משנים את העולם מהמטבח

גם המטבח הביתי ותרבות צריכת המזון שלנו יכולים ליישר קו עם המגמה הסביבתית ולאמץ את החדשנות המוצעת באמצעות טכנולוגיה מתקדמת מצד אחד וחזרה לטבע מצד שני. כמה בעלות ובעלי חזון, שהופכים את הקיימות למציאות

מיה הוד רן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רואי ניר, מיכל ביטרמן, מיכל אקרמן ואדיר לוי
רואי ניר, מיכל ביטרמן, מיכל אקרמן ואדיר לויצילום: לנס הפקות
מיה הוד רן
תוכן שיווקי

דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה: המטבח בביתכם עשוי מחומרים ירוקים שנוצרו בתהליכי ייצור אקולוגים. המזווה והמקרר מלאים במוצרים ידידותיים לסביבה, המאוחסנים באופן יעיל וחסכוני, ייצור פילה הבשר שבמקפיא, לא העמיק את החור באוזון והמטבח כולו מדיף ריחות נעימים של טריות, שפע ואיכות.

תעשייה בסביבה מקיימת
תחת הכותרת "לשנות את העולם מהמטבח" השיקה החודש חברת קוסנטינו קמפיין בינלאומי, הלוקח את סצנת העיצוב עוד צעד קדימה במעורבות סביבתית. החברה, המייצרת ומשווקת משטחים למגוון יישומים בעולם האדריכלות והעיצוב, חרטה על דגלה חדשנות בת קיימא, מתוך אמונה כי קיימות ואחריות סביבתית הפכו לצורך בלתי נמנע. לאחרונה השקיעה החברה 12 מיליון יורו ב-HybriQ פיתוח טכנולוגי שהוא פטנט ייחודי של החברה המאפשר הוצאת אחוז ניכר מהקוורץ בתערובת המשמשת לייצור משטחי סיילסטון למטבחים, והחלפתו בחומרים אחרים, ירוקים יותר. בהמשך הפך גם תהליך הייצור לסביבתי: 20 אחוזים מחומרי הגלם ממוחזרים, 99 אחוזים מהמים ממוחזרים, ומאה אחוז מהאנרגיה ממוחזרת. במתחם החברה הוקם לאחרונה מתקן פאנלים סולאריים לצריכה עצמית מהגדולים באירופה.
"לפני כארבע שנים, כשהתחלתי לעבוד בקוסנטינו, ביקרתי בפארק התעשיות של החברה באלמריה שבספרד", מספר אדיר לוי, מנכ"ל קוסנטינו ישראל. "בפארק, המשתרע על פני 3,000 דונם, התרגשתי מהמחזה שנגלה לעיני: בבוקר הגיעו העובדים כשהם רכובים על אופניים. מסתבר שמנהל הקיימות של קוסנטינו החליט לפני כעשור שכל עובדי החברה יחנו את המכוניות מחוץ לפארק התעשיות ויעברו לאופניים. ברגע הזה הבנתי שאני חלק מחברה שחושבת סביבתי בכל תחומי החיים".

חברת קוסנטינו, שנוסדה ב-1979 ומיוצגת ביותר מ-110 מדינות בעולם, החלה את פעילותה בישראל לפני שבע שנים. הצוות בישראל נפגש עם יזמים, אדריכלים וקבלנים על מנת לקדם בנייה ירוקה, למשל חיפוי יבש בדקטון שיוצר בידוד תרמי, המאפשר לשמור על הטמפרטורה בדירה ולהקטין שימוש באנרגיה במטרה לקרר או לחמם, לאורך רוב חודשי השנה. "התחושה להיות חלק מתנופת בנייה המושתתת על ערכים של מחויבות סביבתית וקיימות, משמעותית מאוד עבורי", אומר לוי בגאווה.

מאויבים לשותפים.
לפני 12 שנים, חבר שאל את מיכל אקרמן, מנהלת יקב תבור, "תגידי, את אוהבת טבע?". איזו שאלה טיפשית, חשבה לעצמה, מי שגדלה בקיבוץ, אגרונומית וחקלאית, יכולה לא לאהוב טבע? ואז הוא אמר לה משפט שלא תשכח, "אין לך מושג כמה את פוגעת בטבע, בשם החקלאות". כשבדקה, הבינה מהר מאוד שהיקב בו היא עובדת, מנותק מהטבע. ואז היא החלה לדבר עם המנכ"ל והייננים, על אקולוגיה.

ערכים של מחויבות סביבתית וקיימות.אדיר לויצילום: לנס הפקות

בשנת 2012 יקב תבור הרים את הכפפה. זה התחיל מיקב אחד כמודל עם סדרת פעולות כמו סקר על צמחים, חיות וציפורים, הקצאת שטח לבתי גידול ולצמחייה כאיים בתוך הכרמים, יצירת מסדרונות אקולוגיים לתנועת בעלי חיים, בניית תיבות קינון לציפורים דורסות והפחתת השימוש בחומרי ריסוס ודישון.

"להפוך כרם לאקולוגי זה לא לנטוע עץ, אלא לראות דברים בראייה הוליסטית". מיכל אקרמןצילום: לנס הפקות

"להפוך כרם לאקולוגי, זה לא לנטוע עץ, אלא לראות דברים בראייה הוליסטית", מבהירה אקרמן. "לדוגמה, כשמפסיקים לרסס ומאפשרים לעשבייה לצמוח בין שורות הגפנים הקרקע לא מזדהמת, אבל יותר מזה – אויבים טבעיים נלחמים עם מזיקים שפעם ריססנו. יתרון נוסף, אין צורך להילחם על סחף קרקע ואין צורך לדשן, שלא לדבר על המגוון הטבעי והעשיר בתוך כרם, המון צמחייה בין השורות, פרחים, דבורים - אין לתאר כמה דברים טובים קורים רק מהסיבה שאנחנו לא מתערבים. כתוצאה מכך, על כל שינוי קיצוני באקלים בתקופה האחרונה, שבד"כ פוגע בחקלאות, הכרמים שלנו הגיבו בגבורה".

דוגמה נוספת היא חוסן הגפנים. "תוחלת החיים של גפנים בישראל נמוכה, 16-18 שנים, ואז עוקרים ושותלים מחדש. אבל ייננים יודעים, שככל שגפן מתבגרת, הפרופיל הארומטי הופך להיות עמוק, מגוון ומלא רבדים. בישראל לא מגיעים לעומק הזה, כי תוחלת החיים נמוכה. הכרם זר לסביבתו, כל הזמן מרססים, מעבדים את הקרקע, מגדרים, אין שיתוף פעולה עם הטבע אז הגפן לא מחזיקה מעמד. מעבר לרצון שלנו להיות ברי קיימא, אנחנו שואפים שהגפנים שלנו יהיו בני 40 ו-50 שנה, כדי להפיק איכות, יין עשיר".

אחרי שלוש שנים במהלכן יושם השינוי בכל הכרמים קיבל יקב תבור מהחברה להגנת הטבע חותמת של כרם אקולוגי. "אפילו המיתוג השתנה - בחרנו את התנשמת, שהפכה בת בית בכרמים שלנו, לסמל של יקב תבור. היא המדבירה הידידותית האולטימטיבית בטבע".

היום אקרמן מבינה שחקלאות לא יכולה להתנשא מעל הטבע, אי אפשר להתעלם מהמאזן האקולוגי, כדי לשתול גידול יחידני על קרקע. התנועה האקלימית המגיבה להתחממות הגלובלית, חיזקה את המגמה לפיה כבר אי אפשר לעשות חקלאות שמנותקת מהטבע.

"יקב תבור חוגג עשור למהלך הייחודי", מציינת אקרמן בגאווה, "וגם אם אנחנו רוצים שיכירו בחלוציות שלנו, השאיפה היא שכולם ילכו בעקבות המודל".

אחד היעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם עוסק בשימור הסביבה הימית והחיים בה", רואי נירצילום: לנס הפקות

אז זהו, שאין הרבה דגים בים.
רואי ניר, מקיבוץ בית קמה, אוהב את הים. כגולש הרואה מקרוב את זיהום הים פיתח מודעות לפגיעה בים ובאוקיינוסים. ניר מהנדס ביוטכנולוגיה, שעבד שנים בעולמות התזונה והבריאות, הוא קו-יזם ומנכ"ל Forsea, חברה המספקת בשר דגים ופירות ים מתורבת, מתוך כוונה לפתור בעיות תזונה, מחסור במזון והתחממות גלובלית, לפני שנגיע להרס שאי אפשר יהיה לתקן.

"93% מאזורי הדייג בעולם", אומר ניר, "סובלים מצריכת יתר, משימוש בפרקטיקות שממשיכות להרוס את האוקיינוסים, כגון גרירת רשתות על הקרקעית או הרג דגים שלא אוכלים (כמו דגי נוי שנלכדים ברשתות ומתים עד שמחזירים אותם למים). אחד היעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם, עוסק בשימור הסביבה הימית והחיים בה".
לדבריו במשך שנים החקלאות הימית צמצמה את הפער בין ההיצע לביקוש, אך אז התגלו זיהומים, שימוש באנטיביוטיקה, צפיפות וצואה שמצטברת על קרקעית האוקיינוסים. אז לא רק שהחקלאות הימית לא היטיבה, היא אף הרעה את המצב. מה שיסגור את הפער ההולך וגדל בין הביקוש למגבלות של הטבע והנזק הסביבתי הוא בשר מתורבת.
בשר מתורבת גדל במעבדה, הוא מוחזק בכספת קפואה בתאי מאסטר שמהם מגדלים רקמה, דמויית פילה של דג. הדג הראשון ש-Forsea החליטו לפתח ולשווק, הוא הצלופח, המוגדר בסכנת הכחדה. "אי אפשר לגדל אותו בחקלאות בגלל מורכבות מחזור החיים שלו. בשל הביקוש הרב, המחיר גבוה וזו הזדמנות עסקית טובה, אחר כך נתפתח לעוד סוגים של דגים ופירות ים".

הסטארט אפ של חברת Forsea הוקם לפני חצי שנה, כחלק מחממת הפודטק דה-קיצ'ן של שטראוס. החברה ששמה לה כמטרה להזין את העולם במזון בריא ואיכותי וגם לעזור לאוקיינוסים לשגשג, מבטיחה לייצר בשר שבמרקמו ובטעמו דומה למקור - איכותי, מבוקר ומיוצר בחיסכון אנרגיה ומבלי להזיק לסביבה. "שוק הצלופחים מתאים למזרח אסיה ולאירופה, יש יפנים וסקנדינבים שסיפרו לי בגעגוע על טעם מילדותם שכעת הם לא יכולים לשחזר. ובכלל, מדובר על שוק עצום, שבשנת 2030 יהיה שווה ארבעים מיליארד דולר. זו תעשייה שהולכת לשנות את העולם מבחינה תזונתית וסביבתית".

החיבור בין קיימות ואוכל. מיכל ביטרמןצילום: לנס הפקות

כשהאוכל לא נראה כמו בתוכניות הבישול
כשמיכל ביטרמן נכנסה למטבח של אנשים שונים, הם היו בטוחים שהם בכלל לא זורקים אוכל. אבל אחרי שבוע של ליווי ורישום, הסתבר שהם משליכים, תחזיקו חזק, יותר מ-30 אחוזים מהמזון אותו הם קונים! ביטרמן, מייסדת ומנכ"לית The Natural Step ישראל, מתחברת לאוכל מתוך תשוקה.

"עולם המזון הוא נפלא – רגשי, חושי, סקסי, קיומי, מעניין, יצירתי. מצד שני, הוא מנותק מעולם הקיימות ואני רציתי לעשות חיבור. חיפשתי את נקודת העיוורון שלנו כחברה, ומצאתי שאנחנו כל הזמן סביב המזון, אבל לא רואים מה קורה שם באמת".
הארגון מקדם קיימות בחברה הישראלית ופרויקט הדגל שלו הוא בזבוז המזון. "לא מקמצנות", מדגישה ביטרמן, "אלא כי חייבים לסגור את הפער ולחבר את הנתק. לכוון לאיכות, לחדשנות ולשפע, בלי יהירות מול משאבי הטבע". ב-2013 הארגון החל תהליך של מיפוי והבנת הבעיה, שכלל מחקר אתנוגרפי, כניסה לבתים והבנת הפסיכולוגיה של האוכלוסייה הישראלית לגבי מזון. ב-2016 התכנסו בעלי עניין לאורך כל שרשרת ייצור וצריכת המזון בארץ – אקדמיה, ממשלה, ארגוני חברה אזרחית, עסקים, מלונות ועוד ואחרי שנתיים של הבנת הבעיה לעומק, יצאו לפעילות בחקיקה, מדיניות, טיפול בהסעדות מוסדיות, ואפילו היה ניסיון להגיע לצה"ל.

הפתרונות שהוצעו היו מגוונים - קידום טכנולוגיות שיעסקו בצמצום ובזבוז מזון, תמחור דינאמי – הוזלת מוצרים המתקרבים לתאריך פג תוקף ברשתות המזון, העלאת מודעות לציבור באמצעות אתר עם מידע רב, עידוד רכישה מקומית, הכשרות וסדנאות, תקשורת, ניירות עמדה ואמנה.

"תרבות האירוח שלנו לא מידתית", פוסקת ביטרמן, "בארוחות שישי ובחגים מכינים המון אוכל והרבה ממנו נזרק. אצל ילדים יש זילות בערך המזון, רובם לא גידלו ירק או פרי, הם לא רואים כמה השקעה דרושה לכך ואז הם זורקים בקלות, כי מחר נקנה חדש. הצפייה בתוכניות הבישול מעלה את הסטנדרט של מראה האוכל וכשהוא לא נראה יפה כמו בטלוויזיה, משליכים לפח. אנשים מעדיפים לקנות פירות וירקות מבריקים וגדולים ולכן נזרקים תוצרים קטנים, מעט פגומים, אך בריאים, טעימים וטובים למאכל". היא מציינת שהשינוי במטבח יכול להיות מלהיב, ולא מעצבן או מבאס. הוא מחבר אותנו למזון ולהגשה, חוסך לנו כסף וזמן ומביא אותנו למודעות ומציגה כמה עצות מעשיות:

 למקסם אורך חיי מדף של מוצרים שונים, ללמוד מעט על אחסון, למשל לא לאפסן מלפפון ועגבנייה יחד, כי הם מבשילים מהר מידי.

 לשלב ילדים בבחירת האוכל, לבשל יחד.

 לגדל במרפסת תבלינים, ירקות, ליצור חיבור רגשי למזון.

 שימוש בשאריות ביצירתיות, לאלתר.

 לקרוא היטב תאריכי התפוגה, התאריך הנכון הוא "לשימוש עד" ולא "עדיף לשימוש". להריח, להסתכל, לא בהכרח להשליך. יש הרבה מוצרים שעל פי האיחוד האירופי לא צריך לזרוק – יין, מלח, חומץ דבש (כל עוד הם נשמרים נכון).

 להיזהר ממבצעים, קנייה שקולה, לקנות מה שצריך ולא יותר.

 לבחור היכן שמים את הכסף: לקנות מחקלאים מקומיים, מסופרים שמאפשרים תמחור דינאמי, מעסקים קטנים.

לפעמים הדיבור האקולוגי משאיר אותנו מנותקים, כאילו השינוי הוא בידיים של השחקנים הגדולים, המוסדות, החקיקה. דווקא המטבח, פותח אפשרות לעשות שינוי מהבית, באופן הדרגתי ועם שליטה על קצב התהליך. זה הזמן לקחת אחריות ולשנות את העולם, מהמטבח.

הכותבת, מיה הוד רן - מפיקת הפודקאסט סיפור ירוק, על יזמות אקולוגית

www.mayahodran.com