לפני קצת יותר ממאה שנה התרחשה אחת מפריצות הדרך החשובות בתולדות הרפואה - מנת האינסולין הראשונה ניתנה לבן אדם, ומחלה קטלנית הפכה בהדרגה למחלה כרונית. במאה השנים שחלפו מאז השתפר הטיפול בסוכרת מן היסוד והאינסולין עצמו עבר שורה של שיפורים משמעותיים. במקביל התפתחה מהפכה של ממש בתחום הניטור. מבחינה טכנולוגית המרחק בין מזרק האינסולין של 1922 למערכת המודרנית הוא עצום, אבל מבחינה ביולוגית, במשך יותר ממאה שנה התקלה לא נפתרה, אלא רק למדנו לעקוף אותה.
חולה בסוכרת מסוג 1 איבד את תאי הבטא שמייצרים אינסולין. כל המערכת שנבנתה סביבו - אינסולין, חיישנים, משאבות, אלגוריתמים - נועדה לפצות על החסר הזה מבחוץ. אך כעת מתחילה להתגבש גישה הפוכה לחלוטין. לפי גישה זו מייצרים מחדש את התאים שהלבלב איבד, וזו כבר אינה רק השערה מדעית. במחקר שפורסם ב-New England Journal of Medicine, 12 מטופלים בסוכרת מסוג 1 שקיבלו מנה מלאה של טיפול תאי בשם zimislecel, שמפתחת Vertex Pharmaceuticals, הגיעו לשנת מעקב. כולם החלו לייצר אינסולין בעצמם, ו-10 מתוכם לא נזקקו עוד למתן אינסולין חיצוני לאחר כשנה.
אם התוצאה הזאת תוכל בעתיד להשתחזר בקבוצות גדולות יותר, לאורך שנים, ובמיוחד אם ניתן יהיה להסיר את הצורך בדיכוי מערכת החיסון, ההשלכות לא יהיו מוגבלות רק למחלת הסוכרת. הן עשויות לסמן שינוי עמוק יותר במודל שעליו נבנה חלק גדול מתעשיית הבריאות המודרנית: מעבר מרפואה שמוכרת תחזוקה מתמשכת של גוף פגוע לרפואה שמנסה להחליף את החלק הביולוגי שנפגע. וזו, כמובן, תשפיע על הכלכלה.
עסק שנולד ממחלה שאי אפשר לרפא
מנקודת מבטה של הכלכלה, מחלה כרונית שונה מאוד ממחלה הנרפאת בטיפול חד-פעמי. מטופל בסוכרת מסוג 1 הוא חלק מאקוסיסטם שלם. הוא זקוק לאינסולין במשך כל חייו. רבים משתמשים בחיישן CGM, שמוחלף שוב ושוב. חלקם משתמשים במשאבת אינסולין ובחומרים מתכלים. ישנם ביקורים רפואיים, בדיקות מעבדה, מערכות תוכנה ומגוון רחב של מוצרים ושירותים שנועדו להפוך את ניהול המחלה לבטוח ונוח יותר. מבחינה עסקית, זה יצר את אחד המאפיינים האטרקטיביים ביותר שניתן למצוא בעולם הבריאות - הכנסות חוזרות.
מדובר בשוק עצום. Novo Nordisk לבדה מכרה ב-2025 תכשירי אינסולין בהיקף של כ-53.1 מיליארד קרונות דניות (כ-8.3 מיליארד דולר). חשוב להדגיש שחלק ניכר מההכנסות הללו מגיע מסוכרת מסוג 2 וממטופלים שאינם בהכרח מועמדים לטיפול תאי. גם בתרחיש אופטימי, טיפול תאי בסוכרת מסוג 1 אינו מאיים על שוק הסוכרת כולו. אבל עבור המשקיעים, השאלה המעניינת אינה מה יקרה מחר, אלא האם אנחנו לקראת תחילתו של שינוי בארכיטקטורת השוק? מפני שאם טיפול חד פעמי יוכל בעתיד להחליף עשרות שנות שימוש באינסולין, במשאבות ובחיישני CGM אצל חלק משמעותי מחולי סוכרת מסוג 1, אז המשמעות היא שבפעם הראשונה מתפתח מוצר שהאינטרס הרפואי שלו הוא, במובן מסוים, לבטל את הצורך באקוסיסטם שמשרת את החולים הללו כיום.
Vertex לא הגיעה לכאן במקרה
כדי להבין למה דווקא Vertex נמצאת במרכז הסיפור צריך להבין את החברה עצמה. חברת ביוטכנולוגיה שהצליחה להפוך פריצת דרך מדעית אחת למכונת מזומנים, ואז להשתמש במזומנים כדי לממן ניסיונות ליצור את הפריצה הבאה. העסק המרכזי שלה נבנה סביב סיסטיק פיברוזיס. התרופות שלה אינן רק מטפלות בסימפטומים, אלא מתקנות, עבור קבוצות גדולות של חולים, את פעילות חלבון CFTR שעומד בבסיס המחלה. ההצלחה הזו הפכה את Vertex לאחת מחברות הביוטכנולוגיה הרווחיות והחזקות ביותר בעולם.
ב-2019 היא שילמה כ-950 מיליון דולר תמורת רכישת Semma Therapeutics, החברה שפיתחה את הטכנולוגיה שממנה צמח ה-zimislecel. שלוש שנים מאוחר יותר היא שילמה עוד כ-320 מיליון דולר ברכישת ViaCyte, אחת החלוצות בתחום replacement cells לסוכרת. כלומר, עוד לפני עלויות הפיתוח הפנימיות, החברה השקיעה כ-1.27 מיליארד דולר ברכישת יכולות ונכסים הקשורים לרעיון של החזרת תאים מייצרי אינסולין לחולי סוכרת.
כאן נמצא אולי השינוי התעשייתי המעניין ביותר. הייצור המסורתי של תרופות הוא אמנם מורכב מאוד, אבל המטרה ברורה והיא לייצר מולקולה ביולוגית או כימית באופן עקבי ובכמויות עצומות. ב-zimislecel המוצר עצמו חי וכל מנה היא למעשה רקמה אנושית שיוצרה במפעל. מבחינת המשקיעים בתחום הפרמצבטיקה, השינוי הזה משנה את התחום מהיסוד.
יש לציין כי קיים נתון שמונע כרגע מההצלחה ב-10 מתוך 12 מטופלים להפוך למהפכה רפואית והיא שכל המשתתפים נזקקו לדיכוי של מערכת החיסון. המשמעות היא שהמוצר עדיין לא מתאים בהכרח לשיווק המוני. הפריצה הגדולה תגיע אם ניתן יהיה לייצר תאים שהגוף אינו דוחה. נציין גם כי בניסוי עצמו דווחו שני מקרי מוות, שאחד מהם נגרם מדלקת קרום המוח קריפטוקוקלית הקשורה ישירות לדיכוי החיסוני, תזכורת חדה לכך שהסיכון אינו תיאורטי.
האם ריפוי הוא מודל עסקי טוב?
כאן מגיע הפרדוקס. מבחינת החולה, טיפול חד-פעמי הוא כמעט המוצר האידיאלי. אבל מבחינת חברות הפארמה, הטיפול יוצר בעיה מעניינת. בניגוד לטיפול כרוני שמייצר הכנסה קבועה (ועולה) לאורך השנים, בטיפול חד-פעמי יש לדחוס חלק גדול מהערך למחיר יחיד. מכאן מגיעים המחירים הגבוהים של הטיפולים הללו.
CASGEVY, טיפול CRISPR חד-פעמי למחלות דם, מתומחר בארה"ב במחיר מחירון של כ-2.2 מיליון דולר. לכאורה מחיר עצום, והשאלה היא עד כמה הוא שווה למערכת הבריאות שבעקבותיו היא תבטל עשרות שנים של טיפולים, אשפוזים, שימור פריון וסיבוכים?
הפלטפורמה שמאפשרת לייצר תאים אנושיים מתאי גזע אינה חייבת להסתיים בתאי לבלב. העיקרון הרחב הוא פשוט. אם מחלה נגרמת משום שאוכלוסיית תאים מסוימת מתה, נפגעה או חדלה לתפקד, נייצר אוכלוסיית תאים חדשה.
לא כל רקמה תתאים לכך. הגוף האנושי אינו מחשב שבו אפשר לפתוח מכסה ולהחליף רכיב. תאים צריכים להשתלב ברקמה קיימת, לקבל אספקת דם, לתקשר עם הסביבה שלהם, לפעול בזמן ובמקום הנכונים ולא להתפתח באופן בלתי נשלט. אך ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, השאלה אינה האם אפשר לייצר תא חלופי, אלא באילו מחלות זה יכול לעבוד עבורנו כלכלית ורפואית? וזה שינוי עצום.
הכותבת הינה סמנכ"לית מחקר בקבוצת ילין לפידות. קבוצת ילין לפידות עוסקת בשיווק פנסיוני/השקעות (ולא בייעוץ) ולה זיקה למוצרים המנוהלים על ידה. אין באמור תחליף לייעוץ/שיווק פנסיוני/השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לחברות מקבוצת ילין לפידות עשוי להיות עניין אישי בחברה הנזכרת ו/או בני"ע שהונפקו על ידה.
בשיתוף ילין לפידות
