בהיסטוריית שידורי הטלוויזיה שלנו, העידן הנוכחי ייזכר כאחת המהפכות החשובות מאז המצאת המכשיר והשידור הראשון לטווח רחוק (בין וושינגטון לניו יורק), לפני כמעט מאה שנה. גולת הכותרת היא טכנולוגית: המעבר מקליטת שידורי לוויין או כבלים, או כל קליטה דרך אנטנה, לשידור סטרימינג (הזרמת מדיה) אינטרנטי. אלא שלשינוי הטכני הזה יש השלכות חברתיות-תרבותיות מרחיקות לכת: אנחנו עדים כנראה למסמר האחרון במה שמכונה מדורת השבט, ואולי מהדורת השבט, או במונח המקצועי: הצפייה הליניארית. בעידן החדש כל צופה יכול להתייחד עם המכשיר שלו בזמן הנוח עבורו מול התוכן החביב עליו (On-Demand), בהתאם לסל הערוצים שבחר.
ישראל מגיעה לעידן הזה באיחור מסוים - בארצות הברית זה כבר מזמן עניין שבשגרה. אבל כעת, עם תפוצת הטלוויזיות החכמות, הפריסה המואצת של הסיב האופטי ולקראת הדור החמישי (5G) בסלולר, השוק המקומי מתחיל לסגור את הפער ובקצב מהיר. ענקיות הסטרימינג העולמיות - נטפליקס, דיסני פלוס, אמזון פריים, אפל TV, HBO Max מבית וורנר מדיה ועוד - כבר כאן, ולצדן הושקו אפליקציות מקומיות על טהרת שידורי הסטרימינג. בינתיים, ספקיות התוכן הרב-ערוציות לא טומנות ידן בצלחת, עם מעבר לשידור אינטרנטי או שדרוג של הטכנולוגיה הזאת. לא אחת, בעזרת ממיר פתוח ומערכת הפעלה חכמה, הצופה יכול להוסיף שירותי תוכן לחבילת הבסיס.
מרגע שהשידור האינטרנטי הופך לנפוץ ונגיש לכל, הספקיות, שבחלקן אמונות גם על הפקות מקור, הופכות למה שמכונה OTT (Over the Top), בשונה מטכנולוגיות השידור המסורתיות המכונות OTA (Over the Air(. זה אומר שהן מספקות את התשתית ואת הגישה, אם באופן פתוח לחלוטין ואם במסגרת של בנדלים ושיתופי פעולה, ואילו בחירת התוכן עוברת ללקוחות הקצה על פי העדפות ותחומי עניין.
לא צועקים "יש" לפני הגול
אז מה בעצם נותן לנו השידור האינטרנטי? ראשית, יציבות ומיידיות. לא עוד הפרעות בשידור בעקבות סערות חורף, או השיהוי (Latency) המתסכל והמוכר כל כך לכל מי ששמע פעם את השכנים שואגים עוד לפני שראה את הפנדל נבעט. שנית, טכנולוגיית השידור ברשת מאפשרת סל של יכולות ופיצ'רים שלא היו קודם לכן, מדילוג על הפתיח (לתועלת חובבי הבינג'), דרך Catch-up והרצה לאחור בזמן צפייה בשידור החי, ועד חלוקה לפרופילי משתמשים, שמירת היסטוריית הצפייה של כל אחד בזיכרון ומתן המלצות צפייה בהתאמה אישית.
ומה יוצא מזה לענקיות הסטרימינג? נוסף על דמי המינוי וחוויית המשתמש, שהם כשלעצמם כלים אפקטיביים למדי בשימור לקוחות, הן מקבלות הזדמנות לתפוצה גלובלית וכן מנוע צמיחה רב עוצמה - דאטה. הרגלי הצפייה שלנו מאפשרים לא רק להציג לנו תוכן רלוונטי ומותאם אישית, אלא גם הצעות מותאמות לרכישות פיזיות (זה נכון בעיקר לדיסני ולאמזון). ועדיין, חשוב להבין את המורכבות שבמודל הכלכלי של השירות: הוא מחייב הזנה מתמשכת של תכנים חדשים (לא לכולם יש ארכיון עשיר ומגוון), ובמקרה של ספקיות התוכן שמשמשות גם כ-OTT, מוסיף תחרות עצמית שעלולה לשחוק את ליבת המותג. ועוד לא דיברנו על התחרות בתעריפים ללקוחות הקצה - פקטור משמעותי וחיובי כמובן בראי הצרכנים, אך כזה שעלול להיות בעל השפעה על הפקות התוכן.
בישראל מצטרפת מהפכת שידורי האינטרנט לרפורמת השוק הסיטונאי של משרד התקשורת, שבמסגרתה יכולים ספקים רבים, מרביתם וירטואליים (כלומר נעדרי פריסה של תשתית פיזית), להציע חבילות תקשורת. הם מתחברים לתשתית הנייחת, רוכשים מחברות הטלקום שפורסות אותה תשתית טלפוניה או אינטרנט, ומוכרים חבילות תקשורת ללקוחות הקצה. כך הם יכולים להציע למשקי הבית חבילה אחודה הכוללת הן את התשתית (בעיקר אינטרנט מהיר על גבי סיב אופטי), הן את הרשת עצמה והן את התוכן הטלוויזיוני - המקורי, הישראלי או הבינלאומי. זה אומר שההתקנה, התשלום, התמיכה והטיפול בתקלות - הכל נעשה מכתובת אחת.
מהפכת שידורי הסטרימינג, שצברה תאוצה משמעותית בתקופת ההסתגרות של התפרצות מגפת הקורונה, הגיעה לישראל - ובגדול. היא משנה באופן דרמטי את הרגלי הצפייה ומגלמת יתרונות משמעותיים שבקרוב לא נבין כיצד הסתדרנו בלעדיהם.
