כאשר רכיב מרכזי בטורבינה של תחנת כוח כושל, מתחיל מרוץ יקר ומורכב נגד הזמן. במקרה כזה התחנה עלולה להיחשף להשבתה ממושכת, וכל יום שבו היא אינה מייצרת חשמל עלול לגרום להפסדים משמעותיים. השאלה החשובה אינה רק כמה תעלה ההובלה של הרכיב החלופי, אלא מה תהיה העלות העסקית אם הוא לא יגיע בזמן. זה היה האתגר שעמד בפני UBL בפרויקט שבו נדרשה להעביר רוטור במשקל של כ-90 טונות מגרמניה לתחנת כוח בישראל. הפתרון דרש שימוש ב"אנטונוב AN-124", מטוס מטען כבד שהזמינות שלו מוגבלת מאוד. אולם השגת המטוס היתה רק תחילתו של המבצע. בגלל משקל הרוטור וממדיו, התנועה בכבישי גרמניה חייבה ליוויי משטרה והוגבלה לשעות מסוימות. כדי לקצר את הדרך ולהפחית את התלות באישורים האלה, נבנה מסלול שכלל גם הובלה על גבי רפסודה בנהר.
בהמשך גם התברר שהמטוס אינו יכול לנחות בישראל. אז במקום להמתין לפתרון אחר, נבנה מסלול חדש: האנטונוב נחת בלרנקה, הרוטור הועבר יבשתית ללימסול, הועלה לאונייה שהפליגה לחיפה, ומשם, לאחר השחרור מהמכס, הובל ישירות לתחנת הכוח. כל המהלך הזה, שכלל מטוס, הובלה כבדה, רפסודה, ליווי משטרתי, שני נמלים, אונייה, מכס ומנופים - הושלם בתוך 72 שעות.
"העלות של פתרון כזה היא גבוהה, אבל צריך להשוות אותה לעלות של כל יום שבו תחנת הכוח אינה מייצרת", מסביר אבי בוחבוט, שותף ומנכ"ל UBL. "זה המקום שבו לוגיסטיקה הופכת מהוצאה לכלי עסקי. אנחנו לא בוחנים רק כמה עולה להעביר את המטען, אלא כמה זה יעלה ללקוח אם הוא לא יגיע בזמן".
"מהר ובזמן הם לא אותו דבר"
UBL, שהוקמה ב-2004 והיא חלק מקבוצת קריאף, מתמחה בלוגיסטיקה של פרויקטים מורכבים בתחומי האנרגיה, התשתיות, הנפט והגז והתעשיות הביטחוניות. לאורך השנים היתה החברה מעורבת בין היתר בפרויקטים של קידוחי תמר ולווייתן ובפרויקטי הרכבת הקלה בתל אביב ובירושלים. בנוסף, היא מנהלת פרויקטים הכוללים מטענים ביטחוניים מורכבים, לרבות מטעני Class 1, צ'רטרים אוויריים וימיים, ציוד חריג והרגולציה הנלווית לכך.
המכנה המשותף לפרויקטים האלה אינו רק גודל המטענים. לעתים מדובר בציוד כבד או ארוך במיוחד, בחומרים מסוכנים או במערכות רגישות שכל מכה עלולה לפגוע בהן. במקרים אחרים, המורכבות נוצרת בגלל מגבלות רגולטוריות, דרישות ביטחוניות, ריבוי מדינות או לוחות זמנים שמחוברים לעבודתם של טכנאים, מנופים וצוותי הקמה.
"בשילוח רגיל מנהלים תנועה של מטען. בפרויקט מורכב מנהלים בעיקר סיכונים", אומר בוחבוט. לדבריו, המטרה אינה להביא את הציוד מהר ככל האפשר בכל מחיר, אלא לוודא שהוא מגיע במועד שבו האתר ערוך לקבל אותו. "מהר ובזמן הם לא אותו דבר. מטען יכול להגיע מוקדם מדי וליצור בעיה של אחסנה, או מאוחר מדי ולעכב צוות שלם. לכן צריך להבין מה קורה לפני המשלוח ומה אמור לקרות אחריו".
הבחנה זו חשובה במיוחד בפרויקטים המבוססים על מתכונת EPC - הנדסה, רכש והקמה. כאשר מקימים מפעל או תחנת כוח, לכל יחידת ציוד יש מקום מוגדר בסדר ההקמה. מטען שמגיע שלא במועד או בסדר הלא נכון עלול לחסום שטח עבודה, להשאיר צוותים ללא יכולת להתקדם ולגרור עלויות נוספות לאורך השרשרת.
הברזלים, הניירת ומה שביניהם
בוחבוט מתאר את ניהול הפרויקטים הלוגיסטיים באמצעות שלושה קווים מקבילים. הראשון הוא "קו הברזלים": המטען עצמו, המשאיות, האוניות, המטוסים, המנופים וציוד ההנפה. השני הוא "קו הניירת": אישורי הדרך, המכס, הרישיונות, הביטוח ודרישות הבטיחות והרגולציה. הקו השלישי שמחבר ביניהם הוא התקשורת.
חלק מהתקשורת מתנהל באמצעות תוכניות עבודה, גאנטים, דוחות וישיבות סטטוס. במקביל מתקיים גם ערוץ בלתי פורמלי של שיחות טלפון, הודעות, תמונות ושידורי וידאו מהשטח. "לפעמים שיחת וידאו של שתי דקות עם אדם שנמצא בצד השני של העולם נותנת תמונה מדויקת יותר מ-20 מיילים", הוא אומר. "התפקיד שלנו הוא לראות בכל רגע את התמונה המלאה ולהבין איפה עלולה להיווצר נקודת כשל".
דוגמה לכך היא פרויקט שבמסגרתו טיפלה UBL בכמעט 150 ארונות סוללות ששימשו כמערכות גיבוי של מרכז נתונים. בקשה שנשמעה בתחילה כמו עבודת פינוי התגלתה כשרשרת מורכבת של פעולות: פירוק וריקון הארונות באתר, הפרדת הסוללות משאר הציוד, אריזה המותאמת לחומרים מסוכנים, אחסנה, טיפול במתכות והכנת הסוללות ליצוא למתקן מיחזור מורשה באירופה.
ובמקרה הזה, האחריות לא הסתיימה בשער האתר או בנמל. העברת פסולת מסוכנת בין מדינות חייבה רישיונות יצוא, אישורים סביבתיים ותיאום עם המדינות הרלוונטיות לאורך מסלול המשלוח. מאחורי הפרויקט פעלו אנשי בטיחות, צוותי עבודה, מובילים, מחסנים, חברות מיחזור, גורמי מכס ורשויות בישראל ובאירופה. כל גורם היה אחראי לחלק אחר בפרויקט, אך מבחינת הלקוח היתה כתובת אחת שניהלה את התהליך מהארון באתר ועד למיחזור ולסגירת מעגל התיעוד.
"ככל שהפרויקט מורכב יותר, יש יותר ספקים, יותר ממשקים ויותר נקודות שבהן משהו יכול להשתבש. לכן דווקא בפרויקטים כאלה הלקוח צריך פחות אנשי קשר ויותר אחריות שמרוכזת במקום אחד", אומר בוחבוט.
הלוגיסטיקה קובעת את הקצב
אותו עיקרון בא לידי ביטוי בפרויקט להקמת מפעל חדש למיחזור סוללות ליתיום בדרום הארץ, שאליו הגיע ציוד תעשייתי מגרמניה. בפרויקט הזה, עוד לפני שהמטענים יצאו לדרך נדרש תכנון של השרשרת כולה: איסוף הציוד, הובלה יבשתית, שילוח בינלאומי, עבודה מול הנמלים והמכס בישראל, הובלה לאתר ותכנון הריקונים והפריקות.
והאתגר נמשך גם לאחר הגעת המשאיות. חלק מהציוד דרש שימוש במכשור ובאמצעי הרמה ייעודיים וכוח אדם מקצועי. גם סדר הגעת המטענים, אזורי הפריקה, זמינות הציוד ודרישות הבטיחות נדרשו להתאים להתקדמות עבודות ההקמה. כך, גם אם כל ספק בשרשרת מבצע היטב את תפקידו, הפרויקט עדיין עלול להיתקע בנקודות החיבור ביניהם.
"אנחנו לא מנהלים משלוחים בתוך הפרויקט, אלא את ההשפעה של הלוגיסטיקה על הפרויקט כולו", מדגיש בוחבוט. "המטרה היא שהציוד יגיע כשהאתר מוכן לקבל אותו ויונח במקום שבו צוותי ההקמה זקוקים לו, בלי לייצר הפרעות מיותרות ללוח הזמנים ולתקציב".
הצורך בחלופות נעשה משמעותי אף יותר בתקופה של מלחמה ושיבושים בנתיבי הסחר. מגבלות על מעבר מטענים ביטחוניים וחומרים מסוכנים במרחב האווירי של מדינות מסוימות, פגיעה בנתיבים ימיים וצמצום הקיבולת האווירית מחייבים לעתים לחבר בין ים, אוויר ויבשה במסלול אחד. לכן, במקום להמתין למשבר, בחברה מסבירים שהם בוחנים מראש חלופות למסלול, לציוד, לנמל ולספקים ומציגים ללקוח את המשמעויות של כל אפשרות מבחינת זמן, סיכון ועלות.
טכנולוגיה שמחדדת את שיקול הדעת
מערכות מידע וכלי AI מסייעים כיום בניתוח מידע, בבניית חלופות ובקבלת החלטות מהירה יותר. עם זאת, לדברי בוחבוט, הטכנולוגיה אינה מחליפה את הניסיון שנדרש בשטח. עובד שמזהה שמטען מורם בזווית בעייתית, או שמבין כי מנופי הנמל פועלים קרוב מדי לגבול היכולת שלהם, חייב לדעת לעצור את העבודה ולהציע פתרון אחר, גם אם הוא יקר יותר.
לכן אנשי החברה אינם מסתפקים בניהול הפרויקט מאחורי מסך. הם מגיעים למפעלים ולנמלים, משתתפים בישיבות שטח ובוחנים מקרוב את ההעמסה, ההנפה והפריקה. לאחר כל פרויקט נערך תהליך של הפקת לקחים והתיעוד נשמר לקראת משימות דומות. הניסיון המצטבר משמש לבחירת ספקים, אוניות וציוד מתאים ולזיהוי של פרטים שעלולים להפוך לצוואר בקבוק.
"לקנות מקום באונייה, מטוס, משאית או מנוף אפשר כמעט בכל מקום", מסכם בוחבוט. "מה שקשה לקנות זה ניסיון, שיקול דעת והיכולת לקבל החלטות בזמן אמת. להפוך את הבלתי אפשרי למציאות זו העבודה שלנו. אנחנו רוצים שהלקוח יראה את התוצאה בלי שיצטרך לנהל את כל הרעש שמאחורי הקלעים. הוא לא קונה רק הובלה, אלא ודאות תפעולית ואחריות על התמונה כולה".
בשיתוף UBL
