תהיו ייצוגיים

הרפורמה החדשה בחוק תובענות ייצוגיות עשויה להפחית את כמות התביעות הייצוגיות, שזינקה בתקופת הקורונה. איך ניתן להפחית את החשיפה ומה הכלים החדשים שעומדים לרשות העסקים והצרכנים?

אגם קדם לוי
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אנשים לוחצים ידיים
תהיו ייצוגייםצילום: shutterstock
אגם קדם לוי
תוכן שיווקי

עבור תאגידים ועסקים רבים, תביעות ייצוגיות עשויות להיות אחד האיומים המשמעותיים ביותר. עדות נוספת לכך התקבלה בסוף חודש אפריל, כאשר חברת שטראוס מצאה את עצמה מתמודדת עם שתי בקשות לתביעות ייצוגיות בסך כחצי מיליארד שקלים, בעקבות פרשת הסלמונלה.

מאז הופעת מגפת הקורונה חל זינוק חד בהיקף הבקשות לאישור תביעות ייצוגיות שמוגשות לבתי המשפט. בחודשים מרץ ואפריל בשנת 2020 הוגשו לבתי המשפט לא פחות מ-458 בקשות שונות לאישור תביעות ייצוגיות. כ-80 מהן עסקו בסוגיות צרכניות, ו-40 עסקו בהיבטי ניירות ערך, שוק ההון או חברות הביטוח.

אין לזלזל בהשלכות של הגשת תביעה ייצוגית נגד עסק. בשל אופיין של תביעות ייצוגיות, היקף הפיצוי במקרה של הפסד עשוי להגיע למיליוני שקלים – ואף עשרות או מאות מיליונים. במקרים מסוימים, תביעה ייצוגית עלולה להוביל להתמוטטות כלכלית של חברה שלמה.

בשל הסכנות הטמונות בתביעות ייצוגיות ובעקבות הזינוק בהיקף הבקשות לאישור תביעות אלו, עסקים רבים פונים לחפש כלים הגנתיים הולמים. בתחומים שונים במשק מוצאות את עצמן חברות בחיפוש אחר הכלים המשפטיים שיאפשרו להן להדוף תביעות ייצוגיות שמוגשות נגדן – או לפחות לצמצם את היקף הפיצוי הפוטנציאלי.

תביעות ייצוגיות - זה מסובך

תביעה ייצוגית היא תביעה שמנהל אדם אחד בשם קבוצה. מטרת התביעה הייצוגית להקל על הגשת תביעות במקרים שבהם יש קבוצה גדולה של נפגעים שכל אחד מאנשיה ספג נזק קל יחסית. במקרים כאלה אין לכל אחד מהנפגעים כדאיות כלכליות לנהל תביעה ממושכת ויקרה בבית משפט. התביעה הייצוגית מאפשרת לממש את זכות הגישה לבית המשפט בעזרת האצלת הסמכות לתובע אחד לנהל את התביעה בשם קבוצת הנפגעים כולה. אם ייפסק פיצוי בתביעה – הוא יחולק בין כל הנפגעים הרלוונטיים.

בהקשר העסקי, תביעות ייצוגיות מוגשות לעיתים קרובות בענייני צרכנות, בנקאות, ביטוח, ניירות ערך או איכות הסביבה. תביעות אלה טומנות בחובן סיכון כספי ניכר: כאשר התובע מנצח בתביעה, בית המשפט מחשב את הפיצוי על בסיס הנזק לקבוצת הנפגעים כולה. כך למשל, במקרה של התביעות הייצוגיות נגד שטראוס, התובעים טוענים כי לכל צרכן נגרמה פגיעה בסך 530 שקלים בשל רכישת המוצרים הפגומים והחשיפה לחיידק המסוכן. בשל מספר הצרכנים הגבוה, דרשו התובעים פיצוי בסכום דרמטי בסך 458 מיליון שקלים.

שורשי התביעות הייצוגיות מגיעים עד לממלכת אנגליה במאה ה-12. באותם ימים, החוק האנגלי הכיר באפשרות של הגשת תביעות קבוצתיות בשם כפרים, עיירות או גילדות. עם השנים חל שינוי מהותי בתפיסת החוק האנגלי, ובתי המשפט להעדיף תביעות אינדיבידואליות על פני תביעות קבוצתיות – אולם רעיון התביעה הייצוגית שרד ואף עשה את דרכו אל מעבר לאוקיאנוס.

התביעה הייצוגית המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה, נולדה במאה ה-19 בארצות הברית – בהתבסס על אותם עקרונות עתיקים מאנגליה. עם השנים התפתחה מסורת אמריקנית שלמה המקנה חשיבות לתביעות ייצוגיות נגד תאגידים. בין השאר זכו לתשומת לב תקשורתית תביעות ייצוגיות של יוצאי צבא שנחשפו לקוטלי צמחים רעילים בווייטנאם, תביעה נגד חברות הטבק סביב נזקי העישון הפסיבי – וכן תביעה שתבעו מיליון וחצי עובדות ברשת וולמארט בטענה להפליה מגדרית.

תביעות ייצוגיות נותרו תופעה אמריקנית ברובה – שנהוגה באופן כמעט בלעדי בצפון אמריקה ובכמה מדינות באירופה ובמזרח התיכון, בהן ישראל. בשנים האחרונות חל שינוי ביחס של אירופה לתביעות ייצוגיות – ובשנת 2018 הציע האיחוד האירופי רפורמה ראשונה מסוגה בחוקי האיחוד, שתתיר הגשת תביעות בשם קבוצת נפגעים רחבה.

התביעות הייצוגיות קנו אחיזה בישראל החל משנות ה-90, בעקבות כניסתן של חברות ענק לארץ והופעת היבטים צרכניים חדשים. בשנת 2006 אישרה הכנסת חוק שנועד להסדיר את עולם התביעות הייצוגיות: חוק תובענות ייצוגיות. החוק הגדיר בצורה מסודרת את אופן הגשת התביעות הייצוגיות, וכן קבע כללים אחידים לניהולן בבתי המשפט.

חוק תובענות ייצוגיות קבע בין השאר כי ניתן להגיש תביעות ייצוגיות בנושאי צרכנות, בנקאות, ביטוח, הגבלים עסקיים, ניירות ערך, מפגעים סביבתיים, השבת מיסים שנגבו בניגוד לחוק, סוגיות דיני עבודה וכן סוגיות הנוגעות לשוויון. החוק נחשב למהפכני, ובמבחן התוצאה הוא הוביל לעלייה ניכרת במספר התביעות הייצוגיות המוגשות בארץ בכל שנה. מאז חקיקת החוק הוגשו בישראל יותר מ-7,000 תביעות ייצוגיות שונות, כאשר בכל שנה מוגשות יותר מאלף תביעות שונות.

אפשר להתגונן

בניגוד להליכים משפטיים אחרים, בניהול תביעה ייצוגית מתווסף לתהליך שלב מהותי נוסף: הגשת בקשה לאישור התביעה. כל תביעה ייצוגית זקוקה לאישור מטעם בית המשפט, שמסמיך את התובעים לנהל את התביעה הייצוגית בשם קבוצת הנפגעים.

במהלך הדיון על הבקשה לאישור התביעה, בית המשפט בודק את עילת התביעה האישית של התובע. כלומר, על התובע להוכיח בצורה ברורה שהוא משתייך לקבוצת הנפגעים. לעיתים רחוקות מאושרות גם תביעות ייצוגיות שבהן אין תובע בעל עילת תביעה אישית: כך למשל בשנת 2013 פסק שופט המחוזי חאלד כבוב כי ארגונים רשאים במקרים נדירים לנהל תביעות ייצוגיות בשם אחרים.

הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית היא שלב מכריע בהתנהלות ההליך – ובמקרים רבים בית המשפט ידחה את התביעה כבר בשלב זה. לפיכך, הדיון על הגשת הבקשה הוא אחד הכלים החשובים ביותר בידי הנתבעים, והוא המאפשר להם לפעול לביטול התביעה ללא ניהול הליך משפטי ממושך ותובעני.

נתבעים בתביעות ייצוגיות יכולים להשתמש בעילות שונות בדרישה לבטל את התביעה. ביכולתם לטעון שהתובע אינו תובע הולם ואינו ראוי לשאת בנטל ניהול התביעה. טענה נפוצה נוספת היא שהתביעה לא הוגשה בתום לב, ושעומדת מאחוריה אג'נדה סמויה לפגוע בחברה הנתבעת. טענה זו משמשת חברות רבות כאשר הן סבורות שמאחורי התביעה עומד ניסיון להתנקם בחברה או לפגוע בפעילותה התקינה.

כדי להתגונן מפני תביעה ייצוגית, ניתן להטיל ספק גם בשאר המרכיבים הדרושים לניהול התביעה. למשל, תביעה ייצוגית נדרשת לתבוע פיצוי אחיד ומשותף לכל חברי קבוצת התובעים – ללא פסיקת פיצויים נפרדים לכל אחד ואחד מהם. התביעה נדרשת להוכיח גם שהגשת תביעות פרטניות מצד כל אחד מהנפגעים אינה אפשרית או כדאית מסיבות כלשהן. במקרה שבו התביעה הייצוגית אינה עומדת בדרישות הללו – בית המשפט עשוי לדחות על הסף את הבקשה לאישור התביעה.

מרבית התביעות הייצוגיות בארץ ובארצות הברית מסתיימות בהסכמי פשרה. גם כלי זה עומד לרשות הנתבעים כדי להגן על עצמם ולצמצם את הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית. חשוב לזכור שיש פער מהותי בין האינטרסים של התובע לבין האינטרסים של קבוצת הנפגעים כולה: בשל העובדה שהתובע נדרש לנהל את התביעה ולממן את הוצאותיה המשפטיות – הוא עשוי לבחור בפשרה כלכלית בקלות רבה יותר.

הרפורמה שבדרך

בימים אלה מקדמת הממשלה רפורמה משמעותית בעולם התביעות הייצוגיות, שאף אושרה באוגוסט 2021 כהחלטת ממשלה תחת השם "שמירה על האינטרס הציבורי במסגרת תובענות ייצוגיות". ההחלטה נועדה להקשות על הגשת תביעות ייצוגיות נגד גופים ציבוריים, וכן לנטרל את היכולת של גופים עסקיים "לגרור" רשויות ציבוריות אל תוך המאבקים המשפטיים שלהן.

ההחלטה החדשה צפויה להיות מוגשת בעתיד לכנסת כהצעת חוק, בכפוף ליציבות הממשלה והקואליציה. במסגרת הרפורמה תוגבל משמעותית, בין השאר, היכולת לדרוש החזרים מהרשויות על גבייה לא חוקית – וייקבע כי תקופת ההשבה המירבית תעמוד על 24 חודשים בלבד. כלומר, במקרה שבו ייקבע כי רשות ציבורית גבתה מהציבור כספים שלא כדין – יינתן החזר רק עבור השנתיים שלפני הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית.

שינוי נוסף שנכלל בהחלטת הממשלה עוסק בהודעת צד שלישי במסגרת תביעה ייצוגית. הודעת צד שלישי היא כלי העומד לרשות נתבעים בתביעות ייצוגיות – ומאפשר להם להודיע לצד שלישי על הגשת התביעה ולטעון כי אותו צד שלישי אחראי לפצות את הנתבע במקרה של הפסד. הלכה למעשה, הודעה כזאת מאלצת את הצד השלישי להצטרף להליך התביעה כדי להגן על עצמו מפני תשלום פיצויים.

פסיקת בית המשפט העליון קבעה בעבר כי במקרים מסוימים ניתן להגיש הודעת צד שלישי כנגד רשות ציבורית. כעת, הרפורמה החדשה צפויה לעקוף את הפסיקה הזאת ולמנוע הגשת הודעות מסוג זה נגד רשויות ציבוריות. נתבעים בתביעות ייצוגיות עדיין יוכלו לדרוש פיצוי מרשויות המדינה (בהנחה שאלה נושאות באחריות לסוגיה העומדת במרכז התביעה) – אך יהיה עליהן לעשות זאת רק בדיעבד.

מהלכים נוספים שנכללים ברפורמה החדשה עוסקים בהגנה על גופים פרטיים שגבו מס עבור רשות המיסים (למשל, גביית מע"מ שלא כחוק) – וכן בהגנה על קופות חולים מפני תביעות ייצוגיות.

בקליניקה לתובענות ייצוגיות באוניברסיטת תל אביב מתחו ביקורת על השינויים המוצעים. "תיקונים אלה מרחיבים בצורה דרמטית את ההגנות שניתנו למדינה בחוק, מבלי להעניק כל משקל לאינטרס הציבורי הקיים בהגשת תובענות ייצוגיות נגד המדינה ולפיצויו של הציבור במקרים המתאימים לכך", כתבו בקליניקה ואף כינו את השינויים "מרחיקי לכת".

החשש מתביעות ייצוגיות צפוי להמשיך ללוות כל עסק גדול שנמצא בקשר תדיר עם קהל צרכנים רחב. היכרות עם עולם התביעות הייצוגיות ועם הכלים ההגנתיים העומדים לרשות נתבעים עשויה לסייע לתאגידים להיערך מבעוד מועד לאפשרות של התמודדות עם תביעה ייצוגית – ולצמצם את הנזקים הפוטנציאליים במקרה של תביעה.