צ'י-ווי וונג נולד ב-1948 בטייוואן, קיבל תואר ראשון ושני במדעי הביוכימיה מהאוניברסיטה הלאומית של טייוואן ותואר דוקטור (1982) מ-MIT בהנחייתו של ג'ורג' מ. ווייטסיידס, איתו המשיך לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. הוא החל את הקריירה העצמאית שלו באוניברסיטת טקסס במחלקה לכימיה, והמשיך במכון המחקר ע״ש סקריפס (1989). הוא מונה על ידי נשיא טייוואן לנשיא האקדמיה סיניקה (2006-2016) וכיום חולק את זמנו בין סקריפס בקליפורניה לבין האקדמיה בטייוואן. וונג פרסם יותר מ-700 מאמרי מחקר ו-100 פטנטים.
וונג הוא אחד הכימאים המעוטרים ביותר בעולם. הוא חתן פרס וולף בכימיה (2014), פרס רוברט רובינסון, מהחברה המלכותית לכימיה (2015), פרס וולש בכימיה (2021), פרס טטרהדרון ליצירתיות בסינתזה אורגנית (2022), פרס החלוץ הכימי מהמכון האמריקאי לכימיה (2022), ופרס בארי כהן מהחברה הישראלית לכימיה (2023) ועוד שורה ארוכה של פרסים ואותות הוקרה.
מתי ולמה שקלת לבחור קריירה בכימיה?
"כשהייתי בכיתה ד' הייתי בטוח שאהיה מתמטיקאי, פשוט כי הייתי טוב במספרים. החוויה הראשונה שמשכה אותי לכימיה קרתה בשנה הראשונה שלי בתיכון. הייתי התלמיד היחיד בכיתה שהצליח לסיים ניסוי כימי, והמורה שיבח בפומבי את הביצועים שלי. העידוד הזה הוביל אותי להתעניין במדעים, ובעיקר בכימיה. הבנתי שיש לי כישרון לעסוק במדעים ניסויים, והכימיה משכה אותי במיוחד. לאורך כל הדרך הושפעתי מהמורים והמנחים שהיה לי מזל לעבוד במחיצתם, במיוחד ק. ט. וואנג מהאוניברסיטה הלאומית של טייוואן וג'ורג' ווייטסיידס מ- MIT. היה לי מזל שההורים שלי נתנו לי חופש בחירה ותמכו תמיד בכל מה שבחרתי ועניין אותי".
מהן התגליות המדעיות המשמעותיות ביותר שלך?
"התרומות המשמעותיות ביותר שלי למדע הן פיתוח שיטות כימיות-אנזימטיות מורכבות, כולל שיטות ממוחשבות, לסינתזה של אוליגוסכרידים, דבר שאפשר לקבוצה שלי לפצח תופעות המתרחשות בגוף החי ולפתח תרופות למחלות קשות. השיטות הללו אפשרו לחקור תהליכים טבעיים שבהם מעורבים אוליגוסכרידים וגליקופרוטאינים (חלבונים המחוברים בקשרים כימיים למולקולות סוכרים). הצלחנו לפענח את תפקידם בביולוגיה, בהיווצרות מחלות, וכך גילינו דרכים להילחם במחלות. השיטות שלנו קידמו את תחום מדעי הסוכרים וסיפקו כלים ושיטות סינתטיות ואנליטיות להבנת תפקיד הפחמימות בביולוגיה. התגליות האלו הובילו גם לפיתוח דרכים חדשות למחלות קשות, כגון חיסונים אוניברסליים דלי סוכר נגד כל סוגי השפעת, וירוס הקורונה לסוגיו ומחלות אחרות שבהן מעורבים אוליגוסכרידים.
"כידוע, הסוכרים (פחמימות) הם אחד מארבעת סוגי המולקולות העיקריות שמרכיבות את התא החי, והן המולקולות האורגניות הנפוצות ביותר על פני כדור הארץ. הסוכרים מעורבים ברוב התהליכים החשובים בחיינו, כולל, האינטראקציה בין זרע לביצית, התמיינות תאי גזע, זיהומים ויראליים וחיידקיים, גרורות במחלת הסרטן, ורוב תהליכי התקשורת בין תאים. למרות חשיבותן הרבה, תפקידן של הפחמימות בביולוגיה עדיין אינו מובן היטב, בעיקר בשל היעדר כלים ושיטות זמינות לחקר המולקולות המורכבות הללו. מזה שנים רבות עוסקת קבוצת המחקר שלי בפיתוח כלים ושיטות לחקר הפחמימות, ואני מאמין שתרמנו תרומות חשובות בתחום".
ספר לנו על רגעי תגלית בקריירה שלך.
"החוויה הראשונה קרתה כאשר הצלחנו להשלים את הסינתזה האנזימטית הראשונה של אוליגוסכרידים הקשורים לסרטן, אלו הידועים בשמות המקצועיים SSEA4,Globo-H, הצלחנו להכינם בקנה מידה גדול ופיתחנו את החיסון הראשון למחלת הסרטן. החוויה השנייה הייתה השלמת הפיתוח של שיטה אוטומטית ממוחשבת לסינתזה של אוליגוסכרידים. השיטה הובילה למחקר על אינטראקציות חלבון-סוכר וזיהוי הדבקות ויראליות. תגליות אלו הובילו גם לסינתזה הראשונה של גליקופרוטאין וזיהוי מדויק של אוליגוסכרידים במולקולות נוגדן, תוך הבנה של תהליך הקיפול בחלבונים, וכך יכולנו להבין את המבנה והתפקוד שלהם".
האם הצלחת להבנתך להפוך את העולם למקום טוב יותר?
"לגבי רוב סוגי הסרטן, הרפואה המודרנית מנהלת את המחלה באמצעות ניתוחים, הקרנות, טיפול פוטודינמי, וכימותרפיה. מתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת, הגענו לתובנה כי גליקו-חלבונים הם שחקנים מרכזיים בסרטן, ולכן יצאנו למסע ארוך של ארבעה עשורים שמטרתו לפתח חיסון נגד רוב סוגי הסרטן. לרוע המזל, הטכנולוגיות הנחוצות לכך לא היו קיימות באותם ימים, והקדשנו מאמצים רבים לפיתוח שיטות חדשות וכלים טכנולוגיים נדרשים, כולל סינתזה יעילה של אנטיגנים פוליסכרידים מורכבים וגליקו-חלבונים, שיטות אנליטיות רגישות, יצירת נוגדנים, שיטות לדיכוי תופעות אוטואימוניות, וחיזוק הזיכרון של מערכת החיסון.
"זאת הייתה דרך ארוכה וקשה מאד, אבל כיום אני מסתכל בסיפוק על האנטיגנים שפיתחנו למחלת הסרטן. הגענו כבר לשלב שלישי של ניסויים קליניים, שבהם מחסנים חולות כנגד סרטן השד. חיסון מהדור החדש, אשר נמצא כבר בשלב שני של ניסויים קליניים, מכוון לסרטן ריאות, סרטן הוושט, הלבלב והקיבה.
"כמדען, אני מאמין שנוכל לתרום משמעותית לבריאות האדם ולתרגם תגליות חשובות לפיתוח מסחרי של תרופות חדשות לטיפול או לריפוי המחלות הקשות ביותר. בנוסף, השיטות שפיתחנו יעילות יותר וידידותיות יותר לסביבה בהשוואה לשיטות הקיימות. לדוגמה, מצאנו שרוב הנגיפים האנושיים עוטים עליהם אוליגוסכרידים אנושיים כדי להתחבא מפני המערכת החיסונית שלנו. הוכחנו שסילוק חלק גדול מהסוכרים הללו, חושפת את האזורים הפגיעים של וירוסי השפעת והקורונה לתגובות חיסוניות. גילויים אלה הובילו אותנו לפתח חיסונים אוניברסליים דלי סוכר כנגד הווירוסים הללו".
