ארגונים קטנים כגדולים פועלים כיום בסביבה דינמית ומשתנה, שמאופיינת בתנודות ובשינויים מיידיים. אותם שינויים משפיעים על התנהלות העובדים ושדרת ההנהלה, על אופן העבודה ועל גיוס כוח האדם ושמירתו בתוך הארגון לאורך זמן, תוך התמודדות עם פערים תרבותיים ואופן ניהול התקשורת. המציאות הזו נכונה מסביב לגלובוס, אבל נדמה שבמדינת ישראל היא מגולמת במצב טורבו. ארבע השנים האחרונות היו רצופות בטלטלות, משברים ואי ודאות במשק הישראלי, החל בהתפרצות מגפת הקורונה, דרך העלאות הריבית, הרפורמה המשפטית והשפעותיה המשמעותיות על תחומים רבים במדינה ועד לשיא הנוכחי של מלחמת "חרבות ברזל", שלה השפעות כלכליות, יצרניות, חברתיות ואישיות רחבות ביותר. המשק מבין שעליו למצוא את הדרך להסתגל לכל משבר — כואב ומדמם ככל שיהיה — על מנת לשמור על חוסן ואולי אף למצוא אפיק לצמיחה בהמשך.
בקרב ארגונים רבים הולכת ומתגבשת ההבנה שגמישות והתאמה לתנודות ולשינויים הן המפתח להצלחה במציאות הזו. אבל מה שנשמע כמו פתרון מתבקש עלול להתגלות לעתים כקשה ליישום. ארגונים שלהם תרבות ארגונית מסורתית יותר יכולים למצוא את עצמם במצב של בלבול — איך מנהלים עובדים שממשיכים לעבוד מהבית תקופות ארוכות? ואיך מתחילים תהליכי גיוס כשהמועמדים במילואים לאורך שבועות ארוכים? להתמודדויות האלו מציעות מענה חברות המספקות ייעוץ, ימי עיון, סדנאות והעשרות המיועדים לשדרת הניהול וגם לעובדים זוטרים.
מה רוצים העובדים?
בחודש מאי האחרון פורסם סקר עמדות העובדים שערכו חברת המידע CofaceBDI ומגזין TheMarker, שנערך במהלך 2022 בקרב כ–300 אלף עובדים ב–150 חברות. מהסקר עולה כי בניגוד לתפיסה המסורתית שגורסת שהדבר החשוב ביותר לעובדים הוא השכר, בפועל גובה המשכורת מדורג רק במקום השביעי (!) אחרי גורמים כמו גמישות בשעות העבודה — שינוי שהוצג למשק בעקבות התפרצות הקורונה ונראה שכבר אי אפשר להשיב את הגלגל לאחור — הגשמה עצמית, יציבות במקום העבודה, אתגר מקצועי, שביעות רצון ממנהל ישיר ויחסי עבודה, שהם הגורם הראשון בחשיבותו לעובדים כיום. ריכוז מידע שעוסק בתחום המתייחס לדרישות של עובדים ברחבי העולם פורט עוד כמה פרמטרים שחשובים לעובדים כדי להישאר זמן רב באותו מקום עבודה. אלמנטים אלו כוללים: תרבות ארגונית ברורה הכוללת עקרונות מנחים כבסיס להתנהלות כללית ולקבלת החלטות; יצירת תחושת מטרה משותפת וישימה; התגבשות ההבנה שמותר לטעות וכי מטעויות לומדים, תפיסה שמתחילה משדרת הניהול שאמורה להוביל אותה אל מול המחלקות וכלל העובדים, גם אם יש צורך בהפקת לקחים; תקשורת פתוחה המאפשרת הבעת רגשות, שיתוף מחשבות תוך הטמעת ערוצי משוב קבועים ומדיניות הדלת הפתוחה להעברת מסרים הדדיים בצורה פורמלית ובלתי פורמלית (כולל פינת הקפה הידועה); ותגמול מילולי ופיזי על העבודה הקשה וההישגים.
מנתונים שפירסם במאי האחרון מגזין פורבס (Forbes), שריכז את מגמות משאבי אנוש המובילות לשנת 2024, עולה כי מספרם של העובדים שמוכנים לתמוך בשינויים ארגוניים ירד מ–74% ב–2016 ל–38% ב–2022. הגורמים לכך כוללים, לפי המידע שפורסם, חוסר ביטחון לגבי התפקיד הנוכחי והיעדר הגדרת מסלול קריירה משכנע, כפי שקורה אצל 44% מהחברות. נתון זה ממחיש ביתר שאת את החשיבות המכרעת בהכשרה ובהקניית ידע וכלים לשדרת ההנהלה של ארגון, קטן כגדול, בכל הנוגע לניהול, יצירת שקיפות ומנהיגות מול העובדים. מכאן ברורה חשיבותה של הקניית הכלים המתאימים לביסוס יחסי עבודה נכונים ומפרים בקרב עובדי הארגון — בכירים וזוטרים — בזמני רגיעה ובמיוחד בעתות משבר. סדנאות וימי העשרה ופיתוח לעובדים, אימונים אישיים וזוגיים למנהלים, מנכ"לים ועובדים יכולים לתרום ליצירת מרחב ארגוני בטוח, מכיל וגמיש שהוא בעל הכלים והידע להתאים את עצמו למצבים קיצוניים, לשמר את הקיים ואפילו לצמוח ולגדול.
לצד אלה ניתן לציין הטבות גשמיות נוספות — לדוגמה, קיום אירועים ארגוניים ויצירת חוויות דינמיות ורבגוניות הכוללים פעילויות חווייתיות ואפילו מתנות, הטבות ופינוקים. אלמנטים אלו יכולים להפוך למנוע צמיחה בכל הקשור להון האנושי, לשקף את הערכים של מקום העבודה ולחזק מיתוג מעסיק. בזמנים של משבר חסר תקדים כפי שחוותה ועדיין חווה ישראל בחודשים האחרונים, עובדים שסבלו מאירועים קשים וחווים פוסט־טראומה, בני זוג ובנות זוג של אנשי כוחות הביטחון שכורעים תחת העומס הנפשי והפיזי, ועד לכלל האוכלוסייה שמתקשה להתנהל בצורה מיטבית בעקבות האירועים הקשים — מחוות גשמיות שונות יכולות להותיר אימפקט משמעותי על העובד ולהעניק סיוע אמיתי. תלושי שי, משלוחי אוכל, מוצרי בסיס ופינוק כמו גם אירועים ומפגשים המותאמים לרוח השעה הם מחוות שמראות לעובדים שמנהליהם רואים אותם וקשובים להם ולצרכיהם, ושהם בעלי ערך לארגון. התאמת התוכן לפעילויות, אירועים וחוויות ייעודיות הפכה לחלק בלתי נפרד מהמענה שניתן להון האנושי של הארגון שמתמודד עם טראומה או פוסט־טראומה.
