בשלוש השנים האחרונות מתמודדים בני הנוער ובנות הנוער בישראל עם מציאות של חוסר יציבות מתמשך. מלחמה, פינוי, חרדה, אובדן, למידה שנקטעת שוב ושוב ופגיעה ברצף החברתי והאישי, כל אלה כבר אינם אירוע נקודתי, אלא מציאות חיים. בתוך השפה הציבורית נשמעת שוב ושוב המילה "חוסן", אך לרבים מאיתנו כבר אין כוח להיות "חזקים" כל הזמן. השאלה האמיתית איננה איך דורשים מבני הנוער להיות חסינים יותר, אלא איך מעניקים להם אחיזה: שייכות, רצף, קהילה, מסוגלות ותחושת כיוון בתקופה שאין בה כמעט ודאות.
מסגרת עם גמישות ומשמעות
דווקא במציאות הזאת בוחרת עמותת יוניסטרים לא לעצור. לאורך כל שנות המלחמה, וגם בימים אלה, ממשיכה העמותה לפעול ולגעת באלפי בני נוער ובנות נוער מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, דרוזים ובדואים – אשר רוכשים כלים ומיומנויות להגשים את השאיפות המקצועיות שלהם ולקבל הזדמנות שווה להצלחה בחיים. זאת מתוך הבנה פשוטה: עבור צעירים הרצף הוא הבסיס. לא רק להצלחה עתידית, אלא גם ליכולת לקום בבוקר, להרגיש שיש לאן להגיע, להמשיך לחשוב בצורה חיובית ופרואקטיבית על תמונת עתיד חיובית. אבל המשכיות כזו איננה רק החלטה לקיים פעילות בכל מחיר. היא מחייבת גמישות, רגישות והקשבה אמיתית למציאות המשתנה. יוניסטרים לא רק "ממשיכה להפעיל", אלא מתאימה את עצמה שוב ושוב למציאות, מתוך ניסיון לשמור על בני הנוער ובנות הנוער בתוך מסגרת שיש בה גם גמישות וגם משמעות.
הכוח של יוניסטרים בתקופות כאלה טמון גם במודל שלה: לא רק עבודה עם בני נוער, אלא עם קהילה שלמה סביבם. הצוותים החינוכיים, הרשויות המקומיות, המנחים, המנטורים, אנשי העסקים, התורמים והשותפים, כולם הופכים לחלק ממעגל רחב יותר שמחזיק את הרצף הזה יחד. כך, גם בימים מורכבים במיוחד מצליחה יוניסטרים לרתום אנשי מקצוע מתוך החברות המובילות במשק לקחת חלק משמעותי בפעילות עם הקבוצות. אחד הרגעים הבולטים במבצע "שאגת הארי", למשל, היה מפגש עם מנטורים מטעם Meta ישראל, אשר העניקה לקבוצות מרחבי הארץ מפגש משמעותי עם עובדי החברה מעולם החדשנות והטכנולוגיה, לא רק כדי לדבר על קריירה, אלא כדי לפתוח אופק, לייצר השראה ולחזק תחושת מסוגלות גם בתוך תקופה מטלטלת.
במקומות כמו קריית שמונה והגליל המזרחי, החיבורים שנוצרו בין קבוצות הנוער לבין תורמים ותומכים מ-Meta איפשרו לא רק את המשך הפעילות, אלא גם תחושת נראות, אכפתיות ואמון. עבור בני נוער ובנות נוער שחיים כבר תקופה ארוכה בתוך חוסר ודאות, הידיעה שיש מבוגרים שממשיכים לראות אותם, להתייצב עבורם ולהאמין בהם היא בפני עצמה מסר חשוב. אבל מעבר לכל זאת, עבודת הצוות והיכולת של בני נוער להבין ולחוות את הכוח שיש להם לעזור לא רק זה לזה אלא לקהילות שלמות סביבם, הן המרכיב החשוב והמעצים ביותר.
"במפגשים עם בני הנוער נוצר מרחב מיוחד: הקבוצות הציגו את הרעיונות והמיזמים העסקיים שלהן, ובתגובה קיבלו שיח פתוח, קשוב ומעצים – פידבק מקצועי לצד מילים מחזקות, מחשבות חדשות והכוונה להמשך הדרך. זו הייתה תזכורת לכך שגם בימי מלחמה יש ערך עצום לעשייה, לחיבור ולשיח עם בנות הנוער ובני הנוער", מספרת עדי צוקר, מנהלת שיווק ב-Meta ישראל.
בני נוער משתפים
יעל חרמוני, בת 13, חניכה ביוניסטרים המתגוררת בקיבוץ דן על קו העימות, שהשתתפה בפעילות עם Meta, מספרת: "התקופה הנוכחית לא קלה. מצד אחד יש הרבה כיף, אין לימודים סדירים, אין מבחנים ועבודות, אני נמצאת הרבה עם חברים. ומצד שני אנחנו לא יוצאים כמעט מהבית, הרבה שעמום והרגשה של לבד, גם כשאתה עם אנשים מסביבך. המשך הפעילות ביוניסטרים עוזר ומסייע בתקופה הזו. אנחנו מפתחים שלושה מיזמים מרכזיים ולפעילות הצטרפו אלינו מנטורים מ-Meta ישראל שמסייעים לנו בפיתוח. המיזמים עוסקים בעבודות לנוער ובמציאת שותפים לטיסה או לטיול. העובדה שהם נרתמו לכך בימים מאתגרים אלה היא מדהימה".
אליה בן שעיה, בת 14 וחצי מקריית שמונה, חניכה במרכז היזמות יוניסטרים קרית שמונה והגליל המזרחי בשותפות קבוצת תנובה והפדרציה היהודית של ונקובר, משתפת גם היא בתחושותיה: "היינו מפונים מאוקטובר 2023 ועד יוני האחרון, שזה לא מעט זמן. בזמן הזה למדתי בבית ספר אחר, יש לא מעט שינויים וזה משפיע מאוד. אני מרגישה אחרת מלפני המלחמה, לא בגלל הלימודים אלא בגלל שאני רחוקה מהחברים שלי. פעילות שגרתית מסייעת לי, חברה שלי ואני מפתחות במסגרת יוניסטרים שעון שעוזר לקום בבוקר בעזרת דופק תקין. זו התעסקות כייפית ויש מצב שהיא תהיה רלוונטית ללא מעט אנשים, בטח עם מה שמתרחש כעת".
"גם בתוך יוניסטרים, השנה הזו היא מבחן מתמשך. זו כבר שנת מלחמה שלישית עבור אנשי ונשות הצוות של יוניסטרים, גם הם מתמודדים עם לילות ללא שינה, טילים, דאגה לילדים קטנים, בני משפחה במילואים ועומס רגשי מצטבר. מלבד זאת יוניסטרים מהווה בית לרב תרבותיות וצוות מכלל המגזרים והדתות ומכל הארץ. כדי להמשיך לפעול לאורך זמן נדרשת גם תרבות ארגונית אחרת: כזו שלא דורשת שלמות, אלא מאפשרת אנושיות. להבין שלא תמיד אפשר לתת מאה אחוז, לדעת לסמוך, לגלות גמישות ולאפשר גם לחברי הצוות להרגיש שזה בסדר להיות עייפים ועדיין משמעותיים. זה כבר לא הסיפור של 'חוסן' במובנו השחוק. דווקא כשהעתיד מרגיש רחוק, יוניסטרים עוזרת לבני הנוער ולבנות הנוער להרגיש שהם עדיין חלק ממנו ושיש להם מקום אמיתי לבנות אותו. אנחנו יודעים שהשקעה בבני הנוער ובנות הנוער היא השקעה אסטרטגית בחיזוק עתיד החברה והמדינה", אומרת יפעת בכור, מנכ"לית יוניסטרים.
שירה אקראל, תלמידת כיתה ט', חניכה בעמותה, בית החינוך המשותף הר וגיא מאולפנת הרא"ה ברמת גן, שספגה לא מעט אזעקות וירי טילים במלחמת "שאגת הארי", משתפת: "אני חושבת שכבר התרגלתי למצב, ברור שהיו רגעים שהתגעגעתי לשגרה ולפעילויות היום־יום שלי. במלחמה היה מאוד נחמד לראות את כל שותפותי למיזמים ביוניסטרים. אנחנו נפגשות לא מעט בזום וזה מאוד סייע לנו. יחד אנחנו מציפות וחושבות על רעיונות לקידום המיזמים. אנחנו מפתחות מיזמים שיעזרו להורים בחינוך הילדים שלהם, ויסייעו בלהפוך את ההורות שלהם לטובה יותר".
לדבריה מצטרפת חברתה לאולפנה, גילי ברזילי, תלמידת כיתה ט' ותושבת רמת גן: "התקופה הזו של המלחמה לא פשוטה. אישית, חוויתי קשיים לרדת חמש קומות עם כלב שלא מגיב כל כך ברוגע באזעקות, בדרך למקלט שאנחנו חולקים עם השכנים בבניין. להיות חלק מיוניסטרים והעובדה שהפעילות נמשכה גם בימים הקשים של המלחמה עזרו לי לשמור על רוגע".
עאדל ספא, בן 16, חניך מרכז היזמות יוניסטרים בג'וליס בחסות בנק הפועלים, תושב כפר סמיע, משתף גם הוא בתחושותיו עקב המצב: "אי אפשר שלא להיות מוטרד בשגרה הלא שגרתית הזו, במצב שהמדינה נמצאת בו שהוא כל כך מורכב. אני מודאג וחושב הרבה על המבחנים והבגרויות. לנער בגילי החוויה היא ייחודית – מצד אחד אני כבר לא ילד שצריך שיסתירו ממנו דברים, אבל אני גם עדיין לא מבוגר עם 'שליטה' מלאה על המצב. יש תחושת חוסר ודאות וקטיעת הרצף, אבל אני מרגיש שבגיל ההתבגרות השגרה היא העוגן שלי – הלימודים, יוניסטרים, החברים, האימונים והתוכניות החברתיות".
"יוניסטרים תמשיך לתמוך בבני הנוער וכן תמשיך בפעילות ככל הניתן בכל מקום בארץ על מנת להביא לחוסן רגשי, נפשי וחברתי בקרבם באמצעות היזמות והטכנולוגיה, כמו גם המשך הצמחתם כמנהיגי העתיד, אשר יבנו ויחזקו מחדש את החברה ואת המדינה שלנו", מסכמת יפעת בכור.
