מהן שיני בינה כלואות?
שיני בינה כלואות הן שיניים שלא הצליחו לבקוע כראוי ונשארו כלואות בתוך עצם הלסת. מדובר בתופעה שכיחה בקרב מבוגרים, והיא קשורה לשינויים אנטומיים ואבולוציוניים של האדם.
הלסתות שלנו, לאורך האבולוציה, קטנו בהשוואה ללסתות של האדם הקדמון, שהצטרך להתמודד עם מזון קשה ולא מעובד. כיום התזונה הרכה והמעובדת של האדם המודרני מביאה לכך שהלסתות אינן נדרשות לעבוד קשה, וחוסר השימוש הממושך גורם לניוון חלקי של העצם. כתוצאה מכך, הלסתות קטנות יותר, בעוד שהשיניים נשארו בגודל המקורי, ואין מספיק מקום לשיני הבינה לבקוע בצורה תקינה.
מדוע צריך לעקור אותן?
יש מצבים שונים שבהם נדרשת עקירת שיני בינה, כאשר זיהום הוא הגורם הנפוץ ביותר. שיני בינה שבוקעות חלקית עלולות ליצור כיס חניכיים שבו נאספים שאריות מזון וחיידקים. הדחיפה של המזון למקום גורמת לזיהום ולדלקת (פריקורוניטיס) שמתבטאת בכאב, בנפיחות ובקושי בפתיחת הפה.
סיבה נוספת היא תהליך ציסטי סביב השן, שבו עלולה להתפתח שקית מלאת נוזלים או רקמה לא תקינה. במקרים אחרים עקירה נדרשת לפני ביצוע כתר לשיניים סמוכות או טיפול שיניים אחר, כדי למנוע הפרעה או סיבוך. בנוסף, לעתים שיני הבינה מפריעות ליישור השיניים, ועקירה במצבים אלה מאפשרת טיפול אורתודונטי תקין.
מהם הסיכונים?
כמו בכל הליך כירורגי, גם בעקירת שיני בינה קיימים סיכונים מסוימים, ולכן חשוב שהפעולה תבוצע על ידי רופא מיומן ובתנאים מתאימים. אחד הסיכונים המרכזיים הוא פגיעה עצבית. שורשי שיני הבינה התחתונות צמודים לעצב שעובר בלסת ומעניק תחושה לשפה התחתונה, ללחיים, לסנטר וללשון. בשל הקרבה קיימת אפשרות לפגיעה בתחושה – לעתים זמנית, אך במקרים נדירים גם קבועה.
כדי למנוע זאת חשוב לבצע בדיקת CT תלת-ממדית לפני העקירה, שמאפשרת לרופא לראות את מיקומם המדויק של השורשים ביחס לתעלת העצב. כך ניתן לתכנן את ההליך בצורה מדויקת ובטוחה יותר. בנוסף, טכניקת העבודה משפיעה מאוד. במקום להוציא את השן כיחידה אחת, ניתן לפצל אותה ולהוציא כל שורש בנפרד. כך ניתן להפחית את הטראומה לעצם ולצמצם את הסיכון לפגיעה עצבית.
סיכון נוסף הוא שבר של הלסת. פעולת העקירה מפעילה לעתים לחץ על הלסת. במהלך ההליך עצמו חשוב להפעיל כוח מדוד ולהקפיד על טכניקה עדינה כדי למנוע שבר. כמו כן לאחר העקירה נותר חלל בעצם הלסת, ונדרש זמן ריפוי והקפדה על תזונה רכה כדי לאפשר לעצם להחלים כראוי. בנוסף, לעתים עלול להופיע דימום לאחר העקירה, כיוון שהאזור עשיר בכלי דם.
כדי למנוע דימום ממושך משתמשים באמצעים ייעודיים, כגון צריבה עדינה של כלי הדם (דיאתרמיה) וחבישה מקומית עם חומר עוצר דם. המטופלים מקבלים גם הנחיות מדויקות להמשך – מנוחה, הימנעות ממאמץ ואכילה רכה בימים הראשונים שלאחר הניתוח.
לבסוף קיים גם סיכון לזיהום. לשם כך ניתנת לרוב אנטיביוטיקה מונעת לצד הנחיות לשמירה על היגיינת הפה בתקופת ההחלמה. ישנה חשיבות רבה לכך שהעקירה תתבצע על ידי רופא מנוסה, שידע להתמודד עם הסיכונים ולהבטיח טיפול מדויק ובטוח ככל האפשר.
הכותב הוא רופא שיניים שמומחה בכירורגיית פה ולסתות והבעלים של מרפאה שמתמקדת בכירורגיה של הפה ובטיפולים אסתטיים של הפנים. בחירת טיפול היא בהתאם להחלטת רופא מוסמך והתייעצות עמו. האמור בטור אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.
ד"ר עמית שחם
טלפון: 054-2447062
בשיתוף ד"ר עמית שחם
