משבר האקלים תופס מקום הולך וגדל בשיח הציבורי והעסקי בישראל. באוקטובר האחרון, לקראת ועידת גלזגו, אימצה המדינה יעד לאומי להפחתה של 30% בפליטות גזי החממה עד שנת 2030. אולם אין די בקביעת יעדים. ניסיון העבר מראה כי המדינה נכשלת שוב ושוב בעמידה ביעדים הסביבתיים שהציבה לעצמה. במבחן התוצאה, היעד של 10% ייצור באנרגיות מתחדשות בשנת 2020 לא הושג גם השנה, כפי שלא הושגו יעדים סביבתיים נוספים להקטנת היקף הטמנת פסולת והפחתת השימוש במוצרי נפט.
במדיניות הקיימת, ישראל נכשלת בעמידה ביעדים הסביבתיים. ללא שינוי יסודי ברגולציה, בתמריצים הכלכליים ובמבנה השוק, נמשיך לקבוע יעדים ולא לעמוד בהם.
הדיון הציבורי סביב חוק האקלים מייצר אשליה כי אישור החוק מהווה פתרון לבעיית אי העמידה המתמשכת ביעדים הלאומיים. אולם חקיקה איננה פתרון קסמים, ואינה יכולה להוות תחליף למדיניות, תוכניות עבודה ותקציבים.
האיחוד האירופאי הקצה, במסגרת תוכנית ה-Green Deal, מאות מיליארדי דולרים לקידום כלכלה דלת פחמן – תחבורה חשמלית, אנרגיה ירוקה, התייעלות אנרגטית וכלכלה מעגלית. לקראת דיוני תקציב המדינה, נדרשת גם בישראל תוכנית לאומית רב-שנתית המגובה בתקציבים ובתוכניות עבודה.
איך מגיעים ליעד?
תוכנית כוללת למעבר לכלכלה דלת פחמן מחייבת הכרה שלא ניתן לבסס את אסטרטגיית האקלים של ישראל על אמצעי מדיניות אחד בלבד. קידום אנרגיות מתחדשות הינו חשוב ביותר, אך אינו מספיק לבדו כדי לעמוד ביעדי האקלים.
קיימים אתגרים וחסמים רבים ליכולת לעמוד באופן מלא ובזמן ביעד של 30% אנרגיות מתחדשות שנקבע לשנת 2030. אולם הנתונים מראים כי שילוב 30% אנרגיות מתחדשות, גם אם יושג עד 2030, אינו מספיק כדי לעמוד ביעד הכולל של 30% הפחתה בפליטות גזי החממה. אוכלוסיית ישראל גדלה, רמת החיים עולה, ובתנאים אלה האתגר של הפחתת פליטות קשה במיוחד.
יש להסיר חסמים לעמידה ביעד של 30% אנרגיות מתחדשות, אך במקביל חייבים לפעול להקטנת פליטות גזי החממה גם ב-70% הנותרים המיוצרים באנרגיה קונבנציונלית. לצורך כך יש לפעול להתייעלות אנרגטית ביצור חשמל, באמצעות הקדמת סגירת תחנות כח לא יעילות ומזהמות הפועלות בפחם ובסולר, והאצת הקמת יחידות ייצור קונבנציונליות יעילות ומתקדמות, בעלות יכולת הסבה עתידית לשימוש גם במימן.
.הקונפליקט בין יעדי אקלים לבין יעדי צמיחה ויוקר מחיה
תחום התחבורה מהווה את מחולל פליטות גזי החממה הגדול ביותר בישראל, לאחר משק החשמל. ישראל מפגרת ביחס למדינות אירופה בחדירת רכבים חשמליים, אוטובוסים ומוניות חשמליים ובחשמול מערך המשאיות. זאת על אף שלישראל כמדינה קטנה וצפופה יש יתרון יחסי בקידום תחבורה חשמלית.
"מדיניות אפקטיבית להפחתת פליטות חייבת להתבסס על עקרונות כלכליים, ולקדם מעבר לכלכלה דלת-פחמן ללא פגיעה ביוקר המחיה, בתעסוקה ובצמיחה במשק"
בעשור האחרון ירדו פליטות גזי החממה מייצור חשמל בישראל בכ-11%, אך במקביל חל גידול של כ-13% מפליטות גזי חממה בסקטור התחבורה.
חישמול התחבורה הפרטית, הציבורית וצי המשאיות בישראל חייבים להוות יעד לאומי מרכזי למאבק במשבר האקלים.
בעוד שהממשלה קבעה יעד שאפתני של הפחתת 27% מפליטות גזי החממה מייצור חשמל עד 2030, דווקא לתחום התחבורה נקבע יעד צנוע במיוחד, של הגדלה של 3% בפליטות גזי חממה עד סוף העשור.
חשמול התחבורה הציבורית והפרטית חיוני למאבק במשבר האקלים, ולאור עליית מחירי הנפט בעולם אף יתרום להפחתת יוקר המחיה ועצמאות אנרגטית. אולם בעוד שהמדינה ביד אחת מאמצת יעדים להפחתת פליטות, בידה השנייה היא הפחיתה את מיסי הבלו על בנזין ופחם מזהמים, וצפויה להעלות בסוף השנה דווקא את מיסי הקניה על רכבים חשמליים.
כלכלה דלת פחמן: מהלכה למעשה
רפורמת אנרגיות מתחדשות – להסרת חסמים בפיתוח הרשת וקידום יעד 30% מתחדשות.
עידוד תחבורה חשמלית, פרטית וציבורית.
התייעלות אנרגטית ביצור החשמל – הקמת תחנות כח יעילות להפחתת פליטות ב-70% ייצור החשמל הנותרים.
הקדמת לוח הזמנים להפסקת השימוש בפחם.
סגירת תחנות כח בסולר התופסות משאבי רשת יקרים.
פסולת לאנרגיה – קידום טכנולוגיות מתקדמות להשבת אנרגיה מפסולת ומיחזור.
החלטת הממשלה ערב ועידת גלזגו הציבה יעד הפחתה של 71% בכמות הפסולת העירונית המוטמנת עד לשנת 2030. שיעור הטמנת הפסולת בישראל הינו מהגבוהים במדינות המערב. ללא רפורמה מקיפה בתחום הטיפול בפסולת, הכוללת תקצוב וקידום טכנולוגיות מתקדמות להשבת אנרגיה מפסולת ולמחזור, ישראל לא תוכל לעמוד גם ביעדים אלה.
לקחי משבר האנרגיה באירופה בעקבות המלחמה באוקראינה מראים, שכאשר נוצר קונפליקט בין יעדי אקלים לבין יעדי צמיחה ויוקר מחיה, האקלים הוא זה שמשלם את המחיר. בעוד שבוועידת גלזגו התחייבו המדינות על הפחתת השימוש בפחם, בפועל משבר האנרגיה הביא לעליית השימוש בפחם מזהם השנה.
המסקנה הינה כי מדיניות אפקטיבית להפחתת פליטות חייבת להתבסס על עקרונות כלכליים, ולקדם מעבר לכלכלה דלת-פחמן ללא פגיעה ביוקר המחיה, בתעסוקה ובצמיחה במשק. לישראל יש יכולת לקדם מעבר לכלכלה דלת-פחמן, תוך קידום עצמאות אנרגטית, צמיחה כלכלית והורדת יוקר המחיה. מקורות האנרגיה העצמיים שלנו – אנרגיות מתחדשות וגז טבעי, מאפשרים הפחתת פליטות גזי חממה לעומת השימוש בפחם ומוצרי נפט. אם נשכיל לגבש תוכנית לאומית לקידום כלכלה דלת-פחמן על בסיס כלכלי, נוכל לייצר עתיד ירוק יותר, על בסיס צמיחה כלכלית דלת-פליטות, תחרותית ומכלילה.
הכותב הוא כלכלן ראשי ושותף בפירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO
