עד לשנים האחרונות מחלת הסוכרת נחשבה לחשוכת מרפא, וההתמודדות עמה התמקדה בעיקר במדיניות "איך לחיות עם המחלה". מחלת הסוכרת היתה ונשארת מגפה עולמית עם תחלואה הולכת ועולה. תמיד הסתקרנתי האם אפשר לפתור את הבעיה מהשורש? כלומר, האם ניתן בכלל לחיות ללא המחלה ולא לצדה? השקעתי את 25 השנים האחרונות של חיי בניסיון למצוא טיפול דפיניטיבי למחלת הסוכרת. תמיד היה לי ברור שלשם כך נדרש שינוי קונספטואלי בהבנת המחלה.
שינוי הקונספט בסוכרת סוג 2
ב-2013 אני ועמיתיי פרסמנו לראשונה את הגישה החדשה. הגישה המקובלת אז היתה מלחמה ברמות הסוכר ובתנגודת לאינסולין, שנחשבו לאטיולוגיה המרכזית. הכרזנו כי האויבים המרכזיים הם השמנה ו"רעלת אנרגיה", כלומר עודף כרוני של צריכה קלורית. לכן גם כינינו את הגישה שלנו "הגישה הגרביצנטרית" – ממוקדת משקל. אחת הטענות העיקריות שלנו היתה שעם שינוי בגישה למחלה ניתן להביא את סוכרת סוג 2 להפוגה ארוכת טווח, וגם יימנע הצורך בזריקות אינסולין עבור הרוב המכריע של המטופלים, ואף ניתן יהיה "לגמול" (תוך מעקב רפואי יסודי) חולי סוכרת סוג 2 רבים שכבר נמצאים תחת טיפול אינסולין קבוע. פיתחנו ופרסמנו נוסחאות טיפול חדשניות שמסבירות כיצד להביא את המחלה לנסיגה.
מיד לאחר הפרסומים, התחלתי לספוג מתקפות קשות מצד חלק מעמיתיי שטענו כי "ירדתי מהפסים". הופנתה כלפיי ביקורת קשה מאוד. אך למרות הלחץ האדיר, האמנו בצדקת דרכנו והמשכנו לדבוק בה. תוצאות המחקרים שערכנו ופרסמנו אימתו את הקונספט החדש. היום, כעבור עשור, התחזיות שלנו לגבי עתידה של סוכרת סוג 2 התגשמו: טיפול המכוון למשקל העודף הפך ל"מיינסטרים" עולמי. אירוני שאפילו גדולי מבקרינו לשעבר מדברים כיום מעל במות על חשיבות הירידה במשקל לשם הפוגה של המחלה, כאילו מדובר על דבר מה מובן מאליו שהיה מקובל מאז ומעולם. אני מסתכל על זה בהבנה ונזכר בדבריה של יונה וולך: "כולנו משרתים את ההיסטוריה, כל אחד בתפקיד שלו".
ואם בהיסטוריה עסקינן, אני ועמיתיי ממשיכים לדבוק בגישה לפיה צריך להימנע מהתרופות שתומכות באגירת אנרגיה בגוף במקום לתת לו להשתחרר מעודף קלוריות, כולל שימוש בזריקות אינסולין. סוכרת סוג 2 היא פר הגדרה לא מחלה תלוית אינסולין, ניתן ורצוי לנהל אותה בלעדיו. כמובן, הכל צריך להיעשות בצורה שקולה, זהירה, ותחת מעקב רפואי צמוד.
מחקרים רבים שפורסמו בעולם בעשור אחרון הוכיחו חד-משמעית עד כמה צדקנו בקונספט החדש. מעניין שלפני ימים ספורים פורסם ב-Cardiovascular Diabetology מחקר ישראלי שסיכם מעקב של אלפי חולי סוכרת סוג 2 במשך כ-11 שנים. המחקר הראה שקבוצת מטופלים שטופלו באינסולין הראתה כ-29% יותר הידרדרות בתפקוד הכלייתי לעומת קבוצה שטופלה בתרופה אחרת מסוג GLP1 – הידועה ביכולתה לתמוך בהרזיה.
שינוי הקונספט בסוכרת סוג 1
מדובר במחלה אוטואימונית המתאפיינת בחוסר יכולת מוחלט לייצר אינסולין, מה שמוביל לתלות בהזרקת אינסולין. עד כה לא נמצאה תרופה שהוכיחה יכולת להביא את המחלה לנסיגה ארוכה, והמחלה נחשבת עד היום חשוכת מרפא. בחלוף השנים ועם צבירת הניסיון הקליני, הגעתי למסקנה שסוכרת סוג 1 היא לא רק מחלה אוטואימונית, אלא מדובר בפגיעה במוח השני שלנו – המערכת הנוירו-אנדוקרינית הנמצאת בבטן. תאים של המערכת הנוירו-אנדוקרינית המייצרים אינסולין נמצאים בלבלב בתוך האיים על שם Langerhans. גיליתי להפתעתי שסוכרת סוג 1 דומה מאוד למחלה מוחית אחרת – אפילפסיה. היום אני קורא לסוכרת סוג 1 "אפילפסיה של הלבלב".
שינוי הקונספט של סוכרת סוג 1 גרם לנו ללכת ולחפש תרופות שישפיעו גם על מערכת החיסון, וגם על מאזן ההורמונים המוחיים (נוירוטרנסמיטרים) שנותנים פקודה לתאים להפריש אינסולין. ואכן, מצאנו שלוש תרופות כאלה: שתיים מתוכן מוכרות ומאושרות על ידי FDA, והתכשיר השלישי הוא תוסף מזון בשם GABA. כל אחת מהתרופות בנפרד או שילובים של זוגות מהן לא הוכיחו יעילות משמעותית. אך ברגע שנותנים את שלושתן יחד, נוצרת סינרגיה מרשימה שמביאה לשיפור ניכר: ירידה בערכי הסוכר, בהמוגלובין המסוכרר, בצריכת האינסולין ועלייה של ערכי C–Peptide (מדד ליצירת האינסולין הפנימי). הדבר המדהים הוא שהצלחנו להביא חלק מהמטופלים להפוגה ארוכת טווח ויש מטופלים שמסתדרים ללא זריקות במשך שנים. הפטנטים שלנו אושרו בארה"ב ואירופה.
האבחון והמעקב אחרי הטיפול במכון שלנו נעשים באמצעות טכנולוגיות חדשניות, בעזרתן תוך ימים ספורים ביכולתנו להעריך בדיוק מתמטי את יעילות הטיפול, מידת שיקום הלבלב, מידת הפרשת האינסולין, תנגודת לאינסולין ופרמטרים נוספים.
הקמנו חברת סטארט-אפ, Levicure, והקבוצה שלנו מאחדת אנשי מדע מהמובילים בעולם, הנמצאים בקנדה, אנגליה, שוודיה ועוד. בחצי השנה האחרונה פרסמנו בעיתון Frontiers of Endocrinology את שני המחקרים: אחד על עכברים NOD חולי סוכרת סוג 1, והשני – על הצלחת הטיפול המשולש בחולי סוכרת בני 17 ומעלה. במחקר זה הראינו שעל ידי מתן הטיפול לחולי סוכרת יחסית "טריים" - עד שנה מאז פרוץ המחלה - ניתן להביא את הסוכרת לרמיסיה ארוכה בכ-70% מהמקרים. בנוסף, נרשמה עליית C-Peptide פי 2.5 וצריכת האינסולין ירדה בכ-69% בממוצע.
כיום אנו עמלים על עריכת ניסוי גדול ומעמיק (שלב ב'). מחקר זה יבדוק את השפעת הטיפול המשולש, וכולי תקווה שהתוצאות יהוו אבן דרך לקראת שינוי הגישה הטיפולית בסוכרת סוג 1, אני גאה שבשורה זאת יוצאת מישראל.
הכותב הוא פרופ' שמואל לויט, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, יועץ מרכז רפואי אסותא, רמת החייל.
ליצירת קשר:
טלפונים: 051-5515044 | 058-7434377
לפנייה במייל >>
למעבר לעמוד הפייסבוק >>
למעבר לערוץ היוטיוב >>
בשיתוף פרופ' שמואל לויט
