בעולם שבו תרבויות, שפות וסגנונות נפגשים ומתערבבים ללא הרף, האדריכלות היא הרבה מעבר לפעולה טכנית של תכנון מבנה. זהו מהלך פרשני עמוק, הדורש הבנה היסטורית, עירונית ותרבותית לצד רגישות לפרטים הקטנים ביותר. עבור אדריכלית מיכל שפר, התפיסה הזו אינה תיאוריה אלא דרך חיים מקצועית. "אני מאמינה בטוטאל דיזיין, ושתפקידי כאדריכלית הוא להחזיק ברגע אחד המון נקודות מבט שונות, לזקק אותן לתמונה בהירה ולהצליח לשקף אותה בשטח", היא אומרת. "הרעיון הוא לארוג את החומר, האור והמרקם לסיפור שלם ומאוזן - מהעיר ועד הכפית".
אדריכלית שפר נולדה באיטליה וכבר בילדותה ספגה תרבות ואמנות דרך טיולים. "לימדו אותי להתבונן ולמצוא את היופי ביומיום: באבן, בפרופורציה, בפרקטיקה ובמקצב", היא נזכרת. מעברי מגורים בין מדינות, לימוד שפות וחשיפה לתרבויות שונות ביססו בה תפיסה גלובלית ורחבה של מקצוע שאינו מסתכם בתכנון חללים.
כיום, כבעלת משרד שפר אדריכלים, היא פועלת במספר זירות במקביל: משימור ובנייה באתרים ארכיאולוגיים עבור רשות הטבע והגנים, דרך פרויקטים של התחדשות עירונית ועד מבני ציבור ומרכזי מבקרים.
הירקון 70
בולט במיוחד פרויקט המגורים הירקון 70 בתל אביב, קומפלקס היסטורי הכולל בניין לשימור מחמיר ואת "בית השומר" בעורפו. פרויקט זה הושק לאחר שלוש שנות עבודה מדוקדקת. בפרויקט זה נבחר מהלך חריג במגורי יוקרה: לכל אחת משמונה הדירות עוצבה שפה מובחנת, בהשראת הדמויות שחיו ופעלו במקום. האטלייה של אריה שרון זכתה לפרשנות מודרניסטית מדויקת ברוח שנות ה-20; דירת לולה בר מהדהדת את האלגנטיות של שנות ה-50 בקווים מעוגלים ופלטת פסטל מעודנת; "בית השומר", שבו התגורר מאיר אריאל, נוגע בשנות ה-80 האייקוניות; ודירת בצלאל (צלאל) דבליצקי שואבת השראה מארט דקו מוקפד, כרמז לשנות היזמות המקומית.
כל דירה מספרת פרק אחר בסיפור הארצישראלי - דרך חומר, צבע, נגרות ותאורה - וביחד הן יוצרות מחווה תרבותית מורכבת, המכבדת את עברו של המקום ומציבה אותו מחדש כמגורים בעלי עומק וזהות.
מקצועיות שמנצחת כל סוגיה מגדרית
לאחר שירותה הצבאי, יצאה ללמוד אדריכלות בפוליטקניקו במילאנו, ובהמשך עבדה במשרדו של האדריכל הבינלאומי מאסימיליאנו פוקסס. בגיל צעיר מונתה לראש צוות התכנון בפרויקט מרכז פרס לשלום ביפו, תפקיד שכלל עבודת תכנון, ניהול ופיקוח עליון. "האמון שקיבלתי חידד אצלי את תחושת האחריות, שהיא בעיניי חלק מהותי מהתפקיד", היא מדגישה.
עם חזרתה ארצה, בגיל 28, החלה לעסוק בפרויקטים קטנים אך מגוונים במגזר הפרטי והציבורי, ביניהם פרויקט תמ"א 38 ייחודי ביזום עצמי. כל פרויקט סייע לה לטוות רשת חדשה של שיתופי פעולה ולהעמיק את מלאכת האיזון העדינה, במיוחד בפרויקטי שימור, בין המורשת האדריכלית הקיימת לבין כל התערבות חדשה.
את חושבת שהיותך אישה מקשה עליך בפרויקטים מורכבים או להיפך?
"בדרכי המקצועית חוויתי לא מעט רגעים שבהם נדרשתי להוכיח את עצמי, אבל עם השנים והרזומה היחס השתנה. בסופו של דבר, המקצועיות מנצחת כל פוליטיקה, ואני מאמינה שאם את מקצועית, מדויקת, מעמיקה ויודעת לקחת אחריות כוללת - זה מה שמשנה. מעבר לכך, היום אני מבינה שכוח נשי הוא גם לדעת לבחור את הפרויקט ואת סביבת העבודה שבה נוח לי ליצור, ולבחור יזמים שבוחנים פרויקט על כלל המשמעויות שלו. שם אני בוחרת להיות".
כמו פרויקט הירקון 70?
"בהחלט. זה פרויקט שמאגד עבורי את כל מה שאני מאמינה בו. כבר בסיור הראשון עם היזמים בבניין שתכנן זאב רכטר, הבנו שמדובר בנכס תרבותי ולא רק נדל"ני. שימור החזיתות והמגרש דרש עבודה מדויקת מול מחלקת השימור בעירייה, ולצד זאת תוכנן שיפוץ פנימי מקיף. האתגר האמיתי היה לאזן בין מחויבות היסטורית לבין יצירה עכשווית. הפרויקט נשען על אמון מלא בינינו לבין היזמים, מהקונספט ועד הפרט האחרון. הבחירות האמיצות של צוות היזמים הן שאפשרו לנו להוציא לפועל את הפוטנציאל של הבניין ולחשוף את האוצרות החבויים בו. בעיניי זו דוגמה לשותפות שבה חזון תרבותי ותוכנית עסקית אינם מתנגשים, אלא מזינים זה את זה".
פרויקט הירקון 70, יזמים: NOVACITY וקבוצת בליליוס, אדריכלית בכירה: מיכל רונקו לשפר אדריכלים.
בשיתוף שפר אדריכלים
