"מאז שאני זוכר את עצמי, התעניינתי במדע ותמיד שאלתי שאלות. למה השמיים כחולים, למה הוורידים כחולים למרות שהדם שזורם בהם אדום", מספר פרופ׳ אהרן צ'חנובר, מהפקולטה לרפואה של הטכניון וחתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, בתשובה לשאלה מה משך אותו למדע ומה עורר את סקרנותו בגיל צעיר. "בגיל 11 אחי הביא לי את המיקרוסקופ הראשון ואני עדיין שומר אותו כמזכרת. דקרתי את האצבע ומרחתי את הדם על זכוכית נושאת וראיתי את כדוריות הדם האדומות. לקחתי קליפות בצל והוספתי להן מים וראיתי את התאים מתפוצצים כתוצאה של לחץ אוסמוטי. בתיכון הלכתי למגמה ביולוגית, בעקבות המדע. מתמטיקה לא משכה אותי, יותר מדי מופשט. אני דיסלקטי למתמטיקה, נמשך רק לדברים שאני רואה. נמשכתי לרפואה כי זה גם בני אדם ותרופות".
אבל איך הגעת מקריירה של רופא למחקר ביוכימי על פירוק חלבונים?
"הביוכימיה שבתה את לבי. זאת למעשה כימיה של החיים. לאחר שלוש שנים של לימודי רפואה התחלתי לימודים קליניים. הבנתי כי כאשר החולים מתלוננים על סימפטומים ומגיעים אל הרופא, זה כבר מאוחר מדי. רציתי להבין מדוע מחלות מתחילות. החלטתי לעזוב את לימודי הרפואה ועשיתי מסטר בביוכימיה, אבל גם שם התאכזבתי. אלה היו שנות ה-70' של המאה הקודמת והידע היה מוגבל מאד. התהפכתי שוב וחזרתי ללימודי רפואה. מכיוון שהייתי עתודאי, שימשתי כרופא קרבי ואחר כך קצת התמחיתי בכירורגיה בבית החולים רמב"ם. התחלתי לחפש מנחה לדוקטורט בין חברי סגל בטכניון ונחשפתי להזדמנות ששבתה את לבי.
"באותו זמן הצטרף לפקולטה חבר סגל צעיר בשם אברם הרשקו. הוא מצא חן בעיני מכיוון שהציע לי מסלול מחקר מסוכן מאד מבחינת הסיכוי לקבל עליו דוקטורט. הוא הסביר שלא ידוע איך חלבונים מתפרקים בגוף, אף אחד לא מתעניין בנושא, והיה לו חלום לנסות ולפענח את החידה הזאת. כל הפרופסורים האחרים הציעו לי נושאי מחקר משעממים למדי, המשך של מחקר קיים, עם תוצאות ברורות מראש ודוקטורט מובטח. אברם הציע לי משהו שונה וזה מצא חן בעיני. החלטתי להסתכן ולקפוץ למים האלו. אמרתי לעצמי שאם לא נצליח לגלות שום דבר, תמיד תעמוד לי האלטרנטיבה להמשיך בקריירה של רופא. מייד לאחר השירות הצבאי התחלתי אצלו את הדוקטורט. התחלתי לעבוד על המערכת שהוא הציע לי, אבל פחות משנה לאחר מכן הוא יצא לשבתון, ואני המשכתי לעבוד לבדי.
"בשנות ה-70' של אותה מאה כל הביוכימאים בעולם חשבו שפירוק חלבונים זהו תהליך אנזימטי פשוט שאין אפילו טעם לחקור אותו. אבל תהליך פשוט אמור לפלוט אנרגיה ואברם הוטרד מהעובדה שתהליך פירוק החלבונים דווקא צורך אנרגיה. בנוסף, אם פירוק חלבונים הוא תהליך פשוט ולא מבוקר, כל החלבונים אמורים להתפרק באותה מהירות. לכן, לא הצלחנו להבין מדוע ישנם חלבונים שמתפרקים ביומיים, כאלה שמתפרקים תוך שעתיים ואחרים בתוך מספר דקות".
מתי עברת את חוויית התגלית, מה שנקרא רגע היוריקה?
"היה לי רגע אחד כזה בשנת 1977 ואני זוכר אותו כאילו קרה אתמול, למרות שעברו כמעט 50 שנה מאז. זה היה מאוחר בערב והייתי לבדי במעבדה. עבדתי אז עם חלבון מוזר, שרק שנים לאחר מכן גילינו ששמו יוביקוויטין. ערכתי ניסויים שבהם לקחתי יוביקוויטין מסומן ביוד רדיואקטיבי והוספתי אותו לחלבונים אחרים. באותו לילה מצאתי כי כאשר אני מוסיף לתערובת הזאת חומר עתיר אנרגיה בשם אי.טי.פי, היוביקוויטין שלי נקשר לחלבונים האחרים בקשר כימי חזק. השעה הייתה כבר 22:00, טלפנתי בהתרגשות לאברם לביתו בכרמל וסיפרתי לו על מה שמצאתי. אברם שמע ושמח, אבל כמדען קפדן ויסודי מאד, ביקש שאבצע ניסויי ביקורת. המשכתי לעבוד באותו לילה בלתי נשכח, בבניין המנזר הישן של הפקולטה לרפואה, מבצע את הניסויים במקרר מצחין, כי לא היה לנו עדיין חדר קור. ניסויי הביקורת היו קלים לביצוע, ולאחר הפרדת מרכיבי התערובת רצתי למונה של קרינת גאמה כדי לזהות היכן נמצא היוביקוויטין שלי. הבנתי שזוהי פריצת דרך וכי גיליתי דבר מדהים.
"בימים שלאחר מכן הרחבנו את הניסויים לחלבונים שונים ולתנאי תגובה שונים. פרסמנו את הממצאים האלו במאמר בכתב העת BBRC בשנת 1978, וזהו המאמר החשוב ביותר שפרסמתי אי פעם. זה היה רגע היוריקה היחידי שלי, וכל השאר היה דם, יזע ודמעות. לוועדת פרס נובל לקח 26 שנים להכיר בחשיבות התגלית הזאת".
להיות ביקורתי וקפדן
פרופ׳ צ'חנובר נולד בחיפה בשנת 1947. הוא חתן פרס אמת במדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002 ופרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת 2003. הוא גם חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, חבר באקדמיה האפיפיורית למדעים, ומחזיק יותר מ-50 תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם. את פרס הנובל בכימיה הוא קיבל ביחד עם אברם הרשקו ואירווין רוז "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים".
האם החינוך הפורמלי שקיבלת הכשיר אותך להיות מדען?
"היו לי מורים מעולים בתיכון. הייתה לי מורה לכימיה, נעמה גרינשפן, ששמרתי על קשר אתה עד יום מותה. גם המורים לפיזיקה, מתמטיקה וביולוגיה, היו נהדרים. בלימודי הרפואה היה המון חומר בכימיה, ועד היום אני זוכר את כל פרטי מעגל קרבס ושמות כל החומרים, שסטודנטים כיום כבר לא מכירים. אברם היה מורה מצוין ומנחה מעולה לדוקטורט. הוא לא לימד כימיה או ביוכימיה, אלא לימד אותי להיות ביקורתי וקפדן".
מה לגבי תמיכה מהמשפחה ומחברים?
"החברים ממש לא הבינו אותי ואת מה שעשיתי. היה מקובל כי רופא זהו מקצוע מכובד. לכן, אף אחד לא הבין למה בחרתי לעזוב את הרפואה ולעבור למחקר. כשאני מתייחס למשפחה שלי, למעשה זהו רק אחי, שהיה למעשה אבי בפועל. התייתמתי משני ההורים בגיל צעיר, אמא נפטרה כשהייתי בן עשר ואבא נפטר כשהייתי בן 15. בצעירותי הייתי עבריין נוער והסתובבתי עם נערים מפוקפקים. אחי, שמבוגר ממני ב-14 שנה, היה למעשה האפוטרופוס שלי. כשהלכתי ללמוד רפואה הוא שמח שסוף-סוף ירדתי לו מהראש ואוכל לדאוג לעצמי עם מקצוע טוב ופרנסה. כשבאתי אליו יום אחד והודעתי לו שאני מפסיק ללמוד רפואה והולך ללמוד משהו לא ברור, הוא כעס וחשב שהשתגעתי. מכיוון שלא הייתה אפשרות לשנות את מסלול העתודה האקדמית, ביקשתי שיעזור לי לדחות בשנה את השירות הצבאי. באותם ימים הוא היה היועץ המשפטי של מערכת הביטחון, יד ימינו של משה דיין. הוא לא הסכים לתוכניתי להפסיק את לימודי הרפואה. לגבי הרעיון שלי לעשות מחקר, הוא חזר ואמר: 'מה כבר יש פה לחקור? אנחנו בתקופה שבה כבר יודעים הכול'. בסופו של המאבק, הוא נכנע וסידר לי את הדחייה".
להקנות ערכי מדע וחתירה לאמת במיטבה
אני שואל את פרופ' צ'חנובר האם ניסה להפוך את העולם והמדינה למקום טוב יותר. "תמיד הייתי ציוני. כל מה שגדלתי לתוכו הם ערכים שמאד חשובים לי, כמו שפה, שירים, אוכל, חגים, מסורת, היסטוריה, מלחמות, ארכיאולוגיה. עולם ומלואו", הוא משיב. "להפוך את העולם לטוב יותר? אינני יודע, זאת לא הייתה הסיבה למחקרים שלנו, אבל לפחות הועלנו למאות אלפי ומיליוני אנשים שזכו בתרופות שפותחו על סמך התגליות שלנו. לא יצאנו לדרך מתוך כוונה להועיל לאנשים. לעולם לא ניתן לנבא מה יקרה כתוצאה מתגלית שלך במחקר. ישנן תגליות מסעירות אחרות על היקום שבו אנחנו חיים ועד היום לא הועילו לאיש. אנחנו במקרה עסקנו בתחומים שקשורים לרפואה ולכן הועלנו לאנשים רבים, אבל לא יצאנו לדרך כמתקני עולם.
"אני אזרח נאמן, הרבה יותר נאמן משרי הממשלה. התועלת שהבאתי למדינת ישראל והעזרה לאנשים לא משתווים לנזק שמביאים שרי הממשלה שלנו. הבעיה היא עם אלה ששולטים בנו בכוח הזרוע ואינם ציונים. ראש הממשלה וחבר הבורים שמשרתים אותו. אין להם מושג מהי ציונות ומהי הארץ הזאת, התרבות שלה, ההיסטוריה. זאת חבורת הרס של בורים ועמי ארצות, שמביאים נזק אדיר למדינה".
האם חשוב לך לתרום לחינוך הדור הצעיר?
"אני עוסק המון בחינוך, מרצה בבתי ספר ללא הפסקה, ואני חבר בעמותה של חתני נובל לחינוך למצוינות. גם הסטודנטים שלי, זרים וישראלים, משתתפים במאמץ הזה. זאת הסיבה שנרתמתי ליוזמה שלך להביא חינוך מדעי לעיירות הפיתוח בדרום. פרויקט נגב-נובל שהתחלת לפני 12 שנים, ראוי לתגבור משמעותי, במיוחד בתקופה הזאת, ואשמח לסייע כמיטב יכולתי. אני מנסה להקנות ערכי מדע וחתירה לאמת במיטבה. הטבע הוא אדיש לכל מה שאנחנו עושים או רוצים לעשות. אם תיפול פצצה וכל בני האדם ייעלמו מכדור הארץ, לטבע לא יהיה איכפת. האדם צופה בטבע מהצד ופיתח כלים כדי להבין תופעות ולנצל אותן לטובתו. הייתה לי הזדמנות לגלות מערכת שקיימת מיליארדי שנים וגם לנצל אותה לטובת האנושות. הטבע הוא האמת המוחלטת, ולנו נותר רק להתווכח על הפרשנות של מה שאנחנו רואים. צריך לזכור שישנם גם שקרנים ונוכלים במדע. אני מנסה להעביר לסטודנטים שלי את הסיבה שבגללה בחרנו במדע. אנחנו רוצים להתמודד עם סודות הטבע ואולי דרכם גם לעזור לבני האדם, לא בהכרח. הסקרנות היא הסיבה העיקרית ולא השאיפה להיות פרופסורים, לקבל פרסים וכבוד ומענקי מחקר. בעצם העיסוק המדעי ישנם ערכים מאד עמוקים ולכן אני שם".
בול ישראל שהופיע בשנת 2011 לציון שנת הכימיה הבין-לאומית ופרס נובל בכימיה לפרופסורים אהרן צ'חנובר, אברם הרשקו ואירווין רוז. הבול שהופק בשיתוף פעולה בין השירות הבולאי לבין החברה הישראלית לכימיה ביוזמת פרופ' אהוד קינן, מתאר את המבנה התלת-ממדי של חלבון היוביקוויטין. חלבונים פגומים או מיותרים בגוף החי, אשר נקשרים בקשר כימי ליוביקוויטין, מסומנים להשמדה ומוצאים את דרכם לתוך מגרסה ביולוגית הנקראת פרוטאוזום. המגרסה הזאת מפרקת חלבונים מסומנים מבלי לפגוע בחלבונים בריאים ובלתי מסומנים.
