בשנת 2010 הגיעה ישראל לשיאה של תקופת בצורת, בה הלכה והתקרבה הכנרת לקו האדום התחתון. מה שזכור בעיקר מאותם ימים היו שידורי התעמולה המלחיצים שקראו לציבור לחסוך במים, אבל למעשה ההבנה כי ישראל צריכה פתרונות עתידיים על מנת למנוע משבר מים חמור צפה ועלתה הרבה לפני כן, כבר בסוף שנות ה-90' של המאה שעברה. בשנים אלו החלו הדיונים על הקמת מתקני התפלת מי ים, מה שהוביל בשנת 2000 לגיבוש תוכנית להקמתם של חמישה מתקנים כאלו בהיקף של 600 מיליון מ"ק מים בשנה.
בעוד שבציבור השתרשה התפיסה, כי מתקני התפלה שואבים מי ים בלבד, הרי שבמציאות קיימים גם מספר מתקנים השואבים מים מליחים מהאקוויפרים (מאגרי מים תת-קרקעיים), כאשר הגדול שבהם הוא "מעגן התפלה" שבקיבוץ מעגן מיכאל השואב את מימיו מאקוויפר תנינים מעומק של 40 מטרים.
"חברת מעגן התפלה הוקמה ב-2002, אודות ליוסי ברכמן המייסד והמנכ"ל הראשון, והחלה למכור מים למדינת ישראל באמצע שנת 2004", מציין ברק הורביץ, מנכ"ל החברה כיום. "בכך הפכה מעגן התפלה למתקן ההתפלה הפרטי הראשון, שמוכר מים למדינת ישראל על-פי צווי מכירה. רק לאחר מכן הצטרפו גם מפעלי התפלת מי הים לסיפור. בראשיתה הוקמה החברה בשיתוף עם חברה אמריקאית ולימים נמכר חלקה לקיבוץ מעגן מיכאל בו ממוקם המתקן".
אתם שואבים ומתפילים מים מליחים (brackish water). במה זה שונה מהתפלת מי ים?
"ראשית בעובדה שהמתקן שלנו מנצל את המים המליחים שלא ראויים לא לחקלאות ולא לשתייה, ממש לפני שהם מחלחלים לכיוון הים וכך אנו מונעים את בזבוזם. שנית, עלויות האנרגיה של המתקן שלנו הרבה יותר נמוכות מהמתקנים המתפילים מי ים, מה שמתבטא בצורה ישירה בפחות זיהום לסביבה, ושלישית, בשונה ממקור מים הומוגני כמו מי ים, אצלנו המים מגיעים מ-26 מקורות מים שונים אבל דומים, מה שאומר שאם מקור אחד נפגע, האחרים ממשיכים לפעול כבשגרה.
"יתרה מכך, ואולי זה הדבר החשוב ביותר, המתקנים המתפילים את המים המליחים באקוויפרים מוגדרים כמקורות מים לשעת חירום עבור המדינה", הוא מוסיף. "מדובר על מתקנים של יזמים פרטיים, אשר הלכו וסיכנו את הונם לטובת מעשה ציוני של ממש. אנחנו והיזמים הפרטיים האחרים שואבים לפי צווי מכירה שרשות המים נתנה לנו למשך 15 שנה ומפוקחים על-ידי השירות ההידרולוגי שיכול במקרי בצורת להורות לנו לשאוב פחות מים".
מתקני התפלת מי הים לא יכולים לספק אותנו בחירום?
"במצבי קיצון, כגון אירוע טרור בו פוגעים בתשתיות מתקני ההתפלה, דליפת נפט ממכליות, שמזהמת את מי הים בסביבת אחד המתקנים הגדולים, או דליפה לים מהאסדות, יהיה פרק זמן מסוים בו לא ניתן יהיה לשאוב ולהתפיל את מי הים באותו אזור. המדינה בונה על כך שאנו ומתקנים נוספים כמונו, נספק את המים החסרים באותם זמנים".
הטמעת טכנולוגיות מתקדמות
נכון להיום, מתקני ההתפלה הימיים מפיקים כ-600 מיליון קוב מים בשנה ו-80 מיליון נוספים מופקים ממי האקוויפרים, כאשר מעגן התפלה אחראית לייצור כמעט רבע מהכמות הזו. במונחים מספריים מדובר על כ-17 מיליון קוב לשנה וכ-50 אלף קוב ליום. "בכמות כזו אנו לא הולכים לספק מים לכל מדינת ישראל, אבל אנו בהחלט נחשבים למשק מים לשעת חירום", מסביר הורביץ.
אתם מוכרים את המים ישירות ליישובי הסביבה?
"לא. המים נמכרים לרשת ההולכה של חברת 'מקורות', שהיא הזרוע התפעולית של רשות המים ואחראית להולכת המים במדינה. למעשה, משק המים הוא משק סגור וקיים חשש שזה יצור כאן חוסר התייעלות ופגיעה בתחרות שעלולה לפגוע בכיס של כל אחד ואחת מאיתנו".
דרוש כאן הסבר.
"אני סבור שצריך לצמצם בהדרגה את המונופול של 'מקורות' בתחום המים. בדיוק כמו שבעבר חברת החשמל הייתה הגוף היחידי שסיפק חשמל והיום יש כבר יצרנים פרטיים במגמה שהולכת ומתרחבת, כך המדינה צריכה לנהוג בכל הקשור למשאב המים הלאומי. כאשר המדינה תקטין את מגבלות הרגולציה ותאפשר למתקני ההתפלה הפרטיים למכור את המים שלהם ישירות לרשויות בצורת מכרזים, הציבור יוכל ליהנות מהפחתת תעריף המים".
אם מדובר על משק סגור, איך בכל זאת אתם יכולים להתרחב ולמקסם רווחים?
"מבחינת כמות המים אנו מפוקחים אמנם על-ידי רשות המים ולא יכולים לגדול באספקט הזה, אך יחד עם זאת אנו כן יכולים לגדול על-ידי הגברת ההתייעלות של ייצור המים. את זה אנו עושים באמצעות הטמעת טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות שבהן יחס ההשבה עולה ובכך אנו מזרימים פחות תמלחות לים".
למה הכוונה?
"אם ניקח את מתקני התפלת מי הים לדוגמה, הרי שיחס ההשבה שלהם עומד כיום על 50%. כלומר, שמחצית מהמים חוזרים לים כתמלחת ומחציתם הופכים למי שתייה. אצלנו יחס ההשבה עומד על 80% וכך מכל ליטר אנו מפיקים 80% מים לשתייה ורק 20% בלבד מועבר לים כתמלחת. זוהי גם אחת הסיבות שאנו נחשבים ליותר 'ירוקים', שכן אנו כמעט ולא גורמים להמלחת הים, וגם האחוזים הספורים שחוזרים לים הם עדיין פחות מלוחים מריכוז המלחים בים".
שירותי ייעוץ בחו"ל
בחורפים האחרונים נשברו שיאי גשמים והכנרת הגיעה לתכולה כמעט מקסימלית, מה שהעלה את השאלה האם מתקני ההתפלה נחוצים כל כך. הורביץ סבור שכן: "זה נכון שכיום למדינת ישראל אין בעיה של מים בעקבות החורפים הגשומים והתמלאות המאגרים, אבל אין לדעת מה יילד יום. צריך לזכור את קצב גידול האוכלוסייה בישראל ואת העלייה ברמת החיים ומכאן לגזור את הביקושים העתידים למים. כדי שלא נמצא בפיגור אחר קצב גידול הביקושים חייבים להגדיל כל הזמן את תפוקת המים כולל ממתקני ההתפלה הקיימים והעתידיים. אף אחד גם לא יודע אם לא נחווה שוב רצף של שנים שחונות. אני גם מזכיר שהכנרת כבר לא מהווה מאגר מים זמין כיום. כמעט ולא שואבים ממנה מים והיא מהווה למעשה מאגר תפעולי וגיבוי לחירום".
הסכמי השלום האחרונים עם איחוד האמירויות ובחריין, מהווים בשורה עבורכם?
"מעגן התפלה היא יותר חברת תפעול ופחות חברת שירותי הנדסה כך שהשלום טומן בחובו הזדמנויות כלכליות עצומות לחברות ההנדסה. יחד עם זאת, אני מאמין שעם הניסיון הרב שצברנו נוכל לשמש בעתיד כגוף הנותן שירותי ייעוץ בחו"ל".
