבחין שהעובד מוסח הרבה יותר בקלות מרעשים או נותן חשיבות יתר לגירויים שנמצאים ברקע.
3. שינויים קיצוניים במצב הרוח או מצב רוח ירוד: המנהל יכול להבחין בשינויים קיצוניים במצב הרוח אצל העובד, או לחליפין, מצב רוח ירוד כגון חוסר תחושת שמחה או חוסר עניין בדברים שפעם עניינו אותו. כמו כן, ניתן להבחין בהרגשת עייפות וחוסר בתחושת הישג ולהבדיל אצל חלק מהעובדים ניתן לראות עלייה חדה בתחושת הכעס או הגברת השימוש בחומרים כגון אלכוהול וסמים.
4. קשיים בשינה: העובד ידווח שהוא לא ישן היטב או שהוא עייף, מה שעלול לבוא לידי ביטוי גם ביכולת הריכוז והביצוע.
5. הימנעות מנגיעה בזיכרונות הטראומטיים: העובדים עלולים להימנע מדברים שמזכירים להם את הלחימה או ימנעו מלשוחח עליה. במקביל יכולה להיות תופעה הפוכה בה העובדים מדברים "רק על הלחימה" כי היא הדבר שמעסיק את מוחם רוב הזמן.
6. התבודדות והתרחקות מהצוות: התחושה של העובד היא שמי שלא היה בלחימה או שמי שעבר את אותם אירועים טראומטיים לא יוכל להבין אותו. הוא יבחר להתרחק מאנשים שלא עברו חוויות דומות וירגיש שלא מבינים אותו.
כך יכולים המנהלים לסייע לעובדיהם
1. יצירת סביבה תומכת: לעובדים המתמודדים עם אירוע טראומטי עשוי להיות קשה להתמודד עם הסימפטומים של חשיפה לטראומה. כמנהלים, ניתן ליצור סביבה תומכת המאפשרת שיח פתוח ואמפתי במקום העבודה, להעניק מרחב לעובדים לשתף את החוויות שלהם ולהבין את צרכיהם האישיים. חשוב לומר לעובדים שרואים אותם, מבינים אותם ומעריכים אותם.
2. גיבוש תוכניות עבודה גמישה: המנהלים יכולים לגבש יחד עם העובד תוכנית עבודה גמישה המאפשרת חזרה לעבודה מצד אחד והתמודדות עם הקשיים הנוכחיים מצד שני. התוכנית תאפשר לעובד לעבוד היטב כשהוא מסוגל ולנוח בימים כשהסימפטומים חזקים במיוחד.
3. הקניית משאבים להתמודדות: המנהלים יכולים להנגיש לעובדים משאבים שונים שיכולים לסייע להם להתמודד עם האתגרים הפיסיים, הרגשיים, הקוגניטיביים והנפשיים שהחשיפה לטראומה הציבה לפניהם ממתן סדנאות המלמדות אסטרטגיות לניהול הלחץ, טכניקות נשימה, תרגול מדיטציה, או סדנאות אחרות שמסייעות להם להתמודד עם הסימפטומים ועד הנגשה של טיפול רגשי או רפואי במידת הצורך.
4. החזרת הביטחון האישי: הלחימה עשויה להשפיע על ביטחון העצמי של העובדים. כמנהלים, ניתן לסייע לעובדים לשחזר את הביטחון האישי שלהם על ידי חיזוק הרגישות האישית והערכים החיוביים שלהם. ניתן לקדם תהליכים של הכרה והערכה של הישגים ויכולות העובדים, ולספק משוב חיובי.
5. תמיכה במשפחות: תמיכה במשפחות העובדים שחוו טראומה ויצירת אירועים מותאמים למשפחות יכולה לחזק את המעגל המיידי של העובד, אירועים קטנים, שי לשבת - כל דבר שמרים את המורל המשפחתי יסייע גם לעובד.
להתייעץ עם איש מקצוע
בסופו של יום על המנהלות והמנהלים לזכור שכל אדם יכול לסבול מסימפטומים שונים, במידת חומרה שונה. חשוב שמנהל שמזהה סימפטומים כאלה, של חשיפה לטראומה אצל עובד בארגון, יתייעץ עם איש מקצוע או יפנה למקורות תמיכה מתאימים כדי לספק מענים הולמים ומותאמים.
למנהלים, ובעיקר למנהלות נשים שהן בעלות אינטואיציה רגשית מוגברת, יש כוח עצום בסיוע לעובדיהם, סיוע שיועיל לעובד, לארגון, לחברה ולקהילה כולה בטווח המיידי וגם בטווח הארוך.
*הכותבת הילה מעוז-שפיצר היא מומחית בדרמה תרפיה ובבריאות נפש קהילתית, ודוקטורנטית במעבדה לנוירוביולוגיה התנהגותית, מנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית"
